"תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה"
(חוק החברות, סעיף 11)
"רוחניות קשורה באיכויות של הרוח האנושית אהבה וחמלה, סבלנות, סובלנות, מחילה, שביעות רצון, אחריות והרמוניה, אשר מביאות אושר לאדם ולזולתו"
(הדלאי למה)
30 במאי השנה היה יום שחור עבור בעלי המניות בטאו תשואות. חברת האחזקות שבשליטת אילן בן-דב פרסמה את דוחותיה לרבעון הראשון ב- 2008, והתמונה שעלתה מהם היתה קודרת למדי: קרוב ל-10 אחוז ירידה בשווי נכסיה של החברה, והפסד נקי של 240 מיליון שקל גדול פי כמעט 7.5 מהפסדיה בתקופה המקבילה אשתקד.
שבועיים וחצי לאחר מכן התכנסו בעלי האג"ח של החברה לאספה מיוחדת בבית סאני בפתח-תקווה, להתעדכן במצב החברה ולשמוע מבן-דב כיצד הוא מתכנן להוציא את העגלה מהבוץ.
בן-דב, כך לפי הפרסומים בעיתונות, סיפק הסברים מפורטים לתכניותיו אולם גם הצליח להרגיז מעט חלק מהמשקיעים: אלו זעו באי נוחות כשבעל השליטה הפליג בדיבור על הצורך לפעול תוך חשיבה חיובית, ואף ציין כי הוא "אוהב כל אחד ואחד" מהם.
מי שעקב אחר מהלכיו של בן-דב בשנים האחרונות התקשה להיות מופתע מהסגנון: האיש שעשה מיליונים מיבוא מכשירי סמסונג לישראל, סיפר לא פעם בראיונות על המסע הרוחני שהוא עובר, על החיבור העמוק שלו לתורות מהמזרח הרחוק ועל כך שהוא "לא קם בבוקר במרדף אחר עוד דולר".
אולי בהשראת ידידו נוחי דנקנר, שנועץ במקובל מנתיבות וקרא לחברת האחזקות שלו "גנדן" על-שם מנזר טיבטי, שינה בן-דב ב-2005 את שמה של "ירדן השקעות" שלו ל"טאו": הטאואיזם היא אחת תורות האמונה בסין, ו"טאו" פירושו "דרך" בסינית.
בן-דב ודנקנר לא לבד. השנים האחרונות עומדות בסימן התרחבות תופעת שילוב רוחניות בעסקים, או "ניהול רוחני". לא מעט מנהלים מעונבים ש"ראו את האור" בעקבות טיול למזרח או חוויה מכוננת אחרת, מחליטים בשנים האחרונות להביא את התובנות ששינו את עולמם הפנימי גם אל המשרד.
חלקם שומרים את הרוחניות החדשה שגילו לעצמם, חלקם מחליטים להביא את הבשורה גם אל העובדים: שולחים אותם לסדנאות מודעות והעצמה, מקצים חדר מדיטציה לצד חדרי הישיבות, או משליטים בארגון קוד שפה "רוחני".
הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של האישה העשירה בישראל, שרי אריסון, שבשנים האחרונות החדירה בעלת השליטה בבנק הפועלים לא מעט מתובנותיה הרוחניות. פרופ' אמיר ברנע, למשל, שכיהן כדירקטור חיצוני בבנק, פקפק בנחיצותו של אירוע רוחני שתכננה אריסון לבכירי ההנהלה ולדירקטוריון וזמן קצר לאחר מכן נמצא מתפוטר מתפקידו.
דמויות בכירות כברנע יכולות לספוג עימותים כאלה, אולם עובדים שאינם נלהבים מעולם הניו-אייג' עלולים למצוא עצמם בסיטואציה בעייתית למדי תחת מנהלים "רוחניים".
"כשאתה מגיע לראש הפירמידה", אומר אלי לזר, מנכ"ל חברת HRF לשירותי משאבי אנוש ופיננסים, ולשעבר מנהל משאבי אנוש בקודאק ובטאואר, "אתה יכול לדבר על התחברות לאני האמיתי שלך, על הגשמה אישית. אותו מנהל בכיר השיג המון בחיים, יש לו המון כסף, והוא חש איזה חסך והיום זה באופנה לדבר על תהליכים רוחניים. השאלה היא האם זה מועיל לארגון? אני לא בטוח. לעובד הפשוט, מנגד, אין הלוקסוס לדבר על זה, כי בסולם הצרכים הוא עוד נאבק על חיי היום-יום שלו, על זה שלא יפטרו אותו. במיוחד בענף ההייטק, לפני דיבורים על הגשמה אישית וערכים, העובד הולך היום הביתה כשהוא מודאג אם מחר תהיה לו עבודה".
