בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את בקשת הסטטיסטיקן הממשלתי הראשי וראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), פרופ' שלמה יצחקי, לבטל את החלטת האוניברסיטה העברית להוציאו לגמלאות ולהורות על החזרתו לעבודה כמרצה מן המניין, וזאת עד הכרעה בתביעה שהגיש נגדה.
יצחקי נמנה עם חברי הסגל האקדמי הקבוע של האוניברסיטה במשך 37 שנה. ב-2001 הוא מונה לראש הלמ"ס, תפקיד שבו הוא מכהן עד היום. לצורך כהונתו הציבורית, ביקש יצחקי לצמצם את עבודתו באוניברסיטה לחצי משרה ולשהות בחל"ת על חשבון מחצית המשרה הנותרת.
בקשתו אושרה לתקופה שהוארכה מעת לעת, וב-2007 נאמר לו כי החל"ת לא יוארך עוד ועליו לשוב לעבוד במשרה מלאה. או אז ביקש יצחקי לנצל חודשי שבתון שצבר או לצאת להשתלמות. בקשתו נדחתה בנימוק שהשתלמות נועדה למחקר אקדמי בעוד הוא מבקש לנצלה לעבודה כראש הלמ"ס. רקטור האוניברסיטה הודיע לו כי מעמדו הוא כשל עובד שלא שב מחל"ת. יצחקי לא השיב למכתב, והרקטור הודיע לו כי האוניברסיטה רואה בו כמי שהתפטר מעבודתו.
באמצעות עו"ד אלי בן-טובים הגיש יצחקי תביעה לביטול ההחלטה להוציאו לגמלאות. כן ביקש סעד ביניים, המורה להשיבו לעבודה עד הכרעה בתביעתו.
סגנית הנשיא, השופטת דיתה פרוז'ינין, קיבלה את עמד האוניברסיטה, שיוצגה על-ידי עוה"ד דפנה שמואלביץ' ונועה בר-שיר ממשרד רובין-שמואלביץ', וקבעה כי תקנון האוניברסיטה, שאינו מאשר חל"ת מעבר לתקופה מסוימת לעובד המועסק במשרה מלאה אצל מעסיק אחר, הוא סביר והגיוני. גם דרישת האוניברסיטה שעיקר זמן העובד בשבתון יוקדש למחקר ועבודה מדעית היא סבירה והגיונית לכאורה.
עם זאת נקבע כי נפלו שני פגמים בהתנהלות האוניברסיטה: קביעתה כי יצחקי התפטר מעבודתו והעובדה שלא נערך לו שימוע. אמנם יצחקי השתהה בתשובתו ו"העניינים התנהלו בעצלתיים", קבעה השופטת, אולם אין לראות בכך כוונה חד-משמעית שלו להתפטר.
בשל התמהמהותו של יצחקי בפנייה לבית הדין, ובעיקר משום שמדובר בעובד הוראה, נדחתה בקשתו. (עב' 2112/08).