תל-אביב 26-28.10.2008: אנדראה בוצ'לי, מרסדס סוסה, גוסטאבו סנטלאולה (זוכה האוסקר על פס הקול ל"בבל" ול"הר ברוקבק"), אחינועם ניני, ארבעת הטנורים (הקנדים) הגדולים בעולם, הסקספוניסט דייב קוז ועוד רבים וטובים מגיעים לקונצרט פתיחת אירועי עשור ל"מרכז פרס לשלום". כל אחד מהאמנים הללו, שחלקם מקבלים כמיליון יורו להופעה, נוהרים לכאן בהתלהבות ומוכנים להופיע בהתנדבות רק לשמע שתי מילות הקסם: שמעון פרס.
דיוני הפאנלים בשלושת ימי האירוע גדושים בכלכלנים כנשיא הבנק העולמי לשעבר ג'יימס וולפנזון, באישים כמו נשיא פיפ"א ג'וזף בלאטר, נשיא ריאל מדריד רמון קלדרון והאצן הנודע אדוין מוזס, בשגרירים לשעבר מרטין אינדיק ודן קרצר, בשחקניות קתלין טרנר ואנוק איימה ובעיתונאית כריסטיאן אמנפור. תוסיפו לאלה את הנסיכה הבריטית פרגי, ועוד כ-300 נציגים בינלאומיים וכ-30 בכירים מהעולם הערבי, ותקבלו רשימה נוצצת מחומרים שעושים כותרות במדורי הכלכלה, התרבות והפוליטיקה. לאלה חוברים שמות מחבר הנאמנים של המרכז: ג'ימי קארטר, מיכאיל גורבאצ'וב, פאולו קואלו, אומברטו אקו, זוכת פרס נובל לספרות - נאדין גורדימר, נשיא פסטה ברילה - גידו ברילה, הנרי קיסינג'ר, דזמונד טוטו. מי לא ינסה להגיע לכאן כדי להסתופף תחת כנפי החזון של פרס.
במרכז פרס מודעים היטב לתכונה האנושית הזאת ורותמים אותה לקידום האג'נדה של חיבור בין תרבות לכלכלה לצורך הזזת קטר השלום שקצת החליד לאחרונה.
משגררים דו-קיום
"כשמרכז פרס הוקם, היתה לנו (המעורבים בתהליך אוסלו) תחושה, שחסר קשר בין החברה הישראלית לפלסטינית", משחזר אורי סביר, נשיא המרכז. "כששאלנו את עצמנו מה מחבר בין שתי חברות שאמורות לעבור מסכסוך למצב של דו קיום, הגענו למסקנה שיש שני נושאים. האחד - כלכלה והשני - תרבות".
בעקבות הבסיס הרעיוני הזה, הוקמו המחלקות השונות - כלכלה וחברה (תעשייה, חקלאות, בריאות, ספורט) ותרבות (קולנוע, תיאטרון): "אם הכלכלה נוגעת באינטרס משותף, התרבות נוגעת בשפה משותפת", אומר סביר ומסביר שבניגוד למחשבה שהנחתה אותם בהסכמי אוסלו שצריך רק שני צדדים למו"מ, כאן צריך משולש: "כי בלי מערכת בינלאומית יהיה קשה מאוד לבצע. בין היתר בגלל היעדר משאבים. מהר מאוד הגענו למסקנה שכדי ליצר חיבור צריך שני דברים: משאבים פיננסיים: תרומות לפרוייקטים תרבותיים וכלכליים משותפים ויוקרה בינלאומית. בפרוייקטים של ספורט - חיבור לכדורגלנים מפורסמים, בתיאטרון וקולנוע - שחקנים מפורסמים (כמו קתלין טרנר, ריצ'רד גיר, שרון סטון ואחרים). יצרנו משולשים גם בתחום הכלכלה וגם בתחום התרבות".
*איך נוצרו הקשרים הראשונים?
