בחמישים השנים מאז יצא הספר הראשון של "קופיקו", הפך הקוף המקומי להרבה יותר מעוד דמות ספרותית לילדים. למרות התקפות והשמצות בלתי פוסקות מצד סופרים ומחנכים, הוא הפך לאחד מהאייקונים של ספרות הילדים הבודדים שצמחו כאן ולדמות המצליחה ומאריכת הימים ביותר בספרות הילדים הישראלית.
"קופיקו" היא למעשה הסדרה הפעילה הוותיקה ביותר שקיימת כיום ושנכתבת בידי מחבר אחד, וגם בימים אלו ממשיכה תמר בורנשטיין-לזר להוציא לאור ספרי "קופיקו" חדשים. יש הטוענים שמספר העותקים שנמכרו מכלל הספרים עד היום זהה למספר תושבי מדינת ישראל.
נוגה ברק, בתה של המחברת, משוויצה: "אין לי נתונים מדויקים של מכירות, אני מעריכה כי עד היום נמכרו לפחות חמישה מיליון ספרים של 'קופיקו'. אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שמרנית, כי נמכרו בממוצע, ועדיין נמכרים, כ-100,000 ספרים בשנה." לדברי דני פחימה, בעל הוצאת "דני ספרים", המספרים צנועים מעט יותר. "אם כל אחד מספרי "קופיקו" מכר עד היום כ-4,000 עותקים, זאת אומרת שמכולם יחד נמכרו כ-600 אלף עותקים, שהם רק 10 אחוז מתושבי ישראל".
כך או כך, הקוף, שעלילותיו פורסמו עד היום בקרוב ל-160 כותרים, נראה בראשית המאה ה-21 כפופולרי יותר מאי פעם. חברת "יס", למשל, הודיעה לאחרונה על כוונתה לפתח סדרת טלוויזיה חדשה בת 25 פרקים המבוססת על דמותו, והצפויה לעלות לשידור במהלך 2009.
בראשית היה הקוף
אמנם הספר הראשון בסדרת ספרי "קופיקו" יצא ב-1958, אבל קופיקו עצמו הוא בן יותר מחמישים, שכן הסיפורים עליו הופיעו בשבועון "דבר לילדים" כבר ב-1954.
הסיפור הראשון עליו פורסם עוד ב-1952, בחוברת בשם "הקוף שהתחפש", שהתבססה על סיפורים שהושמעו ברדיו, כך שאפשר לומר שמוצאו של הקוף הוא בכלל ברדיו. אמא של קופיקו, תמר בורנשטיין-לזר, נולדה בפתח תקווה במושבה עין גנים בשנת 1929, דור שלישי למשפחת חלוצים, ממייסדי המושבה. בזמן מלחמת השחרור שירתה באחת הלהקות הצבאיות הראשונות, והופיעה בשירה ובמשחק בפני יחידות צבא שונות ברחבי הארץ.
בשנת 1952 היא החלה לפרסם סיפורים בעיתוני ילדים שונים וביניהם "דבר לילדים". סיפוריה התקבלו בהנאה על ידי ציבור הקוראים אבל לא היה בהם שום ייחוד, עד שהחלה לחשוב על קוף מדבר. ב-1958 יצא לאור הספר הראשון בסדרה, "קופיקו האורח".
קופיקו, שבסיפורים הראשונים עדיין נראה כקוף רגיל לכל דבר, כבר לבש שם בגדים של בני אדם והחל מתנהג כמו ילד. הדמויות הקבועות שליוו את קופיקו בסיפורים היו בני משפחתה של בורנשטייןלזר, חברים ומכרים: נוגה, ביתה של תמר, יורם ואורנה (שמהסיפורים אפשר לחשוב שהם אחיה של נוגה ולמעשה הם היו בני דודתה), שלומ'קה, הוא שלמה לזר, בעלה של תמר, סבתא (אימה של תמר) הדודה מונה ואמא, שהיא תמר עצמה, שהופיעה בסיפורים לעיתים נדירות יותר משאר הדמויות.
גילוי נאות - גם כותב שורות אלו הוא קרוב משפחה של משפחת בורנשטייןלזר, אם כי לא ידוע לי על דמות המבוססת עלי בספרי "קופיקו". לצד כל אלה מופיעות בספרים דמויות אמיתיות נוספות, של תושבי שכונת עין גנים, שלרוב הופיעו תחת שמם האמיתי, עם יוצאת אחת מהכלל - שושנה השמנה, אויבתו הקבועה של קופיקו והקורבן של תעלולים רבים שלו. גם זאת היתה (ועודנה) דמות אמיתית מאוד, והיא מבוססת על שתי שכנות לא חביבות על בני משפחת בורנשטיין-לזר שאיתרע מזלן והפכו למושא צחוקם של אלפי קוראים. אין ספק - מסוכן להסתבך עם תמר בורנשטיין-לזר.
תמר: "כל מה שמסופר בסיפורים הוא אמת. הכול מבוסס על ההווי האמיתי של חיי הילדים בשכונה, בבית הספר, ועל כל מה שחייתי באמצעות ילדי, נכדי וילדי אחותי. בתור דוגמה אחת מני רבות - כשהתאומות שלי הלכו פעם למשמר האזרחי, וכשחזרו סיפרו לי שהכלב שלנו שתה למפקד את התה, עשיתי מזה סיפור על 'קופיקו במשמר האזרחי'." דמות אמיתית אחרת המופיעה בספרים, טומנת בחובה סיפור טראגי: "יניב, שמופיע בכמה ספרים, היה ילד מוכשר שגר בקצה הרחוב כאן. במלחמת יום הכיפורים הוא היה טייס ונהרג בקרב. גם בגלל זה אני לא מסוגלת יותר לקרוא את הספרים הראשונים. אני גם לא מסוגלת להשתמש יותר בשמות של הילדים האלו כדמויות."
