1. המסדרון שמוביל לחדרי השחקנים בהיכל נוקיה. 20 דקות אחרי השמחה שהתפרצה ביציעים ועל הפרקט כשהתברר שנבחרת ישראל בכדורסל העפילה לאליפות אירופה התשיעית ברציפות שלה וה-25 בסה"כ. בתוך חדר ההלבשה השחקנים מתיזים מים אחד על השני מבקבוקים, ומחליפים חיוכים וחיבוקים. מחוץ לדלת, מנותק לגמרי מהשחקנים ומהחגיגה הספונטנית בפנים, עומד מזיע המאמן הלאומי ומשוחח עם אחד מחברי איגוד הכדורסל. חשוב לו הרבה יותר ברגעים כאלה להתעדכן מה עשה פיני גרשון עם בולגריה במשחק מול סרביה. תמונה אחת שאולי מתארת קמפיין שלם.
כשדובר האיגוד קורא לצביקה שרף להגיע לחדר התקשורת, הוא נורה מהמקום כמו מלוע של תותח. למסיבת העיתונאים הזאת הוא מחכה מאז ההפסד בחוץ לבוסניה. יש לו הרבה חשבונות לסגור. עם התקשורת על הביקורת. עם איגוד הכדורסל שלא מתגמל את המאמנים שהוא יו"ר האיגוד שלהם. עם הבוסנים שנתנו לו סנדביץ' לארוחת צהרים ואוטובוס בלי מזגן כשבחוץ 30 מעלות. וגם עם הכדורגל הישראלי שמקבל תקציבים לא פרופורציונליים להישגיו. כי כזהו שרף. פנקסן מדופלם. תמיד מחכה להחזיר למישהו, תמיד רדוף ונגזל.
בחדר התקשורת, מול 30 עיתונאים, שרף מתעלם מהכדורסל שהנבחרת שיחקה אבל מתמקד בהיסטוריה ובדגל. סיסמאות על סיסמאות, רובן ריקות מתוכן. השקענו, נתנו, הקרבנו. כשהוא נשאל שאלות מקצועיות, הוא מתחיל לדבר על השואה. בקול נרגש הוא מספר איך הודיע לשחקנים שהוא רוצה להגיע לפולין בקיץ הבא כדי לשחק באולם של ורוצלאב. הקבוצה שצלב קרס, זכר לכנס הראשון של המפלגה הנאצית במקום (כך לדבריו), מתנוסס על גג האולם שלה. "שיחקנו שם פעם וניצחתי את הפולנים משלשה עם הבאזר של דורון שפר", הוא מספר, ומבטיח שהנבחרת תיסע לבקר באושוויץ.
2. באיגוד הכדורסל צריכים להפנים שהנבחרת תיסע לפולין בקיץ הבא למרות שרף ולא בזכותו. שרף עצמו צריך לזכור, בזמן שהוא יישב ויסכם לעצמו את הקמפיין, שרק נס העלה את הנבחרת שלו לאליפות אירופה. טורקיה הרי הגיעה למשחק מול צרפת במאזן מושלם ובלי הכוכב שלה (טורקוגלו) כשאין לה בעצם בשביל מה לשחק. "עמדנו במבחן התוצאה, וזה מה שחשוב", הוא אומר ומגלגל את האשמה הלאה: "היו שחקנים שלא תיפקדו ברגעים החשובים, ובגלל זה הגענו למשחק האחרון עם הגב לקיר".
יש לשרף הרבה אחריות מקצועית לקמפיין הכושל הזה. ולמרות השורה התחתונה, זה היה קמפיין כושל. ההתעקשות שלו לשחק כדורסל שלא תואם את חומר השחקנים הישראלי כמעט ועלה לנבחרת ביוקר. לא צריך להיות גאון גדול מדי בכדורסל כדי להבין שכל הרגעים הטובים של הנבחרת בטורניר הזה היו כשעל המגרש עמדו הרכבים עם שלושה גארדים. ההרכב ששרף חוזר ואומר כי אינו מתאים לו. לכולם ברור שאם שרף היה משחק יותר זמן עם ההרכבים האלה במהלך הקמפיין, המשחק נגד צ'כיה בנוקיה היה רק לפרוטוקול.
3. השחקנים כבר עוזבים את האולם, ושרף עדיין מדבר. דרך הקירות השקופים של חדר התקשורת הוא מנופף בידו לשחקנים שצועדים החוצה בשיער רטוב וכפכפים. רבים מהם בקושי מהנהנים לעברו. במקביל הוא משיב להודעות sms. מסביב אנשים בחדר כבר עייפים. לא רק מהערב הארוך, אלא גם מהרוטינות הקבועות שלו. מהקיבעון המחשבתי שלא ישתנה כבר. מאותן הצגות שראינו כל כך הרבה פעמים כשאימן את מכבי ת"א. רק שבקבוצה פרטית כמו מכבי זו היתה הבעיה של מזרחי-פדרמן-כץ. ולהם הספיקה חצי עונה כדי לסיים את הסיפור עם שרף.
אין ספק שצביקה יכול לתרום לכדורסל הישראלי גם במקומות אחרים. עכשיו צריך רק למצוא לו את המקומות האלו.
4. מי שיצטרך להתמודד עם הסוגיה האם השורה התחתונה היא העיקר, הוא יו"ר איגוד הכדורסל שי שני. רגעים אחרי המשחק הוא זורק לאחד מחברי האיגוד "צריך להכין עכשיו הרבה הכסף". הוא מסביר שהתכוון לבונוסים שהשחקנים יקבלו עבור ההעפלה. נו, ומה יהיה עכשיו? אתה מרוצה ממה שראית בקמפיין? "לא רק אני, גם שרף עצמו לא מרוצה", הוא עונה. "ניקח אוויר, נבדוק, נחשוב ונסיק מסקנות. יש לנו עוד זמן עד ינואר לטורנירים של חג המולד. אז אין סיבה לעשות כלום בלחץ".