בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע חייב את יגאל להב, שהיה מנכ"ל החברה המפעילה את חוף הפאפיה ביץ' באילת, להשיב לחברה ג'יפ יוקרתי בו החזיק כעיכבון כנגד כספים שהחברה חייבת לו לטענתו.
להב שימש כמנכ"ל פאפיה במשך 7 שנים עד שפוטר על-ידי בתו, מורן להב, שהיא בעלת החברה והמנכ"לית. באמצעות עו"ד עופר גלוזמן תבע כ-2.4 מיליון שקל מהחברה בגין פיטוריו, ובין היתר טען שלמרות שבתו רשומה כבעלת החברה, הוא הבעלים האמיתיים.
החברה הגישה תביעה שכנגד, באמצעות עו"ד גיא ויצ'לבסקי, בה נטען שהבת הקימה את החברה תוך הסתייעות באביה, אותו העסיקה רק משום שהסתבך כלכלית. במקביל, ביקשו החברה והבת לחייב את האב להשיב את רכב הסוזוקי גראנד ויטרה, הרשום על שם הבת, בו המשיך האב לנסוע.
מניעת לחץ
השופט אילן סופר דחה את טענת האב, לפיה למרות שהג'יפ רשום על-שם בתו, הוא שייך לו לאחר שרכש אותו ממנה בצ'ק. זאת, משום שטענתו לא גובתה במסמכים ומולה עומד הרישום הכתוב של הבעלות ברכב. כן קבע כי אף אם ניתן לראות בהתנהלות הצדדים מיום הפיטורים כהסכמה לשימוש ברכב, הרי שזו כבר בטלה לפחות מרגע שביקשה החברה את השבת הרכב.
כן נדחתה טענת האב, לפיה הוא זכאי להחזיק ברכב כעיכבון. השופט ציין כי בית הדין הארצי פסק בעבר כי אין לעודד עובדים לעכב בידיהם רכוש יקר של מעבידיהם, במטרה ללחוץ עליהם למלא אחר דרישותיהם בקשר לפיטוריהם. "בית הדין לא הכיר בזכות העיכבון כאמצעי לחץ ראוי במקרים של יחסי עבודה 'רגילים', בהם המעביד יכול לנתק קשר או להיעלם", ציין סופר, "קל וחומר שאין להכיר בזכות זו כשמדובר ביחסי עבודה בין אב לבת, והחשש מפני ניתוק של ממש מזערי".
גם אם היתה קיימת זכות עיכבון, הוסיף השופט, הרי שאסור לעובד להשתמש בנכס המעוכב ובכל מקרה הזכות היתה עומדת כלפי החברה-המעסיקה, ואילו הג'יפ רשום על-שם הבת. (עב' 2016/08).