על השולחן בבית של דניאל יאמר בהרצליה מונח מכתב שהגיע מגרמניה. "הנה", הוא מנפנף במכתב, "כתוב כאן שמחלקת הנוער שלנו מוזמנת לטורניר בגרמניה שבו משתתפות באיירן מינכן, שטוטגארט, המבורג, מינשנגלדבך. כל הקבוצות הגדולות בגרמניה. את מי הן מזמינות? אותנו, את מכבי נתניה". יאמר, 42, לא מנפנף במכתב הזה כדי להראות למה הפכה הקבוצה שלו בשנתיים האחרונות. להיפך, המכתב הזה משלים את השיחה שניהלנו קודם. על זה שהמועדון שלו - שהביא בקיץ האחרון את לותר מתיאוס הגרמני לאמן כאן בישראל ואת טומי מולר-נילסן הדני, הבן של ריצ'רד מולר-נילסן מאמן הנבחרת בעבר, להיות מנהל ספורטיבי - מקבל יותר כבוד והכרה בגרמניה מאשר בישראל.
מטריד אותו ששנתיים מאז לקח את מכבי נתניה והוציא אותה מתרדמת של שנים והביא אותה פעמיים למקום הכי קרוב לבית"ר ירושלים, מסע ההתעוררות הכי גדול מאז ימי עודד מכנס לא מזיז לאף אחד בעיר שלו. ואז הוא חושב לעצמו, רגע, בשביל מה לי את כל זה בעצם?
ואם מישהו היה רוצה לסמן את התהליך ההפוך לזה שהביא לכדורגל הישראלי את גאידמק, שניידר ויאמר - אז יאמר הוא זה המתייאש הראשון ברכבת הבעלות הזרה שנכנסה לכדורגל הישראלי.
"מפתיע אותי שההגעה של מתיאוס לנתניה נתפשת בחו"ל כמשהו יותר גדול מאשר בישראל. גם נתניה נתפשת היום בחו"ל כמשהו יותר משמעותי מאשר כאן. יש כתבות על נתניה ב'בילד' ובעיתונים שמוכרים 20 מיליון עותקים ביום".
* איך אתה מסביר את זה?
"יש לנו היום שם טוב מאוד בחו"ל. בארץ יש נטייה לעשות כל דבר רע ומגעיל, וזה חבל. כאן משום מה תמיד מחפשים לראות את הדברים בדרך הרעה. אני מאמין במוצר הזה שנקרא מכבי נתניה וחבל רק שבישראל קשה מאוד להצליח איתו. אחד הדברים הכי חשובים הוא ליצור משהו אחר, לקדם, אבל אין לנו מתקן אימונים, המגרש שלנו הוא גרוע, ועם כל זה - מה שעשינו בשנתיים האחרונות זה לא פחות מנס".
יאמר הגיע לישראל ולמכבי נתניה ב-2006. הוא רכש את הקבוצה עבור שני מיליון דולר עם הבטחה להוציא אותה לדרך חדשה ועם הבטחה לאצטדיון חדש. את רוב זמנו הוא מעביר באירופה, בעסקים חובקי עולם שהוא מגלגל עם אביה של אשתו, ליסה.
* למה נכנסת בכלל לכדורגל?
"בשבילי, כדורגל בישראל זה בכלל לא עניין כלכלי. כשהגעתי לישראל רציתי לתרום, לעשות משהו בשביל הקהילה. הכניסה לספורט נתנה לי את התחושה הכי טובה, כי אני אוהב ספורט. אני רואה את זה כתרומה. תרומה יקרה אמנם, אבל תרומה. אם הייתי שוקל את זה כביזנס הייתי אומר אוי ואבוי, הכל הולך גרוע. אבל מפריע לי שבסופו של דבר עם כל הרצון הטוב ואנשים שמגיעים לכאן, כמו לותר מתיאוס, אז במשחק גביע אופ"א שלנו בבלומפילד מול ורנה היו רק אלפיים איש. ההתעלמות של הקהל שלנו מהמשחק - זה כאב לי הרבה יותר מה-1-1 שעשינו".
* כמה מפריעה לך ההתעלמות הזאת?
"כשאני יודע מה השקעתי ורואה את ההתעלמות - אני שואל את עצמי האם בכלל צריך להיות כדורגל מקצועני בנתניה. אולי זו בכלל טעות ולא הייתי צריך להיכנס לכדורגל מקצועני כאן והייתי צריך לעשות משהו אחר עבור הקהילה, לתרום במקומות אחרים. רוב הזמן אני מאוד מתוסכל ומאוכזב. כי אולי אלפיים אנשים מנתניה באים לראות אותנו, אבל ל-180 אלף אחרים לא אכפת מאיתנו. ניסינו לעשות הכל. מכרנו כרטיסים בזול, חילקנו כרטיסים בחינם. אבל זה לא עובד. לקח לי שנתיים וחצי להבין את זה. כדי שתהיה לי אמביציה, אני צריך לראות שהעסק גדל, שבא יותר קהל. זה לא קורה".
