שלשום (ג'), בשעות הצהריים המאוחרות, הסתיימו הדיונים בתיק עמוס ה"כוכבים", שזכה לכינוי "פרשת הפנסיה הגרמנית". על אף שהנאשם בפרשה, עו"ד ישראל פרי, שהורשע בגניבת כספי פנסיה וביטוח בסך כ-320 מיליון מארק, כיכב, שלא בטובתו, בתקשורת, הכוכבים האמיתיים במקרה הזה היו אלו שהרכיבו את צוות ההגנה יוצא הדופן שהקיף ו"עטף" אותו, בטיעונים משפטיים מפולפלים וממולחים ובחוות-דעת יסודיות. צוות ההגנה שהתייצב לצידו של פרי בבית המשפט העליון מנה 4 עורכי-דין ופרופסור למשפטים, שאת טיעוניהם חיזקו 4 פרופסורים נוספים מתחומי המשפט והכלכלה (ראו מסגרת).
12 שנות מאסר
"מבחינה משפטית ומהותית, אי אפשר לדבר על עבירת גניבה, שכן כל הפרטים והנתונים הונחו מראש לפני הלקוחות ונכתבו בהסכם, לרבות מה יהיה הסכום שיקבלו בלי להשקיע אגורה מכספם. כל לקוח ראה את הפרטים בהסכם באופן ברור והיה חופשי להחליט אם הוא רוצה לחתום עליו או לא". במילים אלה סיכם היום עו"ד יעקב וינרוט את הפרשה המורכבת שהחלה בתלונה שהוגשה נגד "הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי" (ישראל-גרמניה) ויו"ר הארגון, עו"ד ישראל פרי, כבר בשנת 1994, ואולי-אולי תגיע לסיומה בקרוב.
איך הכול התחיל? בשנת 1973 נחתמה אמנה בין ישראל לגרמניה, אכולת רגשי האשם. מכוח האמנה היו זכאים אזרחים ישראלים שעמדו בקריטריונים מסוימים (לא רק ניצולי שואה), להצטרף לתוכנית ביטוח הגמלאות של המוסד לביטוח סוציאלי של מערב-גרמניה. כדי להצטרף לתוכנית הפנסיה, היה עליהם לשלם רטרואקטיבית ובאופן נומינלי סכום חד-פעמי. פרי, שראה את פוטנציאל הרווח הטמון באמנה, יצא במסע פרסום ליידוע לקוחות פוטנציאליים עליה, ובהמשך יצר מערכת של חברות וגופים שהציעו לישראלים אפשרות לזכות בפנסיה הגרמנית, בלי שיצטרכו להשקיע בכך שקל אחד מכיסם, מאחר שאפילו את סכום ההשקעה הראשוני הם הציעו להלוות להם. בשל הסיכון שחלק מהמצטרפים ימותו בטרם ישיבו את ההלוואה, הוצע להם הסדר ביטוח, הפוטר את יורשיהם מפירעון יתרת ההלוואה.
בשנת 1994 הוגשה למשטרה תלונה בחשד לביצוע עבירות מרמה על-די הארגון והיו"ר פרי. לאחר חקירות ממושכות, הוגש בשנת 2001, כתב אישום בפרשה, שבמסגרתו הואשם פרי בעבירות של גניבה בידי מורשה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בהיקף של מאות מיליוני שקלים.
לפני כשנה, הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב את פרי בגניבת 320 מיליון מארק גרמני מאלפי קשישים שהצטרפו כמבוטחים לארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי, שאותו הקים. בנוסף, הורשע פרי גם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בתיווך ובעיסוק בביטוח שלא בהיתר ובלא רישיון, בשיבוש מהלכי משפט ובהדחה בחקירה. פרי הורשע עוד בכך שנתן ללווים להבין שהעלויות ששילמו עבור הסדר הביטוח יועברו לחברת ביטוח מתמחה, בעוד שבפועל הן הועברו לחברות בשליטתו, במסגרת ביטוח פנימי עצמי שביצע. בדיעבד, טען פרי שהביטוח העצמי גרם לו הפסד משמעותי. בית המשפט דחה את טענתו וקבע כי בעצם העובדה שעשה ביטוח עצמי ולא העביר את הכספים לחברת ביטוח, הוא הרוויח ולא הפסיד.
