בג"ץ דחה את עתירת לשכת עורכי הדין לבטל הוראה בתקשי"ר האוסרת על עורכי דין המועסקים בתפקיד לא משפטי בשירות המדינה להציג עצמם כעורכי דין. נקבע כי הפגיעה בחופש העיסוק ובכבוד האדם היא מידתית.
התקשי"ר קובע כי עובד המחזיק בתואר מקצועי או ברישיון לעסוק במקצוע, שאינם נדרשים לתפקיד בו הוא מועסק, לא יחתום במסגרת עבודתו על כל מסמך ולא יציג עצמו כבעל התואר/הרישיון המקצועי, למעט במקרים חריגים בהם אישר מנכ"ל המשרד שאין בשימוש בתואר משום הטעייה.
הלשכה טענה, באמצעות עו"ד אלי זהר, כי ההוראה פוגעת קשות בזכויות חבריה שעמלו עמל רב עד לרכישת המקצוע, וכי הפגיעה אינה מידתית.
השופט אדמונד לוי, בהסכמת השופטים עוזי פוגלמן ועדנה ארבל, קבע כי ההוראה אינה פוגעת כלל בחופש העיסוק, משום שאינה מגבילה את העיסוק שבגדרו פועל העובד. לוי ציין כי היא פוגעת רק בזכות לכבוד, אולם הפגיעה אינה חמורה והיא מתוחמת לפעילות במסגרת סביבת העבודה בלבד.
השופט פסק כי הפגיעה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה שבחוק היסוד. תכלית ההוראה היא ראויה - מניעת הטעייה. "כשעובד, שהוא אמנם עורך דין במקצועו - אולם בפועל אינו נדרש למיומנות זו בעבודתו, חותם על מסמכים שכתב תחת התואר 'עורך דין', הוא יוצר אצל הקורא רושם כי האמור בגוף המסמך מבוסס על שיקולים משפטיים, ובכך הקושי".
הוא דחה את הצעת הלשכה להשתמש באמצעי חלופי שפגיעתו פחותה - לחייב את העובד לציין במסמך שהוא אינו ממלא תפקיד משפטי ושהמסמך איננו חוות-דעת משפטית. זו הצעה "מסורבלת ולא יעילה", קבע, והוסיף כי ההצעה אינה מפיגה את החשש להטעייה. זאת משום ש"הקושי אינו נובע מכך שעורך המסמך מייצג או לא מייצג את עמדתו המשפטית הרשמית של המשרד הממשלתי הרלוונטי".
הבעיה היא ש"כאשר התואר 'עורך דין' מופיע על גבי מסמך הנושא את הכותרת 'מדינת ישראל' - גם אם לא מדובר בעמדה משפטית רשמית - יש כדי להטעות. את זאת נועדה הוראת התקשי"ר למנוע". לוי ופוגלמן הדגישו כי מידתיות ההגבלה משתקפת גם באפשרות להתיר ציון המקצוע במקרים חריגים. (בג"ץ 1800/07).