"לפרס (שבזמן הקמת המרכז לפני עשור לא היה שר או נשייא א'ס') היו מאז ומעולם קשרים ענפים בתחומים רבים. בתחום העסקי למשל, בארוחת ערב באיטליה הוא פגש את גידו ברילה, מלך מייצרי הפסטה, ואמר לו 'עשית הרבה הון, הגיע הזמן שתעשה גם שלום'. זה היה הפרוייקט הראשון שלנו.
ברילה שלח לכאן ארבעה אנשי עסקים, ויחד עם חוקרים מצרים, ירדנים, ופלסטינים, פיתחנו מודל של גידול חיטת דורום באזורנו. עלות המים והתנאים האקולוגים הביאו למסקנה שעשוי להיות זול יותר לגדל כאן את החיטה מאשר באריזונה, שם היא פותחה עד אז. עשינו פיילוט בישראל, ברשות הפלסטינית, בירדן ובמצרים. לצערנו, בסופו של דבר, ברילה לא העבירה את גידול החיטה שלה לאזור, אבל זו דוגמה אופיינית כיצד איש עסקים יכול לזהות הזדמנות לרווח, וככה להביא לשיתוף פעולה בין גורמים באזור".
*ומה שירתה הבאתה של קבוצת ריאל מדריד לארץ?
"ישראל לא תמיד מבינה שהנכס העיקרי שלה, שיכול להביא גם מעורבות של גיבורי תרבות בינלאומיים וגם מעורבות פיננסית, הוא השלום. אותו דבר בספורט. הקמנו קבוצות כדורגל (של ישראלים ופלסטינים) וארגנתי משחק ברומא לפני 60,000 צופים. למשחק הגיע שון קונרי, הופיעו זמרי פופ איטלקים, ושיחקו גם שחקנים מאוד מפורסמים. מההכנסות של הכרטיסים הקמנו מגרשי כדורגל קטנים שבינתיים הפכו לבתי ספר לכדורגל ברשות הפלסטינית ובישראל, והיום יש אלפי ילדים ישראלים ופלסטינים שמתאמנים יחד. העובדה שהעמדנו נבחרת ישראלית-פלסטינית משותפת מאוד דיברה אל הכוכבים, נסענו למינכן ושיחקנו מול באיירן-מינכן, ולכאן הגיעו רונלדו מברזיל, וריאל מדריד".
*הציבור הישראלי לא ממש מודע לכל היקף הפעילות שלכם.
"לדעתי הציבור הפלסטיני יודע עלינו יותר מהציבור הישראלי. לאחרונה פרסמתי ספר שנקרא 'קודם שלום'. עיתון 'אלקודס' פרסם כל שבוע פרק אחר, ובישראל לא הצלחתי להכניס שורה לעיתונות. אבל, לפרוייקטים שלנו שותפים אלפי אנשים. כל קבוצה כזאת הופכת לשגרירה של דו קיום. ובסופו של דבר יצירת שיתופי פעולה כלכליים-חברתיים-תרבותיים הוא תהליך ארוך טווח. אני משוכנע שכדי שהשלום, כשיבוא, יהיה יציב, חייבים שיתופי פעולה. כל התפיסה של גדר באמצע לא תחזיק מעמד".