"הכדורגל לא מחשמל את נתניה"
דניאל יאמר מודה שמבחינה כלכלית אין עסק שבטוח להפסיד בו יותר מכדורגל ישראלי.
* מה יהיה התקציב שלכם העונה?
"40 מיליון שקל".
* כמה שמת עד היום במכבי נתניה?
"ביחד עם העונה הזאת - 20 מיליון דולר".
* מהכסף שלך?
"ברור שמהכסף שלי. כל שנה אני מפסיד 6-7 מיליון דולר בקבוצה הזאת. רק בקבוצת הנוער השקעתי בפרק הזמן הזה 3 מיליון דולר. אבל זה לא עניין של כסף. הבעיה היא שנתניה נכון לעכשיו לא יכולה לאמץ ולהבין את מה שאני מנסה להביא. אם מאמנים כמו מתיאוס מביאים בסוף רק אלפיים צופים, אז אין לי אמביציה להמשיך הלאה. היום, אחרי שנתיים שאני בקבוצה, אני לא מרגיש שיש חשמל בנתניה כלפי הכדורגל".
את עניין הקהל שעזב במהלך השנים את הקבוצה, ולא חזר אליה, יאמר דווקא מבין. "25 שנים בלי הצלחה, זה משהו שגורם לאנשים לאבד את הקבוצה בדרך. אבל עכשיו חזרנו ואני שואל איפה כולם".
אחד הדברים שהכי כואבים ליאמר הוא עניין המגרש שמתרומם בקצב צב ליד פולג, ויחליף את הקופסא שהוקמה אי שם לפני 65 שנה. "המגרש הוא חלק מחזון, ואם לא יהיו מגרש לא תהיה לנתניה שום אפשרות להתברג בין ארבעת המועדונים הטובים בארץ. כשחתמתי על רכישת הקבוצה ביוני 2006 אחד החזונות שלי היה האצטדיון החדש. הבטיחו לי שביוני 2008 נעבור לשחק בו, זה היה אחד מהתנאים הכי חשובים שקניתי את הקבוצה. עכשיו אומרים לי שזה יקרה רק ביוני 2009, ואני כבר שומע כל מיני שמועות שמדברות שגם אז הוא לא יהיה מוכן".
* אם זה היה תנאי לרכישה - איך אתה מסכים לזה?
"העניין הוא שעם הזמן נהייתי מעין חבר כבוד של העיר, וזה כבר קצת כמו בנישואים - צריכים להיות בטוב וברע. כרגע זה עניין רע שאני צריך לדעת איך להתמודד איתו".
יאמר מדבר כל הזמן על הקשר עם העיר, כמעט כמו פטרון שאמור לדאוג להכנסות שלה. "אם אני מצליח להביא מאתיים תיירים בשבוע אחד לנתניה בזכות הכדורגל וכל אחד מבזבז אלף דולר, זה הכנסה של עוד שני מיליון דולר בשבוע לעיר. זה מעבר לכדורגל".
* הכדורגל כאן יכול לייצר לך הכנסות?
"הכדורגל כאן לא יכול לייצר הכנסות. כדורגל בכל העולם הוא מאוד מקצועני, בישראל זה רק מתחיל להיות מקצועני. אין לנו תנאים ריאליים להצליח. אם אני אגיד לך כעיתונאי אל תשתמש במחשב, במיקרופון, במצלמה ובמשרד - תגיד לי שזה לא אפשרי להצליח. ישראל לא מקצוענית כמו ספרד או אנגליה, אנחנו אפילו לא ברמה של יוון או קפריסין. אנחנו צריכים להעלות את הרמה. אין לנו אצטדיונים. מה יהיה בעונה הבאה כשיהיו 16 קבוצות? באיזה מגרשים בדיוק ישחקו, אם הקבוצה שבמקום השני - אנחנו - בקושי יש לה מגרש? ויש גם את עניין הטלוויזיה. במצב בו הכסף מטלוויזיה כל כך מוגבל, קשה לייצר הכנסות. אנחנו מקבלים מהטלוויזיה 500 אלף דולר. זה לא מכסה לי אפילו את העלות של לואיס מארין ולירן שטראובר".
* גאידמק, שניידר, יענקל'ה, אתה - מה אתה יכול להגיד על מי שנכנס כאן לכדורגל?
