בית המשפט העליון קבע כי הנוהג של עורכי דין לציין בכתבי תביעה שסכום התביעה הוא "לצורכי אגרה" בלבד, וכי התובע שומר על זכותו לתקן בעתיד את הסכום, אינו מקנה להם זכות לתיקון התביעה, וכי אין לראותו בעין טובה.
השופט אליקים רובינשטיין דחה ערעור שהגישה מרקט פלייס מערכות על החלטת השופטת שרה ברוש שלא להתיר לה לתקן את כתב התביעה בסך 400 אלף שקל, שהגישה נגד טלטל ערוצי תקשוב, ולהעמידו על מיליון שקל. זאת, לאור פסק דין חלקי שהכריע בשאלת אחריותה של טלטל לנזקיה.
אמנם, ציין רובינשטיין, נהוג לומר שהפסיקה נוקטת רוחב לב בתיקון כתבי טענות, שמטרתם להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת ה"אמיתית" בין בעלי הדין. ואולם, יש לבחון בין היתר את הוגנות ההליך - האם הצד המתקן עשוי לרכוש יתרונות דיוניים שוויתר עליהם לפני כן מטעמי נוחות, ולגרום לכך שהצד שכנגד ישנה את מצבו.
במקרה זה, התובעת ביקשה להכפיל פי 2.5 את סכום התביעה לאחר ההכרעה בשאלת האחריות. "האם ניתן להלום שמשנתקבלה עמדתה בשאלת האחריות יינתן לה לשנות את סכום התביעה, שלפני כן לא רצתה לסכן לגביו אגרה גבוהה", תהה השופט.
באשר לפרקטיקה של הקטנת סכום התביעה "לצורכי אגרה" ציין רובינשטיין, כי "אין לראות בעין טובה שינויים בגובה התביעה בשעה שנדמה כי הסיכויים גוברים, ובמיוחד - כמו בענייננו - לאחר פסק דין חלקי. ושוב - ומה על ציפיות הצד שכנגד? הציון 'לצורכי אגרה' אינו מקנה כשלעצמו זכות לתיקון עתידי, ומי שבחר ללכת בדרך זו - הכריע ובחר". (רע"א 3385/08).