בית משפט השלום בפתח-תקווה קבע כי אדם המגיש קובלנה פלילית פרטית חייב להעביר לנאשם תצהיר ובו תמצית עדויות העדים מטעמו, כדי שהנאשם יוכל להתכונן לעדותם.
עו"ד רוני א. אילן הגיש קובלנה פרטית נגד עופר טלמור, בגין לשון הרע שלטענתו הפיץ עליו בין היתר בדוא"ל. בקובלנה מופיעים פרטיהם של 9 עדי תביעה. סגן הנשיא, השופט אהרן גולדס, הורה לקובל להעביר לנאשם את עדויות עדי התביעה ערוכים בתצהיר, כדי שיוכל להתגונן כראוי.
עו"ד אילן ביקש מגולדס לעיין מחדש בהחלטתו, בטענה כי בית המשפט העליון פסק בשנת ה-90 כי אין חובה מצד קובל להעביר לנאשם תמצית ו/או תצהיר בעניין עדויות עדי הקובל, אלא רק ראיות בכתב שבכוונתו להגיש.
השופט גולדס דחה את הבקשה וציין כי סעיף 70 לחוק סדר הדין הפלילי (חסד"פ) מחיל את ההוראות הנוגעות לכתב אישום גם על קובלנה פלילית פרטית, ובכלל זה את סעיף 74, המעגן את זכות הנאשם לעיין בחומרי חקירה הנוגעים לאישום. "זכות העיון בחומר חקירה נחשבת כזכות יסוד של הנאשם בהליך פלילי, המהווה ערובה לניהול משפט הוגן", הזכיר גולדס.
בעבר נפסק כי חובת גילוי חומר החקירה רחבה יותר בקובלנה פרטית מאשר בכתב האישום שמגישה המדינה, עליו חלה חזקה שהתביעה ממלאת את חובתה בהגינות. אולם מאחר שבקובלנה המאשימים הם אנשים פרטיים, ציין כי גולדס כי "לא ניתן לצאת מהנחה זו. מטבע הדברים עלול קובל לפעול ממניעים שאינם טהורים ולנגד עיניו שיקולים שאינם תמיד שיקולי הוצאת האמת והצדק לאור", ולכן "נדרש בית המשפט למשנה זהירות בהבטחת זכות הנאשם לניהול הוגן של משפטו".
גולדס הוסיף כי הדברים בפסק הדין עליו הסתמך הקובל נאמרו באמרת אגב, ובכל מקרה היה זה לפני חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, "ואין ספק כי פרשנות החסד"פ לאחר חקיקת חוק היסוד מחייבת פרשנות שונה". (ק"פ 105/08).