כבר מראשית דרכה, העיתונות הטלוויזיונית הייתה ונותרה המתגמלת ביותר, הן בהיבט השכר והן בהיבט החשיפה, לחם-לחמו של העיתונאי באשר הוא. לא פעם ניתן למצוא בעיתונות הכתובה ידיעות בדבר שכרם של אנשי טלוויזיה. ההיפך, קרוב לוודאי שלא יקרה. הסיבה לכך פשוטה: השכר בטלוויזיה גבוה משמעותית מהשכר במדיומים האחרים, ובהם גם במדיום הוותיק ביותר - העיתונות הכתובה.
אולם, גם בטלוויזיה היררכיה ברורה. המרוויחים הגדולים בתחום החדשות בטלוויזיה הם מגישי החדשות. בעיקר מדובר במגישי המהדורות המרכזיות של ערוצי הטלוויזיה. ההחלטה כמה לשלם למגיש חדשות, כמו גם לעיתונאי או לטאלנט אחר בתחום, נקבעת ברוב המקרים בהתאם לאלטרנטיבות האחרות שיש לאותו אדם. כך לדוגמה, אם ידוע למנהל חברת החדשות כי לאדם ספציפי אין אלטרנטיבות אחרות, הסכום שיקבל אותו אדם אינו גבוה במיוחד, כך שקיימת אפשרות שכתב בכיר שיש לו אלטרנטיבה אחרת ישתכר הרבה יותר ממגיש תוכנית, זאת על אף שלמגיש יש זמן מסך, וזמן מסך שווה כסף - ומסתבר שהרבה.
השכר בעיתונות אינו נחשב לשכר גבוה. עיתונאי בעל השכלה אקדמאית וותק של מספר שנות עבודה, קרוב לוודאי ישתכר פחות מאדם בעל נתונים זהים בתחום אחר. יחד עם זה, קיימות לא מעט אפשרויות להתפתח בתחום זה ולעבור ממדיה למדיה, ובכך להגדיל בצורה משמעותית גם את השכר.
היתרונות:
למרות שהשכר בתחום העיתונות אינו נחשב לגבוה, קיימים מספר תגמולים שבאים לצדו ואינם נאמדים בכסף. מדובר בתפקיד בעל השפעה וכוח, כמו גם חשיפה. מעבר לכך , למרות שבסופו של דבר בכל מקצוע יש את נותן השירות ולקוחותיו, במקצוע העיתונות אשר צריך לשרת את הצופים, הקוראים או המאזינים, יחסי הכוחות פחות מורגשים.
החסרונות:
להבדיל ממקצועות אחרים, העיתונאים אינם יכולים "להתנתק" ומרבית היום והלילה הם זמינים בטלפון הסלולרי או בזימונית שלהם.
למקצוע העיתונות תדמית טובה. יחד עם זאת, בשנים האחרונות משהו התערער באותה תדמית שבעבר, בימים בהם היו בארץ מספר מצומצם של עיתונים, כמה תחנות רדיו בודדות וערוץ טלוויזיה אחד היא הייתה חזקה בהרבה, כמו גם רמת האמינות ששידרו אותם קומץ אנשים שהחזיקו בתואר "עיתונאי". בשנים האחרונות, ריבוי כלי התקשורת גרם לכך שרבים מהם לא היו יכולים להרשות לעצמם לגייס עיתונאים בעלי ותק וניסיון, והסתפקו בצעירים, כאלה שהתנסו בפעם הראשונה בכתיבה עיתונאית.
בתחום העיתונות הביקוש עולה על ההיצע. יותר ויותר אנשים מעוניינים להיכנס לתחום, שצר מלהכיל את רובם. אחת הסיבות לכך נעוצה בעובדה שיותר ויותר מוסדות תקשורת מאפשרים כיום לימודי עיתונאות, דבר שבעבר לא היה קיים. בסופו של דבר, למרות מספר מקומות העבודה הרבים יחסית שנפתחו בשנים האחרונות בפני אלה שמעוניינים להיות עיתונאים, עדיין הביקוש גדול משמעותית מההיצע. 
איך מתקדמים:
למרות שהכתבים נמצאים בחזית בכל מה שקשור לחדשות, העבר מלמד כי דווקא מעמדת העריכה הסיכוי להתקדם מעלה בסולם התפקידים גבוה הרבה יותר. בשוק העיתונות ידוע כי עורכי החדשות ואנשי הדסק הם אלה שמצליחים להגיע למשרות היותר בכירות במערכות החדשות.
משחקי השכר בתעשייה זו הם בעצם מאזן בו קיימים עוצמת כלי התקשורת, הדרגה של העובד, נחיצותו, כישוריו ועד כמה רוצים לשמרו בתוך הארגון. בבואו של מנכ"ל להכריע בדבר השכר שישלם לאותו עובד, הוא מסתכל על כל המאזן וכך למעשה נקבע השכר. לכן, הפערים בין עובד לעובד, בעיקר בטלוויזיה, הם גבוהים למדי כשמדובר בשכר, וכתוצאה מכך במעמד.
פרמטר נוסף, ואולי מרכזי בקביעת שכר בתחום המידה, הוא עברו של אותו כתב או עורך. ברוב המקרים, מעבר ממדיום למדיום או מחברה לחברה מגדיל משמעותית את השכר, וזוהי בעצם נקודת הזינוק הטובה ביותר עבור עובד בבואו לשפר את שכרו. בדרך-כלל, עובדים ש"גדלו" בתוך מערכת חדשות זו או אחרת ישתכרו פחות מאשר אלה שהובאו אליה לאחר שהיו במקום אחר.
מה השתנה:
כפי שניתן ללמוד מטבלאות השכר בארבעת המדיומים: טלוויזיה, עיתונות מודפסת, רדיו ואינטרנט, קיימת היררכיה ברורה בכל הקשור לשכר. בטלוויזיה השכר גבוה משמעותית מאשר במדיומים האחרים. אחת הסיבות לכך היא אולי הצמיחה או תחושת הצמיחה שיש בטלוויזיה, כמו גם התקציבים המופנים לתוכן ולטאלנטים, בין אם בחדשות ובין אם בתוכניות אחרות. במקום השני בדירוג נמצאת העיתונות הכתובה, שעדיין פערי השכר בינה לבין האינטרנט עומדים על כ-20% בממוצע כאשר הסיבה לכך היא העובדה כי בתחום האינטרנט ניתן בדרך-כלל לאפשר במה לכותבים צעירים אשר לא צברו די ניסיון וידע בתחומם ועדיין ההתייחסות למדיום זה אינה ממוצבת גבוה ביחס לעיתון המודפס, שם תחושת האחריות של המילה הכתובה היא גדולה יותר. יש המאשימים כי לעתים נראה שהאינטרנט הזנה את מקצוע העיתונאי, ומשערים כי אחת הסיבות לכך היא עצם העובדה כי באינטרנט מועסקים הרבה עובדים במתכונת של פרילאנסרים, להבדיל מהעיתונות המודפסת.
