בית המשפט המחוזי במרכז קבע כי משפחת רג'ואן היא הבעלים של המותג וסימן המסחר "רג'ואן", והיא רשאית למכור תחתיו כל מוצר מזון, למעט קפה ותחליפי קפה. בכך דחה ביהמ"ש את בקשת ויסוצקי לאסור על רג'ואן להשתמש במותג. בית המשפט קבע כי ויסוצקי רכשה רק את המותג "קפה רג'ואן", ולכן אסור למשפחת רג'ואן לשווק כל מוצר מזון תחת שם זה.
הסאגה החלה בינואר2001, כשוויסוצקי הפתיעה והחליטה לראשונה להיכנס כשותפה במוצרים שאינם מוצרי תה - ולהיכנס לתחום הקפה. ויסוצקי הקימה שותפות עם משפחת רג'ואן הירושלמית לשיווק קפה שחור תחת המותג "קפה רג'ואן", ורכשה 50% מהבעלות במותג. בשל מחלוקות שונות, בין הצדדים הוחלפו רק טיוטות הסכמים והשותפות פעלה בלא שנחתם חוזה.
השותפות החזיקה כשנה וחצי בלבד ובעקבות פירוקה נערכה התמחרות במסגרת ההליכים המשפטיים, בה זכתה ויסוצקי ששילמה כמיליון שקל עבור המותג "קפה רג'ואן". בעקבות זאת, העביר רשם סימני המסחר את הבעלות בסימן המסחרי "רג'ואן" לויסוצקי.
בהמשך, הגישו ויסוצקי וחברת רוני רג'ואן תביעות הדדיות. רג'ואן טענה שויסוצקי רכשה רק את המותג "קפה רג'ואן" ולא את סימן המסחר "רג'ואן", שלא היה רכוש של השותפות. ויסוצקי טענה מנגד, כי המותג של השותפות היה "רג'ואן" כאשר קפה מתאר את המוצר. לדבריה, במשך שנים ייצרה ושיווקה משפחת רג'ואן מוצרי מזון שונים, אך תמיד תחת השם "כתר" ולא רג'ואן.
השופט ד"ר אחיקם סטולר בחן את טיוטות הסכמי השותפות כדי לקבוע מה למעשה רכשה ויסוצקי בהתמחרות. מסקנתו היתה כי "בזמן המו"מ ובתקופה בה השותפות היתה פעילה, רג'ואן לא הסכימה לוותר על זכותה לעשות שימוש בסימן המסחר 'רג'ואן' עבור כל מוצר מזון שיהיה ברצונה לייצר ולשווק, ולא העבירה אותו במפורש או במשתמע לשותפות".
סטולר הוסיף, כי גם החלטות השופטים בעניין ההתמחרות מציינות שמה שנמכר הוא המותג "קפה רג'ואן". כן קבע שלפני השותפות ויסוצקי ידעה שסימן המסחר רג'ואן רשום על שם חברת רג'ואן, ובכל מקרה היא יכלה לבדוק את מצב הזכויות ביחס לסימן זה.
השופט ציין כי החלטת רשם סימני המסחר להעביר את הבעלות בסימן "רג'ואן" מחברת רג'ואן אל ויסוצקי נסמכה על פסק הדין שאישר את ההתמחרות, אולם הרשם כלל לא דן בהתנגדות של חברת רג'ואן.
עוד נקבע, כי ויסוצקי תשלם לרג'ואן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 75 אלף שקל. (ת"א 2051-08-07).