עוד מטעי זיתים במקום יח"צ
כשהוקם המרכז לפני עשור, אפשרות השלום קסמה לרוב הציבור, וגם תרבות נחשבה למצרך מבוקש. במרכז התניעו פרוייקטים ישראליים-פלסטיניים של קבוצות תיאטרון משותפות, הפקת סרטים משותפת, שיתופי פעולה של צלמים (שבימים אלו נפתחת תערוכת צילומי עיתונות שלהם), אבל גם העידן של "ישראל מתחברת לכלכלה" נחזה בשיתופי פעולה כלכליים (B2B) ובמיזמים עסקיים. כל הפעילות הזאת נעשתה רחוק מהעין הציבורית הישראלית גם כי השותפים לא תמיד היו מעוניינים בפרסום, אבל בעיקר כי "יותר חשוב לנו להשקיע את הכסף של המרכז בעוד כמה מטעי זיתים משותפים, בעוד כמה ברכות דגים, בעוד כמה מחלקות בבתי חולים מאשר ביחסי ציבור". סביר אומר שגם האירוע הנוכחי לא היה מתקיים אם לא התאריך של עשור למרכז. הוא מעדיף לספר בהתלהבות על פרוייקטים מתוכננים בתחום האינטרנט, הקולנוע, שיתופי פעולה של קבוצות נשים ועוד, אבל כדי לקדם את חזון השלום לגביו הוא אופטימי כאילו לא ספג אין ספור חבטות, הוא מעלה מס לתקשורת, ומספר על ההתגייסות העולמית לאירוע: "זק הורוביץ, היו"ר והמנכ"ל של 'יוניברסל מיוזיק', שהוא אחד מענקי המוזיקה בעולם, עזר להביא הרבה מהאמנים שהגיעו לכאן. אנדראה בוצ'לי למשל. עכשיו, בוצ'ל י לוקח להופעה כמיליון יורו. פה הוא מופיע חינם אין כסף. גם מרסדס סוסה שהגיעה לארץ אמנם במסגרת סדרת הופעות, מופיעה אצלנו בחינם. ואחינועם ניני בכלל כבר חלק מהמשפחה".
*מהם מקורות המימון של המרכז?
"מקורות המימון שלנו מתבססים בעיקר על תרומות וכספים שניתנים על-ידי גופים בינלאומיים כמו האיחוד האירופי, ממשלת דנמרק ותרומות אינדבידואליות. חשוב להבהיר שהתרומות מגויסות פר-פרוייקט ולפי התקצוב המשוער שלו, כשכמובן יש הוצאות תקורה. בין התורמים החשובים שלנו - פולני בשם גוטסווטה ואמריקני בשם דוון אנדריאס שתורמים לענייני חקלאות, אלי ברוד שתורם לתרבות ואמנות וממשלת אנדלוסיה שתורמת לכיתות מחשב".
חוץ מקרן ריץ', קרן ישראלית-שוויצרית, כמעט ואין למרכז תורמים ישראלים".
*מהו התקציב השנתי שלכם?
בערך 40 מיליון שקל. מתוך זה 7% הם הוצאות מינהלה והנהלה. שזה אחוז מאוד נמוך ביחס לעמותות אחרות, והם בד"כ באים מתקורה".
*מהי עלות האירוע הנוכחי?
"כ-10 מיליון שקל שמגיעים מתרומות המיועדות לאירוע עצמו. אנחנו מעדיפים שהכסף ילך לפרוייקטים ולכן לא עושים הרבה אירועים כאלו, אבל בסופו של דבר אנחנו יוצאים נשכרים, כי האירוע משמש הזדמנות לתורמים לתרום לפרוייקטים".
קתלין טרנר שמלווה את המרכז מאז הקמתו, מגיעה כמובן לאירוע ותשתתף בפאנל על פיתוח השלום דרך האמנות והמדיה. בשיחת טלפון מניו-יורק היא נזכרת: "בעלי ואני נפגשנו עם אורי סביר ורעייתו עליזה בערב שנועד לגיוס תרומות. עונג השיחה בינינו הניב פגישות נוספות וידידות גדולה. כשאורי עזב את תפקידו באו"ם, הוא סיפר לנו על מרכז פרס שהוא הוזמן לעזור בהקמתו. אמרתי שאשמח לעבוד איתו על זה, ואז הוא צלצל ואמר: 'אוקיי, בואי'. זה היה לפני עשר שנים. היום אני חושבת שהחיבור שלי עם המרכז הוא ההחלטה החשובה שעשיתי בחיי".
