ב-22 בספטמבר 1976, נולד בריו דה ז'ניירו אחד הכדורגלנים הגדולים. רונאלדו. אותה לידה סימנה את השבוע הכי פורה בתולדות הכדורגל. ארבעה ימים מאוחר יותר, נולד מיכאל באלאק בגורליץ שבגרמניה. פרנצ'סקו טוטי נולד ברומא ב-27 בספטמבר, ואת הרביעייה המרשימה השלים אנדריי שבצ'נקו שבא לעולם ב-29 בספטמבר בכפר דבירקיבסצ'יה שבאוקראינה.
כנראה שהיה משהו מיוחד במים באותו קיץ. אם לוקחים בחשבון שחודש וחצי לפני כן, ב-1 ביולי 1976 נולדו בהולנד רוד ואן ניסטלרוי ופטריק קלייברט. יהיה הסוד של אותו קיץ אשר יהיה, כאשר בספטמבר הנוכחי ארבעת המופלאים חוגגים 32 וכבר רואים את סיום הקריירה באופק, זהו זמן לא רע כדי לנסות ולאפיין את הקריירה של הכדורגלן המודרני.
הדבר הראשון שאפשר להגיד על הכדורגלן המודרני, הוא שהמוצא אינו משנה כבר. בכדורגל המודרני אין רלוונטיות למקום ממנו הגעת, בין אם זה כפר שפונה אחרי אסון צ'רנוביל (שבצ'נקו), משפחה רומאית מסורתית שבה האם מגהצת בכל יום את מדי האימון של הילד (טוטי) או משפחה ממזרח גרמניה (באלאק).
לכל הארבעה היו חלומות גדולים. החלום של טוטי בהתחלה היה בכלל לעבוד כמתדלק בתחנת דלק; רונאלדו רצה להיות זמר; שבצ'נקו מתאגרף; באלאק בכלל אותר על ידי השלטונות במזרח גרמניה כמי שעתיד להיות מחליק על הקרח. מבין כולם, רק כישרון הכדורגל של רונאלדו התפרץ בגיל צעיר מאוד: בגיל 17 הוא כבר ישב על הספסל של נבחרת ברזיל כשזכתה בגביע העולם ב-1994. השלושה האחרים הבשילו מאוחר הרבה יותר. אף אחד מהם אפילו לא שיחק בטורניר גביע העולם לנוער ב-1995. השחקן שנבחר למצטיין באותו טורניר היה ברזילאי בשם קאיו, שלהבדיל מהשלושה האחרים אחרים אף אחד לא שמע עליו מאוחר יותר.
לבאלאק לקח את הזמן הארוך ביותר כדי להפוך לכוכב. בגיל 22 הוא עוד לא היה שחקן הרכב בבונדסליגה. משך הזמן הארוך בו היה שרוי באלמוניות הוא כנראה גם הסיבה לכך שהוא היחיד מבין הארבעה שלא התחתן עם דוגמנית. במקום זה, הוא פגש מלצרית נאה בבית קפה בקייזרסלאוטרן. הכוכבות המוקדמת של רונאלדו פרצה לו דרך בין לגיון של בחורות בלונדיניות.
אוקראיני, שמשחק במילאנו, ונשוי לאמריקנית
הדור של הארבעה הוא הדור הראשון של הכדורגלנים הגלובליים. בעוד שהשחקנים הסובייטים הראשונים שעזבו לשחק במערב נכשלו אחד אחרי השני, שבצ'נקו עזב את דינמו קייב למילאן והתאקלם מיד. היה לו פשוט יותר. הוא עזב מדינה שהמאפיה שיחקה בה תפקיד משמעותי ולאדם הפשוט לא היה בה דבר, למדינה שהמאפיה שיחקה בה תפקיד משמעותי והאדם הפשוט היה לבוש בארמאני. גם ההמשך היה גלובאלי: הבחור האוקראיני שהגיע לשחק כדורגל במילאנו התחתן עם דוגמנית אמריקנית.