בין רוח לרווח
אל מול התומכים הנלהבים של התופעה, שרואים בניהול בסגנון הישן נוקשות שחלף זמנה, מתייצבים מתנגדיה הטוענים לסתירה מובנית בין רוחניות לבין עולם העסקים, שמתמצה, אחרי הכול, ברדיפה אחר החומר. יו"ר טבע, אלי הורביץ, מתח לפני מספר חודשים ביקורת על הטרנד: "הערבוב בין רוחניות ועסקים הוא פשוט לא נכון לדעתי", אמר, "בעשייה שלנו יש המון אחריות כלפי משקיעים. זה לא פשוט לנהל חברה כמו טבע, עם שווי שוק של כמעט 40 מיליארד דולר, כשחלק מזה שייך לפנסיונרים ששמו את הכסף שהם חסכו כל החיים עלינו. אפשר לנהל חברה כמו טבע על פי הרגש ולא על פי ההיגיון? פשוט לא".
הורביץ מייצג את הגישה השלטת בקרב דור המנהלים הוותיק. הדמות ההפוכה לו הוא אלי רייפמן, הבעלים הצעיר של חברת ההייטק הכושלת אמבלייז שהפך בתקופה האחרונה למרצה מבוקש לקבלה. "אם מחר בבוקר אבקש ממר אלי הורביץ", הגיב לאחרונה לדבריו של יו"ר טבע, "...לשבת בשקט עשר דקות ולהפסיק לחשוב, הוא יגלה שלא רק שהוא לא מצליח...אלא שיש לו מנגנון מובנה בתוכו שחושב במקומו והוא לא שולט עליו...אם אתה לא שולט במחשבות שלך, כנראה שאתה לא שולט בהחלטות שלך. זה אלף-בית ברוחניות בעסקים".
חסידי הניהול הרוחני מתעקשים שאין כל ממש בטענה שרוחניות סותרת את השאיפה לרווחים. לשיטתם, ההפך הוא הנכון: היא אף משפרת בסופו של יום את התוצאות העסקיות. האם יש לכך ביסוס מחקרי? "יש כמות עצומה של מחקרים בנושא, אבל הרבה מהם תיאורטיים ומדברים על תפיסות ואמונות", אומרת קרן צוק, יועצת ארגונית המכינה בימים אלה דוקטורט בנושא מנהיגות רוחנית, "הקושי לחקור את הנושא נובע מכך ש'רוחניות' היא מילה אמורפית שיש לה הרבה הגדרות".
היועצת הארגונית טובה אורבוך סבורה שעצם העלאת השאלה הופכת את השואל ללא רוחני במיוחד: "ברגע שמשהו הוא אינסטרומנטלי הוא לא רוחני. הרוח אומרת 'לא להסתכל על התוצאות'. יש זילות של המושג 'רוחניות', ויש מנהלים שמשתמשים בו כקרדום לחפור בו".
אורבוך משמשת כמרכזת האקדמית של תכנית "עסקים, ניהול ורוחניות" במכון להב באוניברסיטת תל-אביב, יחד עם ד"ר אורה סתר. סתר טוענת שמהמחקר ניתן ללמוד שרוחניות מועילה לרווחים, אולם "אני האחרונה שאגיד לך 'תהיה רוחני זה יעזור לך בעסקים'".
למה?
"כי זה יהיה ניצול לרעה של הנושא 'בוא תגיד כמה מילים ואז תצליח'".
הרבה מאמנים ויועצים אומרים למנהלים בדיוק את זה תשתמש בפרקטיקות רוחניות ותרוויח מזה.
"נכון, ולי יש בעיה עם זה. אתה לא צריך להיות רוחני כדי להרוויח, אלא כדי להיות עשיר פנימית ואז אולי גם תרוויח".