"כל מי שבא לבמה הזאת של הכדורגל מבין שהוא לא עושה את זה בשביל כסף, אלא בכדי לשים את ישראל על המפה. גאידמק, שניידר, יאמר, ג'קי בן זקן - אין לנו שום סיכוי לעשות כסף מכדורגל. המטרה שלנו היא להיות במדיה ושהמדיה תכבד ותוקיר את מה שאנחנו עושים. זו המטרה שלנו. המדיה, מצידה, רוצה לשחק עם השמות שלנו כי זה נותן לה אדרנלין. באופן בסיסי אנחנו פילנטרופים שמעוניינים לעשות טוב למדינה. אבל אם היום מישהו יבוא אליי ויגיד לי 'דני, אני יכול לעשות את זה יותר טוב ממך' - ייקח לי פחות משישים שניות כדי להגיד לו בבקשה, קח את זה. ניסיתי בכל כוחי, ואם זה לא מספיק, אז אני צריך לצאת החוצה".
* אמרת לא מזמן שלא תישאר יותר מחמש שנים. זה עדיין תקף?
"כן. בהחלט. הדבר היחיד שיכול להשתנות זה שהזמן יהיה פחות מחמש שנים".
* אז מה תעשה?
"אולי אני אקנה קבוצה בהודו, כי לשם גם התרחבו העסקים שלנו. אני מאוד אוהב ספורט. בשנתיים האחרונות נתתי לזה צ'אנס גדול ועוד שנה או שנתיים אני חושב שיהיו אנשים אחרים טובים אחרים שימשיכו את זה ואני אעביר את זה הלאה".
חלום שחלמתי על מינשנגלדבך
יאמר מודה שההגעה של מתיאוס לכאן היא אחת ההצלחות הגדולות שלו. "שנתיים וחצי שאני מנסה להביא אותו לנתניה. לותר מבחינתי הוא האפשרות לעשות קיצורי דרך בתהליך שלי. לשים את ישראל כמה שיותר מהר על המפה. כשהגעתי בפעם הראשונה ניסיתי להביא אותו, נסעתי להונגריה, אמרתי לו שאני רוצה שיבוא לאמן בישראל".
* הוא צחק?
"לא. אבל אז זה עוד לא היה הזמן המתאים. אחר כך היה יותר קל. מתיאוס מאוד רצה לבוא לכאן. הוא אוהב את המקום הזה. אמרתי לו, אתה צריך לבוא, אתה יכול להיות שגריר מעבר לספורט. ממש שגריר פוליטי בין המדינות. בפעם השנייה כבר היה יותר קל לשכנע אותו, גם כי מכבי נתניה של השנתיים האחרונות זו קבוצה שיותר קל לכבד אותה. קבוצה יותר טובה".
* איך הוא מסתדר עד עכשיו עם הישראלים ומוסר העבודה פה?
"ישראל לא קלה. קודם כל כי כולם בישראל רוצים לראות אנשים שמגיעים מבחוץ נכשלים. כולם רוצים לראות את דני יאמר נכשל, וגם את לותר. ללותר יש מזל אחד גדול מאוד - שיש לו אותי. אם אני לא מאחורי הגב שלו, הוא לא מחזיק מעמד. הוא מקבל את כל התמיכה ואנחנו עושים הכל לבודד אותו מהקולות הרעים".
* מי נותן את המילה האחרונה בכל דבר, אתה הרי לא נמצא כאן רוב הזמן?
"עד היום זה היה אני. בכל דבר, ועל כל דבר. רציתי להיות בעמדה שאני רוצה לדעת הכל, אני רוצה להרגיש את הקבוצה. אבל לאחרונה הבנתי שאני לא יכול לשחק את המשחק הזה יותר כי זה מעל לכוחותיי. בגלל זה לקחתי את טומי מולר-נילסן והוא האיש שאני רוצה לבנות אותו בחודשים ובשנים הבאות שיחליף אותי. לאט, אבל בטוח, אני אנמיך את המעורבות שלי בקבוצה. בתחילת העונה רציתי שרוני לוי יעשה את התפקיד הזה, אבל הבנתי שהעסק שלנו הוא יותר קוסמופוליטי ועדיף מישהו יותר בינלאומי, כמו מולר-נילסן. לא חשבתי שאוכל להביא את האנשים האלו לכאן. לפעמים אני שואל את עצמי איזה מזל נפל בחלקי שהאנשים האלו מאמינים בי ומגיעים לפה".
* קצת מוזר לדבר על מכבי נתניה הקטנה כעל קבוצה קוסמופוליטית?
"למדתי בחיים שאם אתה עובד עם אנשים מהדרג הראשון, אתה מושך אנשים מהדרג הראשון. אם אני לוקח את האנשים הטובים בשוק, כמו מתיאוס ומולר-נילסן אז פתאום יש לנו משחק בדצמבר מול מינשנגלדבך. משחק לציון 60 שנה לידידות עם גרמניה. לא חשבתי לפני שנתיים שלקבוצה הנחמדה שלנו יהיה את הכבוד לארח כאן את מינשנגלדבך".
