ירון זליכה מתאר בספר זה את זמניו ועלילותיו בתור החשב הכללי של מדינת ישראל. במסגרת תפקידו, שם לעצמו זליכה למטרה להילחם ב"גווארדיה שחורה של פוליטיקאים מושחתים ופקידים מתקרנפים". אלה שאפו לשמור על "סדר ישן של אינטרסים פסולים, איפה ואיפה ומעמד-על של אנשים הסבורים כי החוק הפשוט אינו חל עליהם".
מתוך תפיסה מאקרו-כלכלית מגובשת ומתוקף סמכויותיו, מפנה זליכה את חרב הקיצוץ התקציבי אל עבר הוצאות הממשלה. לדבריו, "מחלתו של המשק הישראלי אינה טמונה בגירעון, אלא בגודל ההוצאה הציבורית ומשקלה בתוצר". קיצוצים רגילים בתקציב יבואו על חשבון שכבות חלשות, ולכן את הקיצוץ צריך להחליף ייעול. מהלך זה יאפשר לקצץ מבלי לקצץ, לצמוח, אך בה בעת להגן על קשישים, חולים, עובדי קבלן וכדומה. זליכה מעניק לתפיסתו המאקרו-כלכלית גם גיבוי אתי ואידיאי באמצעות הפניות למקורות יהודיים, לנאום של בגין ואפילו ל "גילוי דעת 58" של לשכת רואי החשבון.
ברוב חלקי הספר מציג זליכה את עצמו ואת הכפופים לו כחבורה אמיצה שעושה הכל על מנת לטהר את פינותיו האפלות והמבאישות של המנהל הציבורי. הם "הגווארדיה הלבנה" שניצבת מול סדר ישן ורע כשהיא חמושה בכלי בקרה מודרניים, ברעננות "השוק החופשי" ובאותה תפיסת עולם זכה וטהורה.
אולם, זו תמונה פשטנית שלקורא לא קל לקבל. האם באמת פקידים שונים ומשונים נעזרו בתקשורת נגד זליכה, בעוד "מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים". האם אחרים מדליפים בעוד שבמקרה שלו "עוף השמיים מוליך את הקול" באורח פלא היישר לתקשורת? האמת היא שזה לא משנה. הספר הוא גרסת זליכה, וגם אם הוא אינו זך וטהור כשם שהוא מציג את עצמו, זה עדיין לא גורע מתיאוריו מסמרי השיער. יבואו אחרים וישטחו את גרסאותיהם בספרים בסגנון "ההגדה לבית האחים מזוז", או "שיטת השקשוקה - הסיפור האמיתי".
תקשו ותאמרו: זליכה מתפרץ לדלת פתוחה. האם לא ידענו, האם לא שמענו? אנו נשיב: עד שלא קראתם, אולי ידעתם, אולי שמעתם, אבל אל אלוהי השחיתות מתוודעים באמצעות הפרטים הקטנים. וכאן תיאוריו של זליכה מרתקים. הוא מספר על הונאות מתוחכמות שאלמלא היו נוגעות לכולנו, אפשר היה ליהנות מתיאורן כמו מסרט פשע משובח. אם הדברים נכונים, אז אפילו המושחתים שלנו הם מקור לגאווה לאומית.
הדובדבן של הספר הוא הפרק על פרשת בנק לאומי. לפי זליכה ניסה אולמרט כשר אוצר להשפיע על הפרטת הבנק באופן שייטיב עם אחד המתמודדים במכרז. בפרק מסיר זליכה לפתע את הכפפות. מול מהלכיו של אולמרט שולף זליכה כמה שפנים מתוחכמים מהכובע. למרות שהקרב בין השניים עדיין מתואר במונחים סטריליים ובינאריים של אנטי-וירוס הנאבק בווירוס, או של שחקן שח הנלחם ברעהו, בכל זאת נראה כי "הגווארדיה הלבנה" מאפירה פתאום. היא חולמת על עולם נקי, אבל גם היא יודעת לשחק באופן מלוכלך.
זהו ספר טוב וחשוב. הוא אמנם עוסק בסוגיות כלכליות מורכבות, אך הוא בהיר וקריא. חבל רק שזליכה, שמציג את עצמו כמומחה לצריכה ולהשקעה פרטית, לא מנע מההוצאה לתמחר אותו ב-94 שקל. מאחר שלא נראה שוועדי עובדים יעניקו אותו כמתנה לחג, מחיר סביר היה יכול להעניק לו רוח גבית. העם כבר נעשק מספיק. *
"הגווארדיה השחורה", ירון זליכה, כנרת זמורה-ביתן, 332 עמ'