בית משפט השלום בבית-שאן ביטל פסק בוררות של איגוד המוסכים, משום שתוצאתו היתה מנוגדת לתוכנו ולפסק בוררות חלקי שניתן בתיק. עילת הביטול החריגה היתה שהפסק נוגד את תקנת הציבור.
רונן ראובינוף קנה ג'יפ טויוטה מניסים וחגית זייתוני. כעבור זמן גילה ששלדת הרכב פגועה. בחוזה הצהירו המוכרים כי השלדה לא נפגעה ואם תימצא ככזו העסקה מבוטלת. לכן תבע ראובינוף את ביטול העסקה, השבת הסכום ששילם וכן פיצוי. התיק הועבר לבוררות באיגוד המוסכים.
הבוררים הורו בפסק החלקי שהמוכרים יגררו את הרכב המושבת למוסך שלהם, ויחליפו את שלדת הרכב לשלדה חדשה, שתאושר מראש על-ידי אחד מהבוררים. נקבע כי אחרי שיבוצע מבחן רישוי, הם ייתנו הוראות לתיקונים שאינם קשורים בשלדה ואז יינתן פסק הבורר הסופי.
השופטת עיריה מרדכי ביטלה את הפסק החלקי, בנימוק שמתן הוראות לתיקון הרכב מהווה פסק החורג מהסמכויות שהוענקו לבורר, ביחס לסעדים שהתבקשו בתביעה. היא הורתה לבוררים לתת פסק סופי.
בפסק הסופי קבעו הבוררים כי יש להחליף את השלדה, שלא נסדקה כתוצאה מתאונה אלא במהלך התקנת מגן גחון בעבר, ולאור זאת "יש לדחות את תביעתו של התובע". מהחלטתם משתמע שהתביעה נדחתה, משום שהמוכרים לא יכלו לדעת על הפגיעה בשלדה, שהתגלתה רק עם פירוק המצנן.
מקרה נדיר
ראובינוף מיהר לבקש שוב לבטל את פסק הבוררות. השופטת מרדכי סברה כי זהו אחד "המקרים הנדירים ויוצאי הדופן" בהם אישורו על-ידי בית המשפט יפגע בתקנת הציבור. לדבריה, הבוררים הביעו בפסק החלקי דעה חד-משמעית בסוגיית האחריות, כשחייבו את המוכרים בהחלפת השלדה ובפעולות נוספות על חשבונם.
ואולם, לא רק שתוצאת הפסק הסופי סותרת את הנימוקים העובדתיים שלהם, הרי ש"בפסק הסופי הגיעו הבוררים למסקנה הפוכה מבלי לנמק וליתן כל התייחסות לשוני המהותי ולסתירה בין הוראות פסק הביניים והמסקנות הנובעות ממנו, לתוצאה של הפסק הסופי".
היא הוסיפה כי "אין כל דרך הגיונית ליישב את הסתירה", וכי "אין בידי בית המשפט להכריע באם הבוררים 'צדקו' יותר בפסק החלקי או בפסק הסופי". כעת יידון התיק בבית המשפט. (ת.א. 1014/05).