בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קבע כי קרן גמלאות אינה רשאית לשלול קצבת נכות וקצבת שארים של עובד, אפילו אם המעביד לא הפריש עבורו כספים לקרן במשך חודשים ארוכים. השופט שמואל טננבוים מתח ביקורת על קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות, וקבע כי היה עליה להתריע בפני העובד על האיחורים בתשלומים ועל הפסקתם, ומשלא עשתה כן - היא אינה זכאית לשלול את זכויותיו.
ד"ר יצחק יגודייב, רופא שכיהן כסגן וממלא מקום ראש עיריית רמלה לשעבר, תבע את קרן הגמלאות והעירייה. באמצעות עוה"ד נעמי לנדאו וגלית קופרשמידט טען, כי העירייה אמורה היתה להפריש עבורו מידי חודש מהשכר לטובת קרן הגמלאות, אולם במשך 17 חודשים היא ניכתה מהשכר אך לא העבירה את ההפרשות לקרן.
כתוצאה מכך, ולאור האיחורים בהעברת ההפרשות, שללה הקרן את זכותו של יגודייב לפנסיית נכות ושארים. גם לאחר שעיריית רמלה שילמה באיחור את מלוא הסכומים, סירבה הקרן להעניק לו את הזכויות בחזרה, בטענה כי לא מתפקידה להתריע בפני המבוטח על הפיגורים שנצברו בחשבונו כיוון שהוא "עובד בודד", שכן עיריית רמלה אינה גוף הסתדרותי עימו יש לקרן הסדר להפרשות. עוד טענה הקרן שהעובד היה אחראי על תשלום ההפרשות, ולכן היא פטורה מהחובה להתריע בפניו על איחורים.
עיריית רמלה טענה כי יגודייב היה בכיר בעירייה, ולכן ידע על מצבה הכלכלי הקשה ועל כך שאינה יכולה להעביר כספים לקרן. כן נטען כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין יגודייב, שהיה נבחר ציבור. השופט קבע בעניין זה כי "הצדדים התכוונו להחיל על מערך היחסים שבניהם את מערך הזכויות והחובות הסוציאליות על-פי תקנון קרן הגמלאות".
גם לאחר שיגודייב חלה ועבר ניתוחים קשים ואשפוזים, סירבה קרן הגמלאות להעניק לו פנסיית נכות. לאור פסיקת בית הדין הארצי, לפיה קיימת חובת גילוי מוגברת של קרן הפנסיה כלפי המבוטחים וזאת מכוח חובת תום-הלב, קבע טננבוים שקרן הגמלאות לא עמדה בנטל המוטל עליה ליידע את התובע. "טרם קביעתה כי אין לתובע זכויות לביטוח נכות, היא חייבת היתה להתריע בפני התובע, כי בשל הפיגור בתשלום דמי הגמולים עלולות זכויותיו להיפגע".
בסופו של דבר קבע השופט כי העירייה היתה מחויבת להעביר את הניכויים במועדם, ואילו קרן הגמלאות איננה רשאית לשלול את זכויותיו של התובע לפנסיית נכות. השופט אף חייב את עיריית רמלה לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 שקל.