פרי, שאמר כי "הכרעת הדין הכתה אותו בתדהמה", מיהר לעבות את צוות ההגנה שלו לקראת הטיעונים לעונש. צוות ההגנה המקורי בתיק כלל את עוה"ד מיכה קירש, דרור ארד-אילון ודנה שטיר. מאוחר יותר הצטרפו עוה"ד אמנון זכרוני וד"ר יעקב וינרוט, עו"ד דן אבי-יצחק כיועץ חיצוני, ופרופ' מרדכי קרמניצר, שכתב חוות-דעת הטוענת לטעויות משפטיות של השופט בהכרעת הדין. כל אלה, בנוסף לשכירת שירותיו של איש יחסי הציבור מוטי מורל לטיפול במגעים עם התקשורת. ההתחמשות הזו לא עזרה לפרי. בית המשפט המחוזי גזר עליו 12 שנות מאסר בפועל, חמש וחצי שנות מאסר על-תנאי, וקנס בסך כ-21 מיליון שקל.
פרי הגיש לבית המשפט העליון ערעור על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין. בערעור טען, בין היתר, כי הורשע בגניבת כספם של 9,000 לקוחות, אף שאיש מהם לא התלונן שכספו נגנב ואף שלא הוכח שהם לא הסכימו להעביר אליו את הכסף. אך בעיקר, ערער פרי על קביעת השופט, שהגדיר כ"גניבה" את העובדה שחברת הביטוח שביטחה את ההלוואות שנתן ללקוחות כדי לרכוש זכויות בפנסיה הגרמנית, היתה בשליטת פרי.
קרב חייו
לטענתו עוד, גם בשלב זה המשיכה מלאכת גיוס הפרקליטים והמומחים. ראשית, נטל עו"ד וינרוט את המושכות מידי עו"ד קירש, וניהל את צוות ההגנה, כשקירש ממשיך להופיע לצידו ולתרום מניסיונו ומבקיאותו בתיק. בנוסף, נקרא ל"מילואים" פרופ' עמרי ידלין, מומחה למשפט מסחרי, שהצטרף לצוות המייצג. כן, הצטייד פרי בחוות-דעת כלכלית של פרופ' אמיר ברנע, המצדדת בעמדתו שלפיה לא גנב כספים מלקוחותיו.
לאחר ששופטי בית המשפט העליון רמזו לפרקליטיו המלומדים, שאין מקום להגיש חוות-דעת נוספת בשלב הערעור, הודיעו עורכי-הדין כי אינם עומדים על הגשתה, ואינם מתכוונים להסתמך עליה.
ל"גלובס" נודע, כי בשלבים שונים בדיון בתיק ביקש פרי משני עורכי-דין בכירים נוספים מתחום הצווארון הלבן, שיצטרפו לצוות ההגנה, אך הם דחו את בקשתו.
שלשום, לאחר 4 דיונים, סיכמו הצדדים את עמדותיהם בפני בית המשפט העליון, ולפרי - שמנהל יותר מעשור את הקרב על חייו - נותר רק לחכות לפסק-הדין. עוה"ד והמומחים הרבים המעורבים בתיק ממתינים איתו.
לשאלה איך הצליח פרי לגייס כל-כך הרבה מומחים, מהמוערכים ומהבולטים בתחומי הכלכלה והמשפט, שהתייצבו לצידו באופן טוטאלי, אין תשובה חד-משמעית. הכסף יכול היה להיחשב למניע מרכזי בשיקול אם להצטרף לתיק או לא, אך סביר להניח כי איש מהמומחים המכובדים שחיוו את דעתם בפרשה, לא היה מסכן את שמו ויוקרתו בעבור כסף בלבד.