כל הארבעה נתנו לילדים שלהם שמות קוסמופוליטיים. שבצ'נקו קרא לבנו ג'ורדן, על שם מייקל ג'ורדן; לבנים של באלאק קוראים לואיס, אמיליו וג'ורדי; לבן של רונאלדו קוראים רונאלד, כי החלוץ ואשתו באותה תקופה אהבו לאכול במקדונלד'ס. אפילו טוטי, הפטריוט הרומאי, קרא לבת שלו שאנל.
מה שעוד אפשר להגיד על הדור של הכדורגלנים האלו, הוא שכאשר הם הגיעו לשנות ה-20 המאוחרות שלהם, הם כבר חיו בתוך מבול חסר רחמים של הצלחות ורגעים גדולים (אפילו אם המעורבות של באלאק בעניין הזה הסתכמה בלהפסיד תארים חשובים). לשחקני הדור הזה, הזמן בפסגה עובר מהר מדי על מנת לנוח על זרי הדפנה. למשל, רונאלדו - בגמר גביע העולם ב-2002, פחות משעה אחרי שכבש פעמיים לרשת של גרמניה והוביל את ברזיל לזכייה בתואר העולמי, עיתונאי ברזילאי אמר לו: "אנחנו לא מעוניינים בעבר, רק בעתיד". או, במילים אחרות: האם רונאלדו לא רוצה לזכות במדליית זהב אולימפית? ומה לגבי המונדיאל הבא? "אני לא רוצה להילחץ כרגע מהעתיד", ענה רונאלדו בדרכו השקטה. "אני לא רוצה לעשות כלום חוץ מלחגוג". באותו רגע הוא למד את הדבר ההכרחי לחיים של כדורגלן מהדור החדש: היכולת להגיד 'לא'.
כל הארבעה המציאו דרכים להתמודד עם הלחץ. טוטי נשאר כל הקריירה ברומא, שם הוא אהוב לנצח, גם אם הוא לא נותן הצגות כל שבוע. שבצ'נקו חזר לאחרונה למילאן, המועדון שיודע הכי טוב לפנק את שחקניו. רונאלדו העדיף להתמקד במונדיאלים, ולעיתים קרובות נעדר ממשחקים במועדון שלו במשך חודשים ארוכים, העיקר לשמור על הרגליים למטרה החשובה באמת. ובאלאק? כשהוא הגיע לפסגה, הוא כבר היה בוגר מספק על מנת להתמודד עם הלחץ.
אפשר לנסות ולבחון מתי כל אחד מהארבעה היה בשיא שלו. רונאלדו היה בשיאו ב-2002, שבצ'נקו ב-2004 כשזכה בתואר שחקן השנה באירופה, טוטי בקיץ 2006 כשזכה בגביע העולם, אותו קיץ שבו באלאק זכה בכמעט כל תואר אפשרי. מה אפשר להסיק מזה? שהכדורגלן מהדור החדש, ככל שהוא משחק בתפקיד קדמי יותר כך הוא תלוי יותר במהירות שלו, וכך הוא גם מגיע לשיא שלו מוקדם יותר. באלאק, הקשר הטבעי היחיד מבין הרביעייה הזאת, הוא היחיד ששמר על היכולת שלו לאורך זמן.
המסע של החבורה הזאת מסתיים אט-אט. כי בסוף כולם צריכים לשלם את מחיר הפציעות. טוטי ובאלאק מתקשים בימים אלו לחזור לכושר. שבצ'נקו, חודש בתוך העונה הנוכחית, עדיין מחפש את השער הראשון שלו. רונאלדו, שמחלים על החוף בריו מעוד פציעה איומה בקרסול, לא מסוגל להיפרד: "אני מרגיש תשוקה כל כך גדולה לכדורגל, עד כדי כך שאני מוכן להקריב כל דבר על מנת לחזור", הוא אומר ורומז שהוא עשוי להצטרף בקרוב למנצ'סטר סיטי.
למרות הדברים האלו, הוא צולם לאחרונה על סיפונה של יאכטה יוקרתית, עם כרס משתפלת, מעשן ושותה בירה. בדרך זו או אחרת, כנראה שככה בדיוק נראה הסוף של הכדורגלן המקצועני.