עם זאת, ההבטחה של יועצים ומאמנים למיניהם לשיפור תוצאות פיננסיות באמצעות החדרת רוחניות, נופלת על אוזניים קשובות אצל לא מעט מנהלים. השל רייחלביץ', מאמן עסקי ובעלי חברת "HEARTSELL", יוצא נגד הקולגות: "באים כל מיני אנשים שעשו איזו סדנת ויפסנה נורא נחמדה, או קוראים לעצמם תלמידים רוחניים כי הם ראו פעם את הדלאי למה, ואז הולכים ללמד את העולם מה זה רוחניות ומוכרים לארגונים אשליה: 'אתם לא מצליחים בעסק כי חסרה לכם רוח'. הבעיה היא כשמתמקדים בתהליך ולא בתוצאה. כשמדברים על כל מיני ערכים יפים כמו פנאי או חמלה, שוכחים לשאול מה הקשר בין זה לבין הניהול ביום-יום? איך בפועל זה מגדיל את הרווחים של העסק? בלי זה, זה לא שווה כלום".
אמצעי לניצול עובדים
האם רוב המנהלים שמכריזים על עצמם כרוחניים עושים זאת מתוך מחשבה עמוקה וכתוצאה מתהליך משמעותי, או שמא מדובר בנהיה רדודה אחר אופנה? פרופ' יעקב רז, מומחה לבודהיזם שעובד עם ארגונים על שילוב של ערכי התורה המזרחית בהתנהלותם, אומר ש"בעסקים מתקיים כל המגוון: קיים המקרה הפופוליסטי, המתאפיין בפרסומות הקלישאתיות שבהן מופיע מנהל בעניבה שעושה מדיטציה. קיימים גם מופעים יותר מעמיקים ופחות סיסמאתיים של התופעה שבהם יש כניסה רצינית של ערכים ותובנות מהמזרח לתוך העסק".
איזה מצב יותר שכיח?
"בשנה האחרונה אני חש שהדברים נוטים קצת יותר לכיוון העמוק והרציני של ניהול אחר. עד עכשיו זה היה ברמה של הרצאה בודדת, יום עיון, סדנה. רק לתת את הטעם. הבעיה היא שאם אתה לא מתמיד, הרוחניות נהפכת לסיסמאות חסרות טעם".
כשמתמקדים במאפיינים חיצוניים, הדבר גורם לא פעם להתקוממות בקרב העובדים ומניב תוצאה הפוכה. ד"ר סתר: "אחד המנהלים שהופיעו אצלנו בקורס, סיפר לתלמידים שבהתחלה ניסה לעשות ישיבות הנהלה שכללו מדיטציות. אחר כך הבין שזה לא כיף לכולם, ושעם כל היתרונות של מדיטציה, יש כאלה שזה נראה להם קשקוש ואין להם סבלנות לזה. כשאתה מנסה לחיות חיים מודעים ומוארים יותר, זה בא לידי ביטוי בערכים שאתה מביא לארגון. אבל אם מתחילים ממה שמכונה 'הפרקטיקות הרוחניות', מהר מאוד נתקלים בסרקאזם ובחוסר הצלחה. אם יש קבוצה שלמה בהנהלה של אנשים שמתחברים זה נפלא. אבל לכפות ולהגיד 'מהיום נתחיל כל ישיבה במדיטציה', זה מעורר התנגדות רבה. לעשות מדיטציה וללכת למתקשרים וקריסטלים, בעיניי זו לא הדרך האמיתית ליישם גישה רוחנית בעסקים".
ישנה ביקורת על החדרה כפויה של רוחניות בבנק הפועלים, מצד בעלת השליטה שרי אריסון. מה דעתך?
"דברים שנעשים בכפייה הם בעייתיים. זה נהדר לעשות סדנאות מודעות, אבל כשזה נעשה בכפייה יש לי עם זה בעיה. הפחד הכי גדול שלי, שבגללו החלטתי לעשות את הקורס, הוא שהטרנד הרוחני יביא לניצול עוד יותר גדול של עובדים".
באיזה מובן?
"במובן שהחברה לא רק תגייס את מוחם ושריריהם, אלא גם את נשמתם. יש בזה משהו מאוד מפחיד. הרי אפשר לנצל אנשים, נעשו דברים כאלה בשם תורות וגישות שהשתמשו באמצעים רוחניים".
יש בארץ חברות שמנצלות את הרוחניות לרעה?
"יש הליכה על גבול דק מאוד. ראיתי מקומות שהעלו בי סימני שאלה, כולל ארגונים שכולם לכאורה נורא מאושרים בהם וכולם נורא מחוברים לייעוד ולחזון ולערכים של החברה. יש כמה חברות הייטק שבהן נעשה שימוש במושגים האלה כדי להשתיק חילוקי דעות ולחזק אינטרסים של קבוצות מסויימות לעומת אחרות. הסכנה הגדולה היא במקום שהוא לא באמת רוחני אלא משתמש ברטוריקה רוחנית. יש לא מעט חברות שעובדות מאד חזק על התרבות הפנימית שלהן, קצת כמו כת. אין בהן לגיטימציה להשמיע התנגדות, קולות אחרים. בעיניי זה מפחיד כשכולם מדברים באותו קול. זה אומר שאין לגיטימציה לאינטרסים שונים, אלא רק לאינטרס אחד ששולט".
