קשה להבין את גאידמק. יום אחד הוא מעביר 42 מיליון שקל לבית"ר ירושלים - ויום אחר הוא לא עומד בזמן התשלום של 15 מיליון שקל לחברת גמול. גם אנשים שעובדים איתו ומולו לא מצליחים להסביר איך איש עסקים שצבר רכוש במאות מיליוני דולרים עושה פעם אחר פעם טעויות של טירון, ובעיקר - רוכש חברות במחיר גבוה בהרבה מהשווי הכלכלי שלהן.
בשנת 2007 האוליגרך נכנס ברוח סערה לשוק ההון הישראלי במסע חסר תקדים של רכישות: אוסיף, פטרו גרופ, ויליפוד וגילאון. ה"גאידמאניה" סחפה את המשקיעים וכל חברה שרכש, או אפילו כזו שהייתה שמועה על כך שהוא מנהל איתה משא ומתן, זינקה בשיעור חד בבורסה.
היום התמונה נראית אחרת לגמרי, מחירי המניות צנחו, שותפים ועובדים לשעבר הגישו תביעות, ובשורה התחתונה גאידמק הפסיד כ-800 מיליון שקל.
אז איך מי שצבר הון עתק ברוסיה ובעולם נכשל בביצה המקומית?
ראשית, כל איש עסקים חייב להיות מוקף בצוות מוכשר שיעזור בניהול העסקים ובמתן עצות וקשה למצוא איכות שכזאת בסביבתו הקרובה.
תוסיפו לכך את העובדה שגאידמק (אריה בר-לב) הוא עולה חדש שלא מכיר היטב את המנטאליות ואת הנפשות הפועלות, ותבינו איך כל-כך הרבה טיפוסים "עשו עליו סיבוב".
מעניין יהיה לראות מה יקרה לגאידמק בשנה הנוכחית, על רקע הבחירות לרשויות המקומיות והמשבר הכלכלי העולמי. האם יצליח להגשים את שאיפותיו הפוליטיות ולצאת לדרך חדשה, מוצלחת יותר, או שתהיה זו שנה שתיזכר ככזו בה הסתיים עידן.