המשבר הכלכלי העניק לשרה ציפי לבני את הזדמנות חייה. אם תצליח להובילנו בשלום (יחסי) לארץ מבטחים, היא תהיה לאחד מראשי הממשלה המוערכים בישראל: "האימא המייסדת" של "החברה הישראלית החדשה" שתיווסד כאן לאחר שוך הקרבות. אם תיכשל, נזדקק כולנו לרחמי שמיים.
"אלוהים ירחם!" נאמר אז, אם אלפי מובטלים יבעירו את הרחובות בקריאה להחלפתה. "אלוהים ירחם!" נאמר אם משפחות הפשע יעמיקו את פעילותן בשוק האפור ואנשי עסקים יפקידו גורלם בידיהן. "אלוהים ירחם!" נאמר כשהמחתרת הימנית הקיצונית תגביר את פעילותה בשטחים וגם בתוך הקו הירוק.
האתגר המרכזי של לבני יהיה הצגת "מנהיגות מלכדת" לעת משבר. בשביל זה היא לא תצטרך להיות כלכלנית דגולה, גם לא גנרלית או סוציולוגית "חברתית" במיוחד. גם עברה במוסד אינו מעניין לצורך זה. החשוב באמת יהיה יכולתה ללכד את הכוחות הפוליטיים והמקצועיים בבנק ישראל, במשרד האוצר ובוועדת הכספים. לאפשר להם להביא לידי ביטוי את יכולתם המקצועית בלי לאבד את המושכות. להציג "מנהיגות מאפשרת".
לבני תצטרך לשכנע את בנימין נתניהו שזו לא עת לחילופי שלטון. שישתף עמה פעולה כ"שר אוצר לתקופת חירום מיוחדת", או לחלופין כראש אופוזיציה אחראי מבחוץ. היא תצטרך לרכוש את אמונם של עופר עיני ושרגא ברוש, ולהתיידד עם הנשיא והממשל האמריקניים החדשים, תוך ביסוס הקשר האישי עם אנגלה מרקל ומנהיגים אירופים (ואסיאתים) אחרים.
פעם, היו כאן בישראל מנהיגים שידעו לעשות זאת. זה היה במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. והאתגר של לבני - האתגר של כולנו - הוא לשחזר זאת.