קוף העתיד
אחת הסיבות להצלחתו של קופיקו, היא שהקוף הלך עם הזרם. לאורך השנים שילבה תמר בספרי "קופיקו" כל מה שהיה פופולרי באותו זמן. בשנות השישים, כאשר הקיבוצים היו הצעקה האחרונה, היא שלחה את קופיקו לטיול בקיבוץ. בשנות התשעים, כאשר קם ערוץ הילדים, שלחה אליו את קופיקו והפגישה אותו עם "דידי פזפז", שדרן לענייני חייזרים בפרודיה על תוכנית מצליחה של דודו טופז על חייזרים. בספרים האחרונים שילבה את קופיקו בתחרויות "כוכב נולד".
נראה שכעת כל שנשאר לקופיקו לעשות הוא להשתתף בתוכנית ריאליטי בסגנון "האח הגדול". וכמו הקיבוצים שהופרטו ועל אדמתם נבנו קניונים, כך גם קופיקו הפך לתעשייה. מלבד הצגות ואלבומים, קופיקו הוא אחד מגיבורי ספרות הילדים העברית שיש הכי הרבה מוצרי צריכה הנושאים את דמותו - צעצועים, משחקים, ממתקים, בגדים, גרביים, אריזות מיצים, תיקים, ילקוטים ומימיות, מוצרי ציוד משרדי, מעדני חלב, מצעי מיטה וזוהי רק רשימה חלקית.
כרגע מתוכננים גם שישה ספרונים לקטנים עם תקליטור מצורף, בו מספרת תמר עצמה את הסיפור, וגם משחקי קופסה חדשים של קופיקו, דיוידי חדש וכמובן גם הצגה חדשה על קופיקו.
נוגה ברק, בתה של תמר: "אני במגעים עם זכיינים שונים שפנו לגבי מוצרים רבים, מדובר על מזון, תיקים, מוצרי חזרה לבית הספר, בובות ועוד."
- אולי זה לא מתאים למסחר בצורה כזאת דמות כמו קופיקו, שאמורה להיות חינוכית?
"לא. מה רע בזה שקופיקו מצויר בעוד מקום? הילדים רוצים את קופיקו ואנחנו נותנים להם את מה שהם רוצים. תבין, קופיקו זה לא סתם מוצר שמשתמשים בו וזורקים. קופיקו זאת תופעה תרבותית".
קוף בבית, אור בבית
הבית של תמר ובעלה שלמה לזר הוא מעין מקדש לקופיקו. הקירות מלאים וגדושים בפוסטרים ובכרזות של ההצגות ובעטיפות ספרים מוגדלות של מ. אריה ושאר ציירי הסדרה, על מדפים מונחים שפע המוצרים הנושאים את דמותו של קופיקו - משחקי הקופסה, הקלטות, כיסויי המיטה, הגרביים, השוקולדים וכל השאר.
הבית שוכן בתוך חצר ענקית שכוללת בריכת שחייה ובוסתן עם עצי פרי. מעונו של קופיקו הוא אטרקציית התיירות היחידה של שכונת עין גנים ואחת היחידות של פתח תקווה בכלל. לפחות פעם בשבוע מגיעים לשם סיורים מאורגנים של כיתות תלמידים מכל רחבי הארץ, ותמר, מורה ותיקה לדרמה יוצרת בעברה, יושבת ומספרת להם על קופיקו ותרומתו לתרבות העברית ועל שכונת עין גנים ועברה המפואר לפני שהפכה לעוד שכונה אפרורית של פתח תקווה.
הילדים דורשים תמיד להיפגש עם קופיקו עצמו (צ'יפופו, זאת יודעים הכול, נמצא בחו"ל, ואי אפשר להיפגש עימו), אך נאלצים להסתפק בבובת קוף ענקית היושבת על ספה באחד החדרים בבית. צילומים אחדים התלויים על הקירות בבית מעידים על ניסיון בני המשפחה להחזיק בבית קוף אמיתי, שימפנזה, שבין היתר מצולם כשהוא מעיין בספרי "קופיקו", אבל הניסיון לא עלה יפה.
בורנשטיין-לזר: "לפני כמה שנים הביא לי מלח אחד, חובב ספרי 'קופיקו' מילדותו, קוף אמיתי מדרום אפריקה, כמתנת תודה על הספרים שגרמו לו הנאה בילדותו. הקוף שהה כאן כמה חודשים, אבל לא יכולנו להסתדר איתו - הוא עשה בלגן בכל הבית, זרק אגוזים על כל מי שנכנס לחצר, קטף בננות מהעץ וגם הציק לכלבים. לבסוף, כשהמלח שב לחופשה, יצרתי עימו קשר וביקשתי ממנו שיחזיר את הקוף למקום שממנו הוא בא. המלח קצת התאכזב, אבל הסברנו לו את המצב והוא השיב את הקוף למקום מוצאו באפריקה".
הכתבה המלאה - במגזין פירמה