נתחיל בתיקון טעות. מרקוס בראון לא הגיע למכבי בגלל סימונס או בגלל חג'ג', את הפרחים בראון צריך לשלוח לקרלוס ארויו. אבל ככה זה שאת השחקן שאמור להוביל את המועדון (ארויו) מחתימים אחרי שהוחתמו השחקנים המשלימים.
בראון הובא כדי לשחק ליד ארויו ולהוריד ממנו את הלחץ לייצר נקודות. בתקווה שזו באמת הסיבה שארויו היה עסוק יותר בלחפש את הסל מאשר את חבריו לקבוצה. אבל מעבר להיותו מוציא לפועל נוסף, כדי שבראון יהפוך לפקטור משמעותי יותר במכבי, הוא יצטרך לשחזר את שנתו האחרונה בקולג' ואת ימיו בצסק"א מוסקבה שם סייע בהולכת הכדור וניהול המשחק (בממוצע 4 אסיסטים למשחק). כך שמעבר להורדת הלחץ מארויו כשהם ביחד על המגרש, הוא גם יוכל לשחק במקומו ולאפשר לו מספר דקות מנוחה על הספסל.
אבל, ויש אבל קטן, תוספת שחקן מוביל תתפוס גם זמן משחק של הגארדים האחרים. נכון שהצלחת הקבוצה חשובה יותר מהכל, אבל לכו תסבירו את זה לשחקן ששנתיים נמצא על מיטת הטיפולים יותר מאשר על ספסל המחליפים והעונה סומנה כעונת החזרה שלו. טל בורשטיין בטח לא חשב שדיברו איתו על חזרה למגרש התכוונו דוקא לצדי המגרש. מידת ההשלמה שלו עם מעמדו החדש תשליך על הצלחת המהלך. מי שעוד יחממו את הספסל דקות רבות יותר מעכשיו הם חג'ג' ושארפ, שיצטרכו לגרד דקות בליגה בזכות החוק הרוסי. את הנזק העיקרי של הירידה בכושרם עלולה מכבי לשלם באזור חודש מאי, בפיינל פור הישראלי.
בפרספקטיבה רחבה יותר, מכבי עשתה מהלך נכון בחיזוק הקו האחורי שלה. אבל גם הכוונה הטובה הזאת יהיה מחיר, והיא תמחיש באופן ברור יותר את חוסר האיזון שיש היום בקבוצה בין משחק הפנים למשחק החוץ. במצבת השחקנים הנוכחית אין למכבי שחקני פנים שיוכלו לייצר סלים במשחק עומד מתחת לסל. ווייט יכול ולא רוצה, פישר רוצה ולא יכול, באטיסטה רוצה אבל יכול רק בשמאל. אליהו נהנה מהמשחק המהיר אבל הוא לא שחקן המטרה שישחק עם הגב לסל. לצערם של הנוגעים בעניין, קרי הנהלת מכבי, הדרך לרמות הגבוהות ביורוליג עוברת דרך קבוצות עם קו קדמי גבוה והגנות חזקות, שיעצרו את המשחק המהיר. דוגמאות לחבורות מפרקי בשר קיבלה מכבי כבר בטורנירי ההכנה.
פיני גרשון, גם כשהחזיק את ההרכב עם שאראס ופארקר, דאג שהמהלך הראשון בכל משחק - בעיקר במשחקי חוץ - יהיה לשחקן גבוה מתחת לסל. לעלות על לוח התוצאות ולשלוח מסר ליריב. מרקוס בראון לא יהיה זה שיעביר את המסר הזה.