כדי להסביר את הלך המחשבה שלו, הולך פרופ' יחיעם ימיני 220 שנה אחורה, אל תיאוריה של הכומר הכלכלן תומס מלתוס שפורסמה בשנת 1798 והתפרסמה בשם "על עקרון האוכלוסייה". מלתוס גילה חוק טבע שעל-פיו אוכלוסיית העולם גדלה בטור הנדסי, בעוד שאמצעי המחיה גדלים בטור ליניארי-חשבוני. כלומר, המשאבים של כדור הארץ הולכים ואוזלים בעוד האוכלוסייה גדלה באופן בלתי מבוקר והתוצאה ברורה.
210 שנים אחרי כן, זה בדיוק מה שמדאיג את ימיני. ימיני הוא פרופסור למדעי המחשב, מתגורר בניו-יורק וחבר בסגל ההוראה של אוניברסיטת קולומביה, שם הוא מוביל מחקר בתחום טכנולוגיות הרשת במעבדה שהקים. הוא גם יזם סדרתי של חברות טכנולוגיה, שהמפורסמת בהן היא קומברס טכנולוג'י. ימיני היה אחד ממייסדי החברה - תחת השם אפרת - לצידו של גיסו, קובי אלכסנדר, אחיה של ד"ר שאולה ימיני - אז, אשתו של ימיני.
ימיני אינו מוכן לדבר על רעייתו לשעבר, ולא על אחיה שנמלט לנמיביה או על גורל החברה שהקים יחד עימם. אבל הוא כן מוכן לדבר בראיון בלעדי ל"גלובס" על מה שהוא רואה כהשקעה במיזם חדש: במקביל לעיסוק המסורתי שלו במיזמי טכנולוגיה, הוא מעניק פרסים למדענים צעירים שמפתחים טכנולוגיות מבטיחות בתחום האקולוגי.
הפרסים שלו ניתנים במסגרת קרן וולף, שפועלת מ-1978 ומעניקה פרסים למדענים צעירים. השנה ניתנו לראשונה במסגרת הקרן שני פרסים בתחומי מדעי הסביבה, אותם תרם ימיני. לא מדובר בסכומי עתק: שני פרסים של 10,000 דולר כל אחד, אבל ימיני רואה בכך יותר מכסף. "אני אוהב את המעבר הדו כיווני בין אקדמיה לתעשייה, מכיוון שזו הצורה שבה המחקר האקדמי יכול להשפיע על העולם", הוא מסביר.
העיקרון שמנחה את ימיני הוא חיפוש דרך לייעל את השימוש במשאבי הטבע מבלי לפגוע במחזור הטבע. "מה שמלתוס לא חזה הוא שהמהפכה התעשייתית תדחה את הקץ, כי היא תאפשר את פיזור האוכלוסייה למקומות שבהם יש משאבים, וכך תאפשר ניצול יעיל יותר שלהם", הוא אומר ומפרט: "קצב גידול האוכלוסייה היום הוא בערך פי 10 ממה שהיה לפני 200 שנה, אבל קצב גידול המשאבים המיוצרים מתקרב לנקודה בסקאלה שבה אנחנו מתחילים להשפיע על מחזור הטבע".
להתערב במחזור הטבע
לדבריו, "כשאנחנו משפיעים על דבר אחד, נוצר אפקט דומינו: פליטות פחמן דו-חמצני משפיעות על התנהגות המים, מה שמוביל לאסונות ולאבידות בגוף ובנפש. כפי שהמהפכה התעשייתית יצרה פיתוחים מדעיים מדהימים וטכנולוגיות חדשות, אנחנו זקוקים לפיתוחים מדעיים משמעותיים כדי שייווצרו מקורות חליפיים לאנרגיה, שיטות לייצור יעיל יותר של מים ושימוש יעיל במשאבי הטבע מבלי לפגוע בתהליכי המיחזור".
לאיזו רמה של יעילות אנחנו צריכים לשאוף?
"אנרגיית השמש מגיעה למקורות שונים דרך התא החי ויש תאים שיודעים להשתמש ביותר מ-60% מהאנרגיה לטובת תהליכים פנימיים, כמו בצמחים. היעילות שלנו בניצול השמש נמוכה בהרבה. יש מקום לחשוב שביום מן הימים תהיה לנו ליד הבית סוללה - מעין חבית מלאה בבקטריות - שתדע לנצל ביעילות את אנרגיית השמש, אולי על-ידי סוכרים, והיא תוכל לספק לנו את כל צורכי האנרגיה הביתיים. ויש כבר כמה התחלות בנושא, כמו סוללות מיקרו-ביולוגיות. לסוני יש סוללות כאלה שמניעות צעצועים. אלה התחלות צנועות שיכולות לצמוח, אבל לשם כך דרוש מחקר מדעי.
