בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קבע הערב (ה'), כצפוי, כי אריה דרעי לא יוכל להתמודד על ראשות עיריית ירושלים, וזאת משום שטרם עברו 7 שנים מהיום בו סיים לרצות את עונש המאסר, כפי שקובע החוק. מאחר שמקורבי דרעי אמרו לפני החג כי אם תידחה עמדתו, הוא יקבל את הדין ולא יערער לעליון, פסק הדין מסיים למעשה את הפרשה.
כזכור, דרעי הורשע במחוזי בעבירות של שוחד, מירמה והפרת אמונים וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ונגזרו עליו 4 שנות מאסר בפועל. ערעורו לעליון התקבל חלקית ועונשו הופחת ל-3 שנים. הוא החל בריצוי העונש בספטמבר 2000, וסיימו לאחר ניכוי שליש ביולי 2002.
לא היתה מחלוקת שטרם חלפו 7 שנים מאז תום העונש, כפי שדורש החוק כיום, אלא שדרעי טוען כי אמור לחול עליו נוסחו הקודם של חוק הבחירות (שתוקן בשנת 2000, אחרי גזר דינו), שקבע תקופה של 6 שנים מאז סיום המאסר. לדבריו, מדובר בהוראה עונשית, ולכן אין להחילה למפרע.
המדינה טענה מנגד כי לא מדובר בהוראה עונשית אלא בהוראה הקובעת תנאי כשרות, וממילא ברור כי העמידה בתנאי זה נבחנת על-פי הדין הנוהג כיום. לדבריה, גם אם היה חל נוסח החוק הקודם - ספק אם דרעי עומד בו, משום שיש לתמוך בפרשנות לפיה "מירוץ הזמן" מתחיל ביום סיום תקופת המאסר שגזר בית המשפט, ולא במועד השחרור על-תנאי או שחרור מינהלי.
השופט משה סובל קיבל במלואה את פרשנות המדינה, וקבע כי חוק הבחירות קובע תנאי כשירות בעל תחולה אקטיבית מותרת, ולא אמצעי ענישה בעל תחולה רטרוספקטיבית אסורה. מעבר לכך, הוסיף, גם אם איסור ההיבחרות היה חלק מאמצעי הענישה של ההליך הפלילי, הרי שהחלת חוק הבחירות על דרעי לא היתה נחשבת להחלה רטרואקטיבית.
"נקודת הזמן הקובעת לצורך הכלל האוסר החמרה בענישה למפרע, איננה, כפי שנטען בעתירה, מועד מתן גזר הדין אלא מועד ביצוע העבירה", פסק סובל.
עוד קבע כי גם לו היה חל על דרעי הדין הישן, המונה 6 שנים מיום סיום עונש המאסר - הרי שמירוץ הזמן אינו מתחיל עם שחרורו של דרעי מהכלא (והפך לאסיר על-תנאי), אלא מהיום בו אמור היה להסתיים עונש המאסר שנגזר עליו. לכן, ממילא לא חלפו 6 השנים.
סובל ציין את תכלית החוק. "ההרחקה לפרק הזמן שנקצב בחוק, נועדה להבטיח כי בתפקידי ההנהגה הציבוריים יעמדו רק אנשים שרמתם המוסרית הולמת נשיאה בתפקידים כאלה. ביצוע עבירה שיש עימה קלון אינה מתיישב עם הרמה המוסרית הנדרשת מנבחרי הציבור, למצער כל עוד לא חלף זמן מספיק העשוי להקהות את רישומה של העבירה. רק כך יובטח אמונו של הציבור בנבחריו; ורק כך תובטח יכולתו של נבחר הציבור למלא את שליחותו הציבורית בצורה אפקטיבית וראויה". (עת"מ 8774/08).