"כל המומחים שהגישו חוות-דעת ונרתמו להגנה המשפטית, מאמינים בטענותיהם ולא עובדים בשביל כסף בלבד", אומר עו"ד בכיר שמכיר את מרבית הנפשות הפועלות בפרשה. "כולנו עובדים בשביל כסף, אבל הם חדורי אמונה בעמדה שלהם", מומחה לעבירות כלכליות ולעבירות צווארון לבן מוסיף: "זה לא נכון לומר שהמומחים כתבו חוות-דעת תומכות בתיק רק בשביל הכסף, אבל ברור שכל אחד מהם הביע נכונות להתייחס בכלל לעניין הזה כי הוא קיבל שכר נאה".
כסף רב זרם מכיסו של פרי לכיסם של חברי צוות ההגנה והמומחים שליוו את התיק. בכירים בשוק עריכת-הדין מעריכים שרק בשלב הערעור הוציא פרי יותר מ-2 מיליון דולר לטובת ההגנה. גורמים המכירים את התיק מדברים על סך של 1.5-1 מיליון דולר ששולמו, לפי הערכות, לעו"ד וינרוט ועוד כ-50 אלף דולר ששולמו לכל אחד מהמומחים שערכו חוות-דעת או ייעצו לפרי. פרופ' ידלין, הם אומרים, קיבל בתיק עשרות אלפי דולרים (פרופ' ידלין: "שכרי נמוך מ-100 אלף דולר, אך זה לא עניינו של אף אחד. מעבר לכך, לא הצטרפתי לתיק משיקולים כספיים. אני מאמין בתיק").
כיס עמוק
על-פי כללי האתיקה, אסור לעורכי-דין פליליים להתנות את שכר-טרחתם בתוצאות ההליך, אך לא יהיה זה מופרך להעריך כי אם אכן ערעורו של פרי יתקבל - הוא יזוכה או שעונשו יופחת - יזכו עורכי-הדין והמומחים ל"בונוסים" או לתגמול נוסף בעבור עמלם. בתיקים מהסוג הזה, כשעורכי-הדין קוצרים הצלחה, הלקוחות נוהגים לתגמל על כך. ההערכות הן, שככל שתירשם הצלחה בערעור ישולמו עוד מיליון דולר למייצגים בתיק.
"לא מקובל לעבות את התיק בכל-כך הרבה מומחים וחוות-דעת", אומר עו"ד ותיק ובכיר, "אבל זה הגיוני בנסיבותיו של הנאשם הזה. קודם כול מפני שיש לו די והותר כסף כדי לרפד את עצמו באנשי מקצוע, ושנית בגלל שהוא באמת נלחם על חייו. פרי בן 70. אם הוא ייאלץ לרצות את העונש שגזרו עליו, הוא יגמור את חייו בבית-כלא. ויש לו גם את הגאווה שלו. הוא בעצם נלחם על חייו במלוא מובן המילה".
לדברי עורך-דין בכיר נוסף, שעקב אחר הפרשה, "באחד הדיונים פנתה אחת המתלוננות לעו"ד וינרוט ואמרה לו 'מהכסף שהוא גנב מאיתנו הוא יכול לשכור אותך, ואנחנו לא יכולים לשכור עורך-דין בכלל'. יש כאן כיס עמוק. לפרי, יש הרבה מאוד כסף, לפחות לשעה זאת עד שייקחו אותו ממנו, אם ייקחו, והוא אומר לעצמו 'אני שם על הקופה הזאת של הייצוג המשפטי את כל מה שיש לי'".
קשה להעריך אם ההתחמשות הזאת תסייע לפרי, אך בכירי עוה"ד בתחום עבירות הצווארון הלבן סבורים שבשלב שלאחר הכרעת-הדין, הגיוס המאסיבי לא יכול להזיק. לדברי עו"ד בכיר, "אין לו מה להפסיד, כיוון שפסה"ד של בית המשפט המחוזי חמור מאוד והדרך היחידה שלו לערער עליו היא להציג שורה של מומחים, ולקוות שהשופטים יגידו לעצמם 'אולי בכל זאת יש פה משהו'. גם אם הם לא קיבלו את חוות-הדעת בערעור, פתאום יתייחסו לעניין הזה יותר ברצינות ויתעורר ספק. כך שמבחינה טקטית, זאת לא טעות. עצם הגשת הבקשה לצרף חוות-דעת של מומחה עשויה לסייע, כי זה מראה לשופטים שאנשים חשובים תומכים בו. הוא יכול לצאת עם אפקט חיובי מהעניין".