דוגמה בולטת לטענות על ניסיון להשליט תכנים רוחניים לכאורה בעסק, ניתנה לפני מספר שנים במפעלי זוגלובק: עובדים טענו שבני המשפחה שהצטרפו לסיינטולוגיה (גוף המגדיר עצמו כדת ונחשב בעיני רבים לכת) לחצו עליהם לצרוך תכנים סיינטולוגיים. הזוגלובקים הכחישו. אחד מהם, חנן זוגלובק, פרש מאוחר יותר מהעסק והיום יש לו חברה בשם "עוצמה עסקית", המעבירה הרצאות וקורסים עסקיים לכאורה על-פי שיטת הניהול שהגה רון הבארד, מייסד הסיינטולוגיה. להרצאותיו מגיעים הרבה בעלי עסקים קטנים, והוא מספר בהן שהוא מייעץ לחברות גדולות בארץ, בין השאר לאחד הבנקים הגדולים.
"רוחניות יכולה להיות גם כלי שליטה של מנהלים על העובדים שלהם", אומרת צוק, "כשארגון מביא מדיטציה והוא עושה את זה רק כדי להוציא מהעובדים תפוקות יותר גבוהות, זה יכול להיות ניצול. השאלה היא האם אתה כמנהל באמת רוצה לשרת את העובדים שלך ואת הסביבה בכלל, או שאתה משתמש ברוחניות באופן ציני, ככלי להשגת רווח".
נתקלת בארץ בחברות כאלה?
" הנושא מתחיל עכשיו להתעורר, והשאלה היא מה המוטיבציה של הארגונים האם הם עושים זאת בגלל שזה באופנה ומשום ש'כך עושים כולם', או שיש להם מוטיבציה עמוקה יותר. לדעתי זה לא בהכרח שאיפה מודעת לנצלנות. לפעמים פשוט לא מודעים לדרך הנכונה לפעול בעניין. מדובר בדבר חדש, שבא מהתחום הפרטי ונכנס לתחום הארגוני. עוד לא באמת ברור מה הערך של רוחניות בארגונים ואיך משתמשים בה.
החוכמה בתפיסה רוחנית היא לא לנסוע להודו ולהיות בשאנטי, אלא דווקא בצמתים הסוערים של חיי היום-יום, להיות מסוגל לתפקד באופן שרואה את האנשים האחרים ומכבד אותם. זו בסופו של דבר המהות".
הרבה מנהלים, אומרת סתר, מתנהלים בצורה רוחנית ביותר מבלי לכנות זאת כך ומבלי לחשוב על כך. "יש הרבה אנשים רוחניים שבחיים לא עלתה בדעתם המילה הזו", אומרת אורבוך, "יש דברים שברגע שאתה מדבר עליהם הם לא שם, כמו ספונטניות וכמו רוחניות".
הגישה שמייצגת סתר גורסת שרוחניות אמיתית אינה קשורה לסממני הניו אייג' או לתורות מזרחיות שונות, אלא פשוט להתנהלות מכבדת כלפי העובדים והסביבה, עידוד אמון, אותנטיות ועוד ערכים חיוביים. גם לזר סבור שאם זו רוחניות הרי שאין בתופעה כל חדש. "לועסים כאן חומר שנלעס כבר שנים רבות", הוא אומר, "מאז המאה ה-17 מחפשים את שיטת הניהול הטובה ביותר, בודקים איך מניעים אנשים בארגון. בשנות השישים גובשה השיטה של משאבי אנוש, שאומרת שאתה לא מנהל ארגון בצורה מכנית אלא מנהל בני אדם וצריך להתייחס בכבוד אליהם ואל שאיפותיהם.
מאז ועד היום שום דבר לא התחדש. לפני עשר שנים כולם קראו לזה אינטליגנציה רגשית, ועכשיו קוראים לזה רוחניות. כיום, אם אתה לא עוסק במנהיגות רוחנית אני כבר לא יודע איך יתייחסו אליך אבל אני טוען שזה בסך הכול עוד מאותו הדבר. הרבה אנשים עשו כסף מתחום הרוחניות ומעניין שתפס. רובין שארמה, למשל, עשה הון מהספרים שלו".
