1. השאלה החמה בכדורגל הישראלי היא את מי יחליף רוני לוי: את רן בן שמעון במכבי ת"א או את ראובן עטר בבית"ר? מיד ננסה לענות על השאלה הזאת, אבל יהיה קשה להשיב עליה לפני שמעיפים מבט רוחב אל שוק המאמנים.
ראשית, אפילו בשביל מאמן שכסאו מתנדנד, ההפרשים בטבלה הם לא כאלה שאינם ניתנים למחיקה בידי קבוצה שתשיג רצף של נצחונות. אפילו בית"ר ומכבי ת"א, שתי המאכזבות עד כה, יכולות להצטרף בתוך חודש אחד טוב לחבורת הצמרת הגבוהה. אבל לרוע מזלו של בן שמעון, יש כמה גורמים שהופכים אותו, בלשון תוכניות הריאליטי, למועמד רציני להדחה.
אני חייב להודות שאני מחבב מאוד את בן שמעון עוד מהימים בהם היה קפטן הפועל חיפה. גם אחרי שעזב את הקבוצה "שלי" סברתי תמיד שמדובר באיש שחבל שאין רבים כמותו בכדורגל הישראלי. אחרי הוידוי המרגש הזה, אפשר לחזור לעובדות: הגורם הראשון שמנדנד את כסאו של בן שמעון הוא סביבת העבודה שלו. פעם אחת משום שמדובר במכבי ת"א, מועדון שתמיד סבור שהוא יכול לקחת אליפות מבלי להתחשב בעובדה שהשלד שלו רקוב עד לייסוד.
האלמנט השני הוא אבי נמני. האחרון רוצה להיות מאמן ראשי, או לפחות חושב שהוא מבין טוב יותר מכל מאמן שכזה, וממש כשם שלא גדל במכבי כוכב אחד לרפואה בכל שנות שלטון היחיד של נמני, כך אין סיכוי שכל עוד הוא מנהל במועדון יצליח לצמוח לידו מאמן בעל שיעור קומה.
נמני. תקועים איתו
לבעלי מכבי ת"א היתה הזדמנות להפטר מהרעה החולה הזאת מיד עם רכישת המועדון מידי הרציקוביץ', אבל חלון ההזדמנויות הנדיר הזה חלף. אלא שגם נמני היה נאלץ להחריש לו רק היתה מכבי קבוצה מנצחת שמשחקת כדורגל חיובי יותר. כאן הבעיה השנייה של בן שמעון: כדי לשרוד, הוא חייב לספק ניצחונות ומהר - משימה קשה מעט כשמחכה לך מכבי חיפה בקרית אליעזר. תבוסה בחיפה, ובן שמעון יכול כבר לחזור במונית ישר הביתה. אוהדי מכבי לעולם לא יידעו מה הפסידו.
אבל ניצחון של האחרון בחיפה, וכל הלחץ עובר לגזרת ראובן עטר...
2. למרות הדימוי היוקרתי, הרי שלהוציא את הצמרת הגבוהה של הכדורסל האירופי, מרבית קבוצות היורוליג נחותות מיריבותיה של מכבי בליגה הישראלית, וגם ניצחון בגלבוע/גליל במחזור הפתיחה של הליג, לא יחלצו את מכבי מהמלכוד שבו היא נמצאת. מלכוד 11,000, כשהכוונה היא למספר המושבים בהיכל נוקיה. למכבי יש קושי אדיר להתמודד עם התקציבים של הבכירות ביבשת.
כדי להתקרב איכשהו לרמות השכר של יריבותיה, הפכה את עצמה מכבי ת"א של דייויד פדרמן למעין מופע שיווקי שנודד מעונה לעונה: בעונה שעברה היתה זו ההחתמה הפזיזה של קטש לתפקיד שהיה גדול עליו בכמה מספרים. אבל הצעד המקצועי הגרוע התגלה כצעד שיווקי מתוחכם, ובתוך זמן קצר נמכרו כמעט כל המנויים. השנה זה התבטא בעובדה שמוכרחים לייצר חדשות טובות סביב הקבוצה, לכן מחתימים שחקן ברגע האחרון, חותכים מהקבוצה שחקן אחר ומרעיפים על החדש את אותם סופרלטיבים שהרעיפו על הקודם. ככה זה כשהשיווק מנהל את העסק בלי להתחשב בתפעול.
השאלה עכשיו היא לא מה יהיה הלהטוט השיווקי הבא, אלא מתי יקום במכבי איש חזון אמיתי שיהיה מוכן להבריא את המועדון מהייסוד, גם במחיר ירידה בכמות המנויים.
פדרמן וכץ. איפה אנשי החזון?
3. בטח ראיתם בטלוויזיה את הפרסומת שמזמינה אותכם להוריד את הביצוע של עידן יניב ל"שלום עליכם מלאכי השלום", אותו פיוט מוכר גם לחילוני שבחילונים שזכה לביצוע ים-תיכוני עכשווי. הקליפ הקצר שמלווה את הפרסומת, מראה אווירה של ערב שבת: קצת לחיצות ידיים, משפחה וחברים, ילדים בכיפות לבנות...אבל אז, כמו שהבחינו אולי חדי העין שביניכם, משוטטת המצלמה על פני הקיר שעליו תלוי לא אחר מאשר הדגל הלבן של ריאל מדריד, עם סמל בית המלוכה הנוצרי הספרדי, אחד האויבים ההיסטוריים הגדולים ביותר של היהדות והיהודים. כולי תקווה שאוהדי ברצלונה החיים בישראל לא ייקחו זאת באופן אישי.