"החלטתי לנסות לדגדג את הפיל, ולעזור בדרכי לכך שייווצרו קפיצות דרך מדעיות מהותיות. רק קפיצות דרך מדעיות כאלה יצליחו לקדם אותנו ליעד של המשך החיים באיכות גבוהה תוך שמירה על כדור הארץ".
גם לימיני ברור שלדגדג את הפיל זה לא מספיק והוא שואף לעודד קפיצות דרך מדעיות בתחום האקולוג. הוא סבור שתנאי ראשון והכרחי לקפיצת דרך מדעית הוא שממשלות ישקיעו תקציבים משמעותיים במחקר מכוון. "ממשלות משקיעות הרבה במחקר הסרטן, למשל, והדבר הביא לקפיצות דרך משמעותיות בתחום. כך קרה גם בתוכניות חלל, שדרכן נוצרו הרבה טכנולוגיות אחרות. אין מאמץ ממשלתי מכוון כזה לתחום הטכנולוגיות הסביבתיות - העולם הפדרלי עוד לא בנה תשתית כדי שהמחקרים יבוצעו", הוא אומר.
לטענתו, יש הבדל עצום בסדרי הגודל של ההשקעות השנתיות בסרטן, חלל, או אנרגיה אטומית לעומת מחקר מדעי-טכנולוגי בנושאים סביבתיים. "בשנות ה-90 קבוצה של ביולוגים העלתה את האפשרות שניתן לפצח את הגנום. הגופים שבדרך-כלל מממנים פרויקטים מהסוג הזה לא הסכימו לתמוך במחקר הזה והפנו את הכסף למטרות אחרות. דווקא משרד האנרגיה בבריטניה הסכים לתמוך בנושא וזה איפשר קפיצת דרך חשובה מאוד. ואז זה קרה, וכולנו נהנים מפירות אותה פריצת דרך. המחקר חייב להיות מכוון", הוא טוען.
התערבות לצורכי פיתוח מדעי
ואם הממשלות לא עושות די בהקצאות תקציבים ייעודיים, ימיני מנסה לתת סכום מסוים בעצמו כדי לקדם את תחום מדעי הסביבה. ככלל, הפרסים שהקרן מחלקת נחשבים ליוקרתיים - והם נחשבים למקום השני בעולם אחרי פרס הנובל. למרות הילת היוקרה, יש הבדל גדול בתקציב: בפרס נובל מועסקים עשרות אנשים והפרויקט נשען על כסף גדול, בעוד שבפרס וולף מדובר במעט אנשים ובהון צנוע - 14 מיליון דולר בלבד, שמתוכם ניתן להשתמש רק ברווחים (התשואות על ההון המושגות באמצעות השקעה או ריביות מפקדונות) לחלוקת פרסים וכיסוי הוצאות הקרן.
הקרן מעניקה פרסים בשני סדרי גודל: האחד, הוא פרס קרן וולף למדעים שעומד על 100 אלף דולר לכל מדען. השני, הוא פרס למדענים צעירים בארץ בתחומי מדע שונים בסך של 10,000 דולר - או פחות. שניים כאלה תרם כאמור ימיני.
הסטטיסטיקה היא מרשימה למדי: רבע מחתני פרס קרן וולף זכו בהמשך בפרס נובל. "לפני כמה שבועות הענקתי פרסים במדעי הסביבה בפעם הראשונה, תחום שלא היה קודם בקרן. בבחירת הזוכים אני לא מעורב, יש ועדה של הקרן שזה תפקידה", הוא אומר. "את הפרסים הענקתי לשני מדענים צעירים שמייצגים בדיוק את מה שאנחנו רוצים שיקרה".
זוכה אחת היא ד"ר עינת צחורי-פיין מהמרכז הוולקני, מרכז מחקרי שממומן בכספים ממשלתיים, "וזו דווקא דוגמה טובה לתמיכה ממשלתית במחקר", הוא אומר. המחקר שלה נוגע להדברת מזיקים מבלי לפגוע בשרשרת המזון של הטבע.
הפרס השני ניתן לד"ר אבנר רוטשילד מהטכניון. הוא עוסק בהפרדת המרכיבים של דו-תחמוצת-הפחמן, כלומר בהפרדת החמצן מחד-תחמוצת-הפחמן, כדי לשחרר אותו בחזרה לאטמוספרה ולמחזר את חד-תחמוצת-הפחמן לאנרגיה. "התהליך שרוטשילד פיתח מאפשר הפחתה משמעותית של רמת הטמפרטורה הנדרשת, וזה הערך המוסף שלו. זו דוגמה לאיך ניתן באמצעים לא אורגניים להשתמש ביעילות באנרגיית השמש וליצור דלק אלטרנטיבי. שני המחקרים מראים איך מחקר אקדמי בסיסי יכול להפרות תעשייה שלמה", מסביר ימיני. *