בסוף השבוע הגיעו בשורות: כלכלת ארה"ב צמחה ברבעון השני בשיעור מרהיב 3.3%. זהו לכאורה נתון חיובי, ובייחוד בהשוואה לרבעון הקודם שבו הסתכמה הצמיחה ב-0.9% בלבד. התבוננות מעמיקה בשינוי זה, מגלה שאין למהר ולשמוח.
השינוי נבע בעיקר מההאצה בייצוא האמריקני, האצה שתרמה לה ירידת שער הדולר בעולם. לעומת זאת, הייבוא הצטמצם בשיעור החד ביותר מאז הרבע השני של 2001 וירד ב-7.6% וזה דווקא סימן לא טוב כי ירידה בייבוא מאותתת על ירידה בהיקף הצריכה של האמריקנים ועל ציפיות לירידה בביקושים למוצרים המיוצרים באמריקה בחו"ל.
השפעת הירידה בייבוא על הצגת נתון התוצר הלאומי המבטא את הצמיחה הפוכה: ככל שהייבוא קטן, עולה התוצר הלאומי ואיתו כביכול הצמיחה של המשק.
לצמיחה, כביכול, שגאתה בארה"ב תרמו ההוצאות, הפרטית והציבורית, שגדלו ב-1.7% וב-3.9% בהתאמה, אלא שזה קרה תחת השפעה גדולה של תוכנית הסיוע הפיסקלית של הממשל.
לפי הדיווח הרשמי, השפעת פעילות המסחר על המשק הייתה הגדולה ביותר מזה שלושה עשורים והבה נזכור שהיא היתה מוטה לטובה, בשל אותו סיוע ממשלתי.
במבט קדימה כלפי המחצית השנייה של 2008, קשה לפיכך להיות אופטימי. בייחוד אם מוסיפים לחשבון את הנתונים הבאים:
- הירידה הנמשכת במחירי הבתים שתשפיע לרעה על ההוצאה הפרטית ועל הכלכלה במחצית השנייה של השנה.
- שוק העבודה הנחלש שישפיע לרעה על התפוקה המשקית ועל ההוצאה הפרטית.
היצוא, שהיה הגורם שהוביל את הצמיחה צפוי להיחלש בתקופה הקרובה. - יעדי היצוא העיקריים של הכלכלה האמריקאית - קנדה, אירופה ויפן נראים לא טוב במיוחד בתקופה האחרונה. לכך, תהיה השפעה להתמתנות היצוא.
זווית נוספת, המאששת את הערכותינו כי הכלכלה האמריקאית צפויה להציג חולשה ברבעים הקרובים, היא האינדיקטורים המובילים. אלו, נמצאים בטריטוריה שלילית, לעומת החודש המקביל לפני שנה. יתר על כן, הם מציגים החרפה.
