ציפי לבני הרבה יותר שאפתנית ותחרותית מכפי שנדמה ולכן גם פחות "נקייה" ממה שחושבים. היא החלה את הקריירה כמינוי פוליטי, לרשות החברות הממשלתיות, מינוי של אביגדור ליברמן בברכת נתניהו.
בשנותיה הספורות בליכוד הספיקה לתמוך בנתניהו, באולמרט, בשרון. היא לא צייצה כשרת משפטים כשראש הממשלה, הפטרון שלה שרון, נחקר שתי וערב. היא ניהלה עכשיו קמפיין בעזרת צחי הנגבי, אלי אפללו, "פורום החווה", הרצל טובלי מרחובות ועסקנים שאצל מופז נקראו "קבלני קולות" ואצלה נקראו "שגרירים".
התכונות הללו נדרשות ללבני כמנהיגה והכרחיות לתפקוד פוליטי. הן מבשרות אכזבה ומפח נפש לאלה מתומכיה המחלקים את העולם לטובים ורעים, לנקיים ובלתי נקיים.
לבני היא הרבה יותר לימור לבנת והרבה פחות דן מרידור. היא אמנם צמחונית קולינרית אבל בהחלט בשרנית פוליטית. עם צמחונות לא מגיעים כה רחוק וכה מהר.
כפי שלמדה לדעת שאין קמפיין אחר, כך תלמד לדעת שאין פוליטיקה אחרת, לא בארץ הזאת, לא עם כללי המשחק הנוכחיים. הים הוא אותו ים והשיטה הקואליציונית אותה שיטה, עם האינטרסים והאנוכיות והסחטנות.
השקפותיה זהות להשקפות מפלגת העבודה. אילו היתה רצה לפריימריז במפלגת העבודה, היתה מוחצת את אהוד ברק. אילו היתה רצה בליכוד, היתה נמחצת. "קדימה" של לבני תנגוס במפלגת העבודה, בתנועת שינוי לשעבר ואף במרצ.
השמאל הנאיבי, שרואה את "קדימה" מבלי לראות מטר קדימה, צריך היה להתפלל ולייחל לבחירתו של מופז. מנקודת מבט גושית, בראייה צופה פני עתיד, גוש המרכז-שמאל הצטמק אמש. ניצחונה של לבני הוא בשורה גדולה לנתניהו ולליברמן ובשורת איוב לברק ולחיים (ג'ומס) אורון.
במקום לשקם את מפלגתו הגרומה, החליט ברק לטהר את "קדימה", לנקות מפלגה יריבה. הו, ברק, מי חכם ויידע נפתולי מוח אסטרטגי. ברק הניח אולטימטום על שולחנו של אולמרט וכפה את הפריימריז הללו. עכשיו הוא נלחץ ללכת לבחירות, כך תובעים ממנו ראשי תומכיו, שלום שמחון, שלי יחימוביץ' ואחרים. הוא עלול לצאת ממערכת בחירות קרובה כשמפלגתו היא הרביעית, אולי אף חמישית, בגודלה.
לבני ניצחה משום שחברי קדימה השתכנעו, שרק עם לבני ננצח. שהיא היחידה שתשמור על המסגרת ותביא שלטון או לפחות תשמור את המסגרת בקרבת השלטון.
עוד מחזור חיים
שרון הודיע על הקמת קדימה בנובמבר 2005, אך הקים אותה למעשה כשנתיים וחצי קודם. יום אחד, במאי 2003, הופיע שרון בפני חברי סיעת הליכוד בכנסת ונשא בפניהם את "נאום הכיבוש". אנחנו מקיימים כיבוש, הוא אמר, בעזה ובג'נין, בשכם ובקלקיליה, ואת הכיבוש הזה יש לסיים כי הוא רע לישראל. לשרון היה קשה לומר את הדברים הללו; בטיעונים האלה בדיוק השתמשו יריביו נגדו במשך שנות דור. מבחינתו היו אלה מילות חרטה, הודאה בטעות היסטורית. והנה במקום להבין ללבו - קמו עליו חבריו ושטפו אותו, על השמאלנות שאחזה בו, על התבוסתנות, על הבגידה בערכי תנועת החרות.
צווחה שם והחציפה פנים יותר מכולם חברת כנסת זוטרה בשם גילה גמליאל, שחבשה את ספסלי בית הספר היסודי כששרון הוביל את מפעל ההתנחלות.
אני אעמיס אותם על הגב, היה שרון אומר אחר כך, כן, אכניס 40 מהם לכנסת, כן, והם יחנקו אותי, ימצצו את דמי ולא יתנו לי לעשות דבר. לאחר ההתנתקות מעזה התכוון שרון להסיר את המאחזים בגדה המערבית, להוריד התנחלויות ולהתקבץ שם לגושים.
קדימה, מפלגת מרכז שמרנית, לא נועדה ללכת להסדר מדיני נועז, אך בהחלט לצמצם את הפלונטר הקרוי ארץ-ישראל-השלמה, וגם לשחרר את הפוליטיקה הישראלית מטבעת החנק של מרכז הליכוד שנודע לשמצה.
שרון כזכור נדם ואת הגה המכונית קיבל, במזל מהסרטים, אהוד אולמרט, הנוסע המתמיד שהתיישב לצידו. אולמרט הצליח להעלות למכוניתו פחות נוסעים ממה שהיה מעלה שרון, 29 מנדטים בלבד.
קדימה קיבלה את מרבית קולותיה ממצביעי ליכוד ושינוי, מעט מהעבודה וקמצוץ ממרצ. המאגר הבוחר בפריימריז של קדימה הוא כבר סיפור אחר, סיפורו של מבנה קלפים תלת-קומתי. הקומה הראשונה מורכבת מאנשים שהאמינו בשרון והאמינו בעניין עצמו והתגייסו. הקומה השנייה, הגדולה יותר, מורכבת מאנשים שהצטרפו למפלגת שלטון; תמיד טוב ונעים להיות חבר במפלגת שלטון.
הקומה השלישית, הצפופה מכולן, נדחסה על ידי כאלה שהצטרפו, צורפו, הוחתמו לטובת הבחירות הפנימיות, לפריימריז. לא היה להם דבר עם המפלגה, לא היכרות ולא מחויבות. מבחינתם זה היה סטוץ לערב אחד. רבים מהם לא מימשו את הסטוץ. הם נדחפו ללכת להצביע ולכן נוצר לחץ על הקלפיות בשעה האחרונה. לכן היה אחוז ההצבעה נמוך.
בחירתה של לבני ציוותה לקדימה עוד מחזור חיים. אך במקום חיים על חשבון הליכוד, כמו בבחירות האחרונות, יהיה זאת הפעם על חשבון מפלגת העבודה. במקום את עורו של ביבי, היא תפשוט את עורו של ברק. *