* מה תעדיף, לקחת אליפות או לסגור עסקה שתכניס לך חמישה מיליון דולר?
"שאלה מעניינת מאוד. אני יכול להגיד לך שפחות חשוב לי העניין של האליפות או ההצלחה בליגה. חשוב לי שיום אחד, שכבר אהיה מחוץ לכדורגל, אנשים יבינו כמה חבל שאני איננו ומה עשיתי בשבילם ובשביל העיר. רציתי קבוצה מרגשת, להביא עוד תיירים ועוד משקיעים, ידע ורוח - זה מה שאני רוצה".
* עם מה שאתה יודע היום על הכדורגל הישראלי, היית לוקח את ההחלטה הזו שוב?
זו היתה הפעם הראשונה בראיון שלדני יאמר אין תשובה מוכנה בשרוול. הוא לוקח אוויר, חושב, ומנסה בדרכים דיפלומטיות. "בוא אני אגיד לך דבר כזה, אני אוהב להילחם ואין לי גם בעיה להפסיד כסף - כל עוד זה בדרך שלי. אני אוהב לתת אבל אני לא אוהב להרגיש את האקדח בראש שלי, שכל דבר שאני עושה ינסו לשנות או להגיד לי איך לעשות אותו".
פורש, פרארי או מכבי נתניה
יאמר מסביר שהכניסה של אנשי עסקים לבעלות על קבוצות כדורגל, לחלק ממנה לפחות יש אלמנט של להחזיר את הזמן האבוד לאחור. "נתחיל מזה שכולנו אנשי עסקים מצליחים, אחרת לא היינו נכנסים להרפתקה הזאת. ההצלחה שלנו בביזנס היא משהו שונה לגמרי מהכדורגל. הביזנס הוא משהו שאנחנו מצליחים בו, אבל אף אחד לא יודע עליו מלבד המשפחה. ואז אתה נעשה פחות צעיר, מאבד שיער ומגדל בטן, ופתאום אתה רוצה לחזור להיות צעיר. אז אתה אומר אולי אני אקנה פורש או אולי פרארי, או אולי בכלל קבוצת כדורגל".
* מה אתה חושב על האנשים האלו - כמוך?
"צריך לכבד את האנשים האלו ומה שהם עושים עם הכסף שלהם. זה הכסף שהם לוקחים מהמשפחה שלהם ושמים אותו בתוך הכדורגל. אם זה ארקדי, שניידר, יענקל'ה שחר, האנשים בכפר סבא, שיימן - כולם נותנים את הלב, הרבה כסף וזמן בשביל זה. ומה הם מקבלים בתמורה? אפס. לוני הרציקוביץ' יצא החוצה אחרי הרבה זמן כי הוא קיבל אפס".
* מה הכי גרוע בכל הסיפור הזה?
"הדבר הגרוע ביותר זה שמעליבים אותך. מי אלו האנשים האלו שמעליבים אותך? מעליבים אותך בגלל ששילמו 40 שקל על כניסה למגרש? מה הם עשו בחיים שלהם? הבעיה היא שאנשים שלא הגיעו לכלום בחיים שלהם אומרים לך מה לעשות ואיך לעשות. אני אומר - רק אחרי שתעשו מה שמיסטר גאידמק עשה, אז תדברו. תעשו מה שעשה יענקל'ה שחר. אתה עובד שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה, לא רואה את אשתך והילדים, ואחרי כל זה נותן כסף לקהילה עם חיוך. אין הרבה אנשים כאלו שתראה במדינה הזאת. מי האנשים שמקללים אותך? אלו אנשים שלא יכולים להתקרב אליי. הם צריכים ליהנות שאני בכלל נותן להם להתקרב אליי. אם אתה משלם 300 דולר על כרטיס טיסה לרודוס, והטיסה לא יוצאת בזמן - אתה עולה בשקט למטוס, יושב בשקט וסותם את הפה. פה כולם מדברים. 'מה הבאת את לותר?', 'מה אתה עושה, דני, תעיף את השחקן הזה'. אני תמיד אומר לאנשים שלי 'אתם רוצים לשלוט? תשלמו'".
* מה האמביציה הכי גדולה שלך פה?
"אמרתי לפני שבאתי שתוך חמש שנים אני צריך לקחת אליפות. אני ריאלי ולא יודע מה יהיה. אבל קודם שאלת אותי על כסף מול הצלחה - אז אם יש לי את הצ'אנס לבחור, אני מוכן לוותר על שלוש אליפויות רצופות בשביל שיהיה כאן שלום עם השכנים שלנו".
הכתבה התפרסמה במוסף פתיחת עונת הכדורגל של "גלובס"