בית משפט השלום בתל-אביב קבע כי בית ההשקעות
כלל פיננסים בטוחה ומנהל קרנות הנאמנות שלו לשעבר, עדי גוברמן, הפרו את חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בין היתר בכך שלא הבליטו בפני משקיע את העסקאות בסיכון מיוחד. עם זאת, תביעת המשקיע נגדם נדחתה, משום שלא הוכיח שנגרם לו נזק.
סוכן הביטוח עוזי ארגמן מסר לכלל פיננסים בשנים 1999-2002 תיק השקעות של כ-3 מיליון שקל. גוברמן הציע לו תוכנית השקעות שבה שליש מהסכום יושקע במניות לטווח של 3 שנים ומעלה; שליש באג"ח להמרה, בתשואה של הצמדה למדד בתוספת 6%; ושליש במכשירים שקליים, עם אופציה שעד 400 אלף שקל מהשליש השקלי (כ-13% נוספים על ה-33% הראשונים) ישמשו לגיחות קצרות לשוק המניות.
באמצעות עו"ד יגאל שפירא טען ארגמן, כי בפועל התיק לא נוהל לפי תוכנית זו, וכך נגרמו לו הפסדי תשואה. כלל וגוברמן טענו, באמצעות עו"ד איל אקוניס, כי ארגמן נתן בעבר הוראות לנהל חשבון ספקולטיבי שישקיע באופציות ובחוזים עתידיים, ומעולם לא הורה בכתב להפוך את חשבונו לסולידי. לדבריהם, תוכנית ההשקעות נועדה רק להנזיל זמנית את החשבון למשך מספר חודשים.
שיהוי בעייתי
השופט שלמה פרידלנדר לא האמין לתובע שהתכוון לשנות את אפיון הניהול של חשבונו מספקולטיבי לסולידי, או אף ל"סולידי יותר יחסית", וקבע כי עדותו "לא עשתה רושם אמין". לדבריו, התובע רצה "לנהל את חשבונו כחשבון ספקולטיבי, המושקע ללא הגבלה במניות ובאופציות, תוך נטילת סיכון גבוה. הוא מעולם לא הורה לכלל בכתב, כמצוות החוזה, לשנות את אופי התיק".
כן קבע כי התובע "ידע על האופן והמתכונת שבהם מתנהל חשבונו למעשה", אך התלונן על כך לראשונה רק אחרי 5 שנים. "בכך יצר מצג כלפי הנתבעים כי אופן ניהול חשבונו על ידיהם, והרכב התיק מקובלים עליו", ציין.
בית המשפט אמנם קבע כי כלל וגוברמן הפרו את החוק, כשלא פנו מיוזמתם לתובע בחלוף שנה מתחילת ניהול החשבון, לצורך עדכון בכתב של צרכיו והנחיותיו בקשר עם ניהול החשבון. ואולם, לדברי השופט, מרגע שהתובע קיבל דו"חות שוטפים על ניהול התיק כספקולטיבי-מנייתי ועיין בהם ולא מחה, אין לזקוף את המחדל לחובתם.
עוד נקבע כי כלל וגוברמן גם הפרו את הוראת החוק המחייבת להבליט את הסיכון המיוחד הגלום במסחר באופציות. גם כאן נקבע שהתובע ידע מהדו"חות על ההשקעה באופציות, ולפיכך אין קשר סיבתי בין המחדלים (הפרות החוק) לבין הוראות ניהול התיק שנתן או עשוי היה לתת. "בהיעדר נזק עקב ההפרה - אין התובע זכאי לפיצוי", נקבע.
השופט ציין כי אילולא חוסר אמינותו של התובע והשיהוי "המאוד בעייתי" בתלונותיו לכלל (שבגינו גנזה רשות ניירות ערך את תלונתו נגד כלל) - היתה מחויבת החברה בהוצאות המשפט למרות דחיית התביעה נגדה. (ת.א. 56997/06).