בבוקר בו קרסו בנקי ההשקעות האמריקאים הייתי בניו יורק. הרחובות היו באבל, נער המזוודות במלון דיבר איתי על מצב הכלכלה העולמית והקופאית בסופר, שקשה היה להאמין עליה שידעה יותר ממספר משפטים באנגלית, דיברה בשצף עם שאר הקופאיות על הגרעון האמריקאי. מצב סוריאליסטי שמנפק תמונות מתאימות.
בתוכנית הבוקר בטלוויזיה, The View, החליטו להוסיף לאווירה המלחמתית בכלכלה והביאו לאולפן מומחית בינלאומית לכלכלה עולמית. וופי גולדברג הסתכלה עליה במבט משועמם ואמרה: "כרגע, העצה הכלכלית הכי טובה ששמעתי היתה של סבתא שלי שאמרה לנו להחביא את הכסף במזרון". הכלכלנית מוול סטריט הסתכלה עליה, חייכה, ואמרה "ת'אמת? כרגע זו באמת העצה הכלכלית הכי טובה ששמעתי עליה".
מאותו יום והלאה נראה כאילו גם הפרטיים וגם הציבוריים מבקשים לקחת את הכסף, למששו בידיים ולהחביאו במזרון. לעיתים נראה כי מרבית המשקיעים שכחו את סיפורי מורשת הקרב על ההצלחות הגדולות של אלו שבחרו להאמין בחברות דווקא בתקופות בהן היה השוק חלש. מי שבוחר לשים כעת את הכסף בפק"מ ולחלקו לשלושה בנקים שונים נראה שלא היה קונה צי אוניות לאחר מלחמת העולם השניה ומשפץ אותו לאימפריה חובקת עולם.
מכל עבר נשמעים היום קולות שבר. עובדי גוגל בוכים כי לפני תשעה ימים בלבד היה ערך המניה 411 דולר ולפני שלושה חודשים 450 דולר, בעוד שהיום נמצאת המניה ב-323 דולר. טענת העובדים היא כי מרבית האופציות לעובדים ניתנו לפי שוויים של 329 ו-450 דולר.
המצב נראה מתסכל יותר עבור עובדי יאהו אשר חברתם סירבה לרכישה לפי שווי של 35 דולר למניה, ועכשיו נאלצת להתמודד עם מציאות שבה ערך המניה בשפל של 13.76 דולר. במצב הכי פחות נעים, עם זאת, נמצאים עובדי EBay, לאחר קיצוץ של 10% במצבת כוח האדם ושליחת כאלף עובדים הביתה.
החותם הרישמי למשבר בעולם ההון סיכון התקבל השבוע דווקא מהמצליחנים. שמועות של קרנות קורסות בשל התחייבויות ללא כיסוי הן עניין יומיומי בשבועיים האחרונים, אך דווקא הקרנות הגדולות והמבוססות יצאו בהצהרות על חומרת המצב.
נראה כי מרבית קרנות ההון סיכון פנו לחברות הפרוטפוליו שלהן בבקשה לצמצם את מצבת כוח האדם ככל הניתן וכי מרבית השותפים בקרנות החליטו לצאת בהצהרות, ידועות מראש, לפיהן חברות סיד אינן מעניינות כבעבר. נתון ברור, בהתחשב בעובדה כי באותו הסכום ניתן היום להשקיע בחברות עם מוצר קיים בשוק.
קרן בנצ'מארק שלחה לכל חברות הפרוטפוליו שלה מסמך פנימי ובו סקירה מקיפה של המצב העגום בשוק. בנצ'מארק, אשר ברשימת החברות שלה ניתן למצוא את AOL ו-EBay , מפרטת במסמך את קושי התקופה, אבל מנסה לעודד בטיעונים שונים.
למשל, הניסיון לבדל בין המשבר הנ"ל לבין המשבר ב-2001. לפי בנצ'מרק, ב-2001 נגרם המשבר על ידי הערכות שגויות של עולם הון הסיכון ואילו היום מדובר במשבר שהתגלגל מעולם אחר ומשפיע בעקיפין גם על תעשיית הון הסיכון.
כמו כן, הורחב במסמך רבות על נושא קיצוץ כח האדם והעלויות (burn rate) . נראה כי אחת ממטרות המסמך היתה לתת לחברות הרגשה כאילו עליהן להתכונן לעולם בלי גיוסי המשך ולשנות את תקציביהן בהתאם.
ביום שישי קבלתי לינק לפרזנטציה שהכינה קרן סאקויה לחברות הפורטפוליו שלה. קשה לשמוע מאנשים שלא טועים כמעט, עד כמה המצב קשה. הרי מי שבחר להשקיע בחברות כמו אפל, אוראקל , סיסקו, יאהו, גוגל, youtube ועוד - בטח מביןבמה שהוא עושה.
הניתוח במצגת מתאים לחברה שרואה הכל בשקיפות מירבית. וזה הולך ככה: האמריקאי צורך יותר ממה שהוא מייצר. הכלכלה האמריקאית סומכת יותר מדי על טוב ליבם של זרים. השפעת מחירי הדירות על כלכלת ארה"ב. בעיות אשראי. כיצד הביא משבר הנדל"ן לירידה בביקוש ולמיתון. מדוע הפעם לא נקבל גרף בצורת V. כיצד נפגע כל אחד מהשווקים (מפרסום ועד קמעונאות). העובדות מדברות בעד עצמן.
השורות התחתונות המעניינות ביותר נמצאות, לדעתי, בשני שקפים שמשווים בין מצבי חברות שהתמודדו עם משבר הבועה הקודמת, בתקופה שבין 1999 ל-2005. השקפים מדגימים בבירור כי חברה שהגיע למשבר עם מוצר נכון, בעל יתרון תחרותי בשוק וחברה עובדת, המשיכה לגדול על אף המשבר. לעומתן, אלו שסמכו על הביקוש הגואה בשוק ולא על יכולות החברה, התרסקו.
סאקויה מסכמת כי ההתאוששות לא תהיה מהירה הפעם, גיוסים יהיו קטנים יותר, רכישות של חברות יירדו וההנפקות הציבוריות ימשיכו ויתמעטו. חברות יהיו תלויות במוצר ובתזרים מזומנים הרבה יותר מאשר במספר משתמשים ובחלום האקזיט.
קרנות הון הסיכון אשר ידעו תמיד לאתר הזדמנויות וסיכויים, חוזות משבר שעוד לא ידענו.
בנקים מתמוטטים וחברות נסגרות אך נראה כי, בדיוק כמו לפני שבע שנים, תזרים מזומנים הוא שם המשחק.
התעשיה מעדיפה צמצום עלויות ושרידות מקסימלית, גם במחיר של וויתור על ראשוניות בשוק. נראה כי מי שיידע לעבור את המשבר הזה יישאר כאן עוד הרבה זמן. הישרדות נוסח 2008.
ד"ר אורית מוסינזון היא סגן נשיא בבית השקעות דה-קלו בן-יהודה, שותפה בקרן nQube ומרצה באקדמיה בתחום השיווק וההון סיכון