להערכת עורך-דין בכיר נוסף, צוות כזה משפר את הסיכויים לזכות בערעור לא מעצם זהות המומחים, אלא בגלל ש"האנליטיקה יותר רצינית, הדקדקנות יותר קפדנית, ומצליחים להפיק מפסק-הדין של בית המשפט המחוזי יותר כשלים". לדבריו, "משפט קלאסי צריך להתנהל כשלכל הצדדים יש את המומחים הטובים ביותר שניתן להשיג, בעלי המוניטין הטוב ביותר; את עוה"ד הטובים ביותר; והשופטים הטובים ביותר, ועכשיו ישחקו הנערים לפנינו".
את תגובתו של עו"ד יעקב וינרוט לא ניתן היה להשיג עד לפרסום הידיעה.
עו"ד (ד"ר) יעקב וינרוט, יחד עם עוה"ד ישראל וולנרמן ואלירם בקל ממשרדו
וינרוט, מהסניגורים הבולטים והמבוקשים ביותר בתחום עבירות הצווארון הלבן, מוביל את צוות ההגנה המורחב של ישראל פרי בשלבי הערעור. וינרוט (60) חי את זירת המשפטים כבר 34 שנים, שבמהלכן ייצג אישי ציבור בכירים ודמויות מוכרות במשק בתיקים מתוקשרים ומורכבים. עם לקוחותיו נמנו ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון; ראש הממשלה ושר האוצר לשעבר, בנימין נתניהו; משרד רוה"ח האפט את האפט (בפרשת ויסות מניות הבנקים); סרן ר' (בפרשת אסון צאלים ב'); ד"ר משה פרג וחברת לה-נסיונל; ורבים אחרים.
עו"ד מיכה קירש
קירש, מי שהיה בעבר פרקליט מחוז ירושלים ו"חצה את הקווים" למגזר הפרטי, הוביל את צוות ההגנה המקורי שייצג את פרי בבית המשפט המחוזי; הוא צירף לצוות את עוה"ד דרור ארד-אילון ודנה שטיר ממשרדו. בשלבים שונים של הדיון במחוזי הצטרפו אל צוותו גם עו"ד אמנון זכרוני ועו"ד דן אבי-יצחק (כיועץ חיצוני), ומאוחר יותר עו"ד וינרוט, שנטל את המושכות בערעור.
פרופ' עמרי ידלין
ידלין, מומחה למשפט מסחרי תאגידי ושוק-ההון, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, הצטרף לצוות ההגנה של פרי בחודשים האחרונים. נדיר לראות את ידלין, איש אקדמיה מובהק, מופיע בבתי משפט. צירופו לצוות ההגנה נועד לאפשר לוינרוט - שבמשרדו התמחה לפני 18 שנה - להמשיך ולהתמקד בתחום הפלילי, תוך שידלין מרחיב את היריעה ואת ההסברים בנוגע לפן העסקי-מסחרי של הפרשה.
פרופ' מרדכי (מוטה) קרמניצר (מחוזי)
קרמינצר, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים, מהמומחים המובילים בארץ בתחום הפלילי, ועמית-מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הגיש חוות-דעת בשלב הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי, שבה טען לטעויות משפטיות בהכרעת הדין.
לאחר הגשתה אמר קרמניצר ל"גלובס": "יש בהכרעת-הדין טעויות ופגמים יסודיים, ולכן יש סיכוי טוב לערעור. הצטרפתי לתיק כי היה ברור לי שבמובן מסוים נעשה לפרי עוול בכך שהוא הוצג בתקשורת כעושק של קורבנות שואה, בשעה שלפנסיה שהוא השיג עבור אנשים מהשלטונות הגרמניים אין קשר לשואה. נהנו ממנה ישראלים שונים, כולל ערבים וצעירים, ובכל זאת פרי הוצג כמי שעשה עוול לניצולי שואה".
