גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ארי אחיעז הוא אנליסט באיילון פתרונות פיננסים

כמה צדק קרל מארקס, הפילוסוף והסוציולוג היהודי הגרמני שחי במאה ה-19, כשכתב שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ראשית כטרגדיה ובשנית כפארסה. המשבר הנוכחי במערכת הפיננסית הגלובלית מחזיר אותנו אחורה בדיוק 25 שנה לתחילת אוקטובר 1983, שבו הגיע לשיאו משבר ויסות מניות הבנקים.

משבר 1983 נבע מכך שהבנקים רכשו במשך שנים מניות של עצמם בבורסה כדי ששער המניה יעלה באופן מלאכותי וכך יוכלו להמשיך לגייס הון ולהגדיל את הפעילות העסקית. הכסף לרכישת המניות הגיע מנכסים אשר נוהלו בידי הבנק קופות הגמל וקרנות הנאמנות, וממתן הלוואות לציבור לצורך רכישת מניות נוספות.

הפסקה בת שבועיים במסחר

במשך חודש ספטמבר 1983 החל הציבור לאבד אמון ולמכור את מניות הבנקים, דבר אשר הפך את פעולת הויסות (או בשפת הבנקים "טיפוח") לקשה יותר ויותר. לבסוף, בתחילת אוקטובר, עקב התגברות משמעותית בקצב מכירת המניות, נאלצו הבנקים לבקש מימון חיצוני על מנת להמשיך בפעילותם.

בצעד חירום הפסיקה מדינת ישראל את המסחר בבורסה לשבועיים שבהם גובש "הסדר מניות הבנקים", אשר לפיו קיבלה המדינה לידה את השליטה בבנקים הגדולים. הכלכלה שילמה על ההסדר בפיחות משמעותי בשקל, אינפלציה בשיעור מאות אחוזים וירידות חדות בבורסה.

זהות מוחלטת בין המשברים

נקודות הדמיון בין המשבר הנוכחי למשבר מניות הבנקים הישראלי ב-1983 רבות עד כדי זהות מוחלטת:

1. נקודת דמיון ראשונה היא הגורם למשבר, בו מוסדות פיננסים נותנים אשראי באופן בלתי מבוקר לרכוש נכסים ממונפים (בין אם אלו מניות בנקים ובין אם נדל"ן למגורים) תוך מתן אשליה כי נכסים אלו אינם יכולים לרדת ועל כן הרווח הינו כמעט וודאי.
2. נקודת דמיון שנייה היא תאוות בצע של ראשי המוסדות הפיננסים אשר מובילה אותם להמשיך ולהזרים כספים בכדי לתמוך באותה אשליה כמעט עד הרגע האחרון.
3. נקודת דמיון שלישית היא התפוצצות הבועה המלאכותית במחיר הנכסים, אשר גוררת את קריסת המודל אשר היה כה חסר סיכון במשך תקופה ארוכה. נקודה אחרונה היא הלאמה וחילוץ המוסדות הפיננסים על ידי המדינה, על חשבון הכלל - משלמי המסים - ותוך פגיעה בכלכלה.
4. נקודת הדמיון חשובה ביותר היא אובדן אמון במערכת בנקאית אשר זקוקה לאמון כדי להתקיים, שכן מי מוכן להשאיר את הכסף שלו במקום שהוא אינו סומך עליו?

הטרגדיה

החלק השני של הציטוט מתייחס לטרגדיה ולפארסה. הטרגדיה כסוגה ספרותית דנה בשאלות בסיסיות כגון כמה אדם מסוגל לסבול, מדוע העולם בלתי צודק, והאם ניתן לשלוט ביצרים אנושיים. כשהיא נכתבת ומומחזת, עלילתה רצופה במשברים ובנפילות והיא מסתיימת באסון שבואו צפוי מראש.

המשבר היום, אשר מתואר בעיתונות במושגים "צונאמי", "רעידת אדמה", "מפולת" ועוד כל מיני אסונות טבע, כיד דמיונו הטובה של העורך, הוא בדיוק טרגדיה כלכלית אשר עונה לקריטריונים של טרגדיה יוונית:

יש בה אסון ידוע מראש (מובטל אשר מקבל מימון גבוה מ-90% לרכישת דירה), חמדנות ומרוץ של מוסדות פיננסים אחרי תשואות גבוהות על ההון ולצערנו בסוף נפילות וקריסות של אותם דמויות טרגיות אשר משאיר אותנו לשאול כמה ירידות בחסכונות שלנו אנו יכולים להמשיך לספוג.

הפארסה

פארסה (קומדיה) היא תמונת ראי של הטרגדיה. היא מתבוננת בסדרת אירועים כמעט בלתי אפשריים בהומור רב. כיום רובנו יכולים להסתכל על משבר הבנקים של 1983 בחיוך רחב, וניתן אף לומר כי השלכות משבר זה הפכו את המערכת הבנקאית הישראלית לשמרנית יחסית לשאר העולם המערבי ואולי הוא זה שיגן על יציבות המערכת בפני המשבר של שנת 2008. להערכתנו ייקח זמן רב לפני שנוכל להסתכל על המשבר הנוכחי, להוציא אנחת רווחה ולחייך מעט.

התיאוריה המארקסיטית (אשר התפרסמה בשנת 1848 כשחובר והופץ המאניפסט הקומוניסטי שנכתב על ידי קרל מארקס ופרידריך אנגלס) גרסה כי הקפיטליזם מושתת על דיכוי מעמד הפועלים (הפרולטריון) על ידי בעלי אמצעי הייצור (הבורגנים).

כמו כן, חזתה התיאוריה שהקפיטליזם יביא בשלב מסוים על עצמו את נפילתו - וכיום הקפיטליזם המערבי אשר מזוהה כל כך עם מערכת הבנקאות וההשקעות האמריקאית נמצא בכשל שוק אשר מאלץ אותו לעבור על אחד מחוקי היסוד שלו - האיסור להתערב בכלכלה החופשית.

התחזית מלפני 160 שנה נראית מציאותית היום יותר מאי פעם וככל הנראה, כאשר הסערה תשכך ואנו נשכח, נמצא את עצמנו באותו המגרש, מצייתים לכללי משחק שונים בהחלט.