בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אין לנכות מדמי אבטלה שמשלם המוסד לביטוח לאומי (מל"ל) תשלום שמקבל המובטל בגין אובדן כושר עבודה לפי פוליסת ביטוח מנהלים בה בוטח, וזאת משום שהתשלום אינו "עקב פרישה".
ב' עבד בחברת הביטוח הראל כהנדסאי תוכנת מחשב, אך בשל בעיה רפואית נבצר ממנו להמשיך בעבודתו. בשירות התעסוקה לא נמצאה לו עבודה ההולמת את מגבלותיו והוא קיבל דמי אבטלה. במקביל הוא קיבל תשלום חודשי מחברת הביטוח שילוח, שם בוטח בביטוח מנהלים, הכולל אובדן כושר עבודה. בשל תשלום זה ביקש המל"ל לשלול לו את קצבת האבטלה.
סעיף 175 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי המל"ל ינכה מדמי האבטלה הכנסה שמקבל המובטל "מקצבת פרישה או מגמול פרישה". למעשה, הצדדים נחלקו בשאלה אם התשלום מפוליסת הביטוח הוא מכוח "קצבת פרישה", המוגדרת בחוק כ"קצבה המשתלמת עקב פרישה מעבודה".
השופטת אהובה עציון בבית הדין האזורי בתל-אביב קיבלה את תביעתו של ב', שיוצג על-ידי עו"ד דוד דיין. המל"ל עירער באמצעות עו"ד אברהם מלכה, וטען כי ב' פרש מעבודה בשל אובדן כושר עבודתו, ולכן הוא זכאי לאותה פנסיה חודשית.
השופט יגאל פליטמן, בהסכמת הנשיא סטיב אדלר ונילי ארד, דחה את הערעור וקבע כי התשלום שקיבל ב' אינו בגדר קצבה המשתלמת לו עקב פרישה, משום שהיה משולם לו גם אלמלא פרש והיה ממשיך בעבודתו בהיקף של 25% מהיקף עבודתו. בנוסף, נקבע כי התשלום מכוח הפוליסה הוא לתקופה קצובה, בעוד "קצבת פרישה" היא קצבה חודשית לתקופה בלתי קצובה המשתלמת מעת הפרישה ואילך. (עב"ל 629/07).