פרופ' אמיר ברנע (עליון)
ברנע, מהמומחים המובילים בישראל בתחומי כלכלה, בנקאות ופיננסים, התבקש על-ידי עוה"ד המייצגים בתיק להכין חוות-דעת כלכלית שתצורף כראיה לערעורו של פרי לבית המשפט העליון. בחוות-הדעת קבע ברנע, כי הכרעת הדין המרשיעה של פרי מתעלמת מכך שמבחינה כלכלית ההסכמים בין פרי ללקוחותיו היו הוגנים ואף היטיבו עימם. בנוסף, קבע ברנע, שהסתייע באקטואר יצחק בלס, שייעץ לפרי בעת בניית תוכנית הפנסיה הגרמנית, שהפרמיות שגבה פרי משקפות את הסיכון שנטל. כלומר, פרי לא גנב כספים מלקוחותיו. בראשית הדיונים בעליון, הודיעו שופטי ההרכב כי אינם מתכוונים לקבל חוות-דעת נוספות בשלב הערעור, ועורכי-דינו של פרי הודיעו כי הם חוזרים בהם מבקשתם לצרף את חוותת-הדעת לערעור ואינם מתכוונים להסתמך עליה בטיעוניהם ובסיכומים.
ד"ר אשר בלס (מחוזי)
בשלב הטיעונים לעונש הגיש פרי חוות-דעת של הכלכלן ד"ר אשר בלס, בעניין ההרשעה בגניבת פרמיות הביטוח. בלס טען, שמבחינה כלכלית לא נגרם ללקוחות הארגון כל נזק, וגם לפרי לא צמחה שום תועלת - על חשבון הלקוחות - מכך שפרמיות ביטוח שולמו לחברה בשליטתו ולא לחברת ביטוח נפרדת.
פרופ' עזרא סדן ופרופ' יקיר פלסנר (יועצים חיצוניים)
סדן, מנכ"ל-משותף בחברת סדן-לובנטל לתכנון ולייעוץ כלכלי, ולשעבר מנכ"ל משרד האוצר, ופלסנר, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, ליוו את התיק כיועצים חיצוניים ואף הכינו לפרי חוות-דעת כלכלית לאחר שניתנו הכרעת הדין וגזר-הדין, אך היא לא הוגשה לבית המשפט העליון. על-פי חוות-דעת שני הכלכלנים הבכירים, הכרעת-הדין של פרי, האוסרת על ביצוע ביטוח עצמי, חושפת חברות רבות לתביעות ענק ותגרום למשק נזקים של מאות מיליוני שקלים. מהכרעת הדין של המחוזי, הסיקו סדן ופלסנר ש"ללא חברת ביטוח מתמחה אין ביטוח שריר". לדבריהם, לנוסחה זו עלולות להיות השלכות רוחב מפליגות, כי ענפים שלמים במשק מתקיימים על ביטוח עצמי/פנימי.
לשופט אדמונד לוי לא היתה סבלנות לטיעונים המלומדים
ככלל, הדיונים בבית המשפט העליון התנהלו על מי מנוחות. השופטים אדמונד לוי, סלים ג'ובראן ויורם דנציגר, נתנו לכל אחד מן הצדדים את יומו, הקשיבו קשב רב לטיעוניהם, שאלו מעת לעת שאלות הבהרה, ולא גילו נטייה לצד זה או אחר. ב-4 הדיונים לא נרשמו אירועים מיוחדים, למעט הערה אחת מצד ראש ההרכב, השופט לוי, שהפתיעה את פרופ' עמרי ידלין.
באחד הדיונים הראשונים טען ידלין את טיעוניו המלומדים-מצוחצחים-מנומקים בהתלהבות רבה. אולי משום שהניח שטיעונים מסחריים-כלכליים מורכבים אינם מצויים באמתחתם של שופטי העליון דרך-קבע. די מהר הסגירו מבטי השופטים כי הם קלטו את הטיעון, ואין צורך לחזור עליו בווריאציות שונות.
בשלב מסוים גילה ראש ההרכב, השופט לוי, קוצר סבלנות וביקש להפסיק את הטיעון. "הבנתי את הטיעון", אמר לוי.