שארמה הוזמן לפני כמה שנים על-ידי מנכ"ל פרטנר עמיקם כהן להרצות לעובדים. בעיני לזר, שארמה ודומיו אינם אלא בלון ריק: "הספרים האלה הם ג'אנק פוד רוחני: מריח טוב, ארוז יפה, אך רדוד וחסר כל ערך תזונתי או אחר", הוא טוען.
מילים יפות - התנהלות פחות
ההגדרה העמוקה יותר לרוחניות מציבה בפני ארגונים אתגר קשה בהרבה: אם לא מדובר רק בתרגולי יוגה או בשינון מנטרות, הרי שהארגון נדרש לא פעם לסתירות שיכולות להיות בין הכוונות הטובות המוצהרות לבין המהות של פעילותו העסקית.
נוחי דנקנר, למשל, אולי עבר חוויות רוחניות נפלאות אבל לקופאיות היוניברס קלאב, רשת המרכולים השייכת לשופרסל שבשליטתו, איפשרו לשבת במשמרת רק לאחר שפתחו במאבק תקשורתי סוער; שרי אריסון היתה בעיצומו של מסע רוחני כשהחליטה לפטר 900 עובדים מבנק הפועלים בעת שהבנק הציג רווחים נאים; יגאל שרמייסטר הוא אולי תלמיד זן אולם הפרת זכויותיהם הבסיסיות של המאבטחים בקבוצת "השמירה" שבבעלותו הפכה בשנים האחרונות לשם דבר, עד שמשרד המשפטים שקל לשלול את רשיונה.
כששרמייסטר הופיע בפני הועדה הוא סיפר על השיפור שחל בתנאי העובדים, ובין השאר סיפר כיצד כינס את העובדים וההנהלה מחאה להם כפיים במשך חמש דקות רצופות מעשה המדיף ניחוח ניו-אייג'י כבד.
יש מי שסבור שלא צריך להפר חוקי עבודה או למנוע אפשרות לשבת כדי להיות אנטי-רוחני: די להרוויח מאות מיליונים ולשלם לעובד שלך שכר מינימום חוקי ונמוך. "יש פה באמת סתירה עמוקה", אומר פרופ' רז, "אני רואה מקומות שהפנימו את זה, ומנהלים שעשו עבודה עם עצמם ועם הארגון ושינו את היחס בין המשכורות".
הביקורת על הרוחניות בהקשר זה, דומה לביקורת על עסקים הפוגעים בעובדיהם ומנגד תורמים לקהילה במסגרת "אחריות חברתית", ולביקורת על תופעת "גרינווש", המייצגת עסקים מזהמים המתהדרים במעורבותם ביוזמות ירוקות למיניהן.
"אני בהחלט רואה לפעמים פער בין הצהרות של מנהלים על רוחניות לבין התנהלותם בפועל", אומר פרופ' רז, " הזיוף ושטחיות בתחום זה בהחלט נוכחים. זה קורה אצל אנשים שנגררים אחר טרנד, שנראה להם שאם יהיו רוחנייים, זה יכניס אותם למועדון הנכון. הם מצהירים הצהרות אהבה ורוך, ומתנהלים באופן שלא רק שאינו תואם הצהרות האלה, אלא אף הפוך ממנו".
"חלק גדול מאנשי העסקים הבכירים שקוראים לעצמם רוחניים, מייצרים קושי אמיתי", אומרת סתר, "חלקם עוברים תהליך עם עצמם, ואין להם מושג איך ליישם אותו בחיים שלהם. הם לא קולטים שבפועל הם עושים משהו שמנוגד לגמרי לרוחניות שהם מדברים עליה. כשלבן-דב היתה הבעיה עם בעלי האג"חים והוא פתח את הישיבה בהצהרה שהוא אוהב אותם זו אמירה יפה, ואני בטוחה שהיא באה מתוך התמודדות פנימית אמיתית, אבל וואלה, לא בטוח שאתה יכול לשלם להם, יש לך בעיה רצינית. מנכ"ל של חברה גדולה נתן לי הרצאה ארוכה ומדהימה על חמלה, ומיד אחר-כך הוא תיאר לי תגובה שלו למצב מסוים שהיתה נטולת חמלה לחלוטין. הוא לא רואה מה שהוא עושה, אנשים לפעמים עיוורים למעשים של עצמם. עבודה רוחנית אמיתית היא תהליך קשה, ורוב האנשים לא בראש שלהם לעשות את העבודה הזו".