תקווה לעולם כולו
טרנר מספרת בין השאר, על קבוצות התיאטרון הישראליות-פלסטיניות שאיתן נפגשה - "גם במשותף וגם בנפרד, והיה מאוד מרתק. הקבוצה מרמאללה למשל, היתה שונה לגמרי מהישראלית. שיטת המשחק הישראלית מבוססת על קצב, ומאוד מערבית בסוגה. המשחק הפלסטיני מבוסס על הקטע המילולי ועל רגשות. עשיתי איתם קצת כיתות אמן. כיוון שאני לא רק משחקת ומביימת, אלא גם מלמדת משחק ב-NYU, נראה שאני האדם המתאים לפרויקט כזה. ב-15 השנים האחרונות אני מקדישה את עצמי לתיאטרון ולאמנויות הבמה, ומוצאת שיש הרבה יותר כוח בתיאטרון. משהו קורה שם. הקהל נושם או עוצר נשימתו או צוחק ביחד. ואני הופכת לחלק מזה. אתה לא לבד מול המסך, אלא חלק ממשהו גדול ומשותף, שהוא מעל האני הבודד. וזה הכוח שבאמנות. הכוח לחדור מחסומי שפה ומחסומים פוליטיים. בעזרת האמנות, אנשים מרקע ומתרבות שונים, יכולים למצוא את המשותף".
קולה הצרוד כחום הלילה של טרנר מתמלא בהתלהבות ובתשוקה כשהיא מדברת על תיאטרון, על אמנות ועל שלום, והיא מדברת באהבה גדולה על מרכז פרס.
"חלק מהסיבות שבזכותן כל כך הרבה אנשים מפורסמים ובעלי השפעה מכל העולם משתפים פעולה בהתנדבות עם המרכז זה ההערכה לשמעון פרס. הוא מדינאי יוצא מן הכלל, עם השפעה מדהימה, לא רק על ישראל, אלא על העולם כולו. אני מאמינה, שאם מרכז פרס יכול היה למצוא מכנים משותפים בין ישראלים לפלסטינים ולגרום לזה לעבוד, אז יש תקווה לעולם כולו.
אמנות לשם שמיים
כמו טרנר, גם אחינועם ניני נענית במהירות לבקשה לראיון. בשיחת טלפון מאמסטרדם, חצי שעה לפני שהיא עולה להופעה, ניני לא מצליחה להיזכר מתי התחיל הקשר שלה עם המרכז, שנראה לה קיים מאז ומתמיד, כי בניגוד לרבים אחרים, מעולם לא היססה לשיר למען השלום, לא בעצרות של הארבעה בנובמבר ולא באירועים של מרכז פרס.
*את לא חוששת לאבד קהל שאינו מזוהה עם העמדות הפוליטיות שאת מייצגת?
"אני לא חושבת במושגים כאלו. מכיוון שאני לא כותבת שירים או בוחרת רפורטואר כדי לרצות קהל, ככה גם את הפעילות ההומניטרית והפוליטית שלי אני לא עושה כדי לרצות אנשים. השיקולים מה לעשות נובעים אצלי מחיפוש אמנותי, משאיפה לעומק. זו אמנות לשם שמיים, לא לשם פופולריות או רייטינג ולא לשם התעשרות. רק להתעשרות של הנפש. כשיש משהו שאני מאמינה בו והוא חשוב לי אני הולכת עליו. והפעילות למען השלום היא חלק מהדברים האלה. אני מאוד מעריכה את פרס ואת הפעילות של המרכז, וזה כבוד גדול בשבילי להופיע בחגיגות העשור שלהם.
בעוד קתלין טרנר ואחינועם ניני מדברות על ההערכה וההערצה שלהן זוכה פרס בעולם, והנה מלכת אנגליה מחליטה להעניק לו תואר אבירות - אות הכבוד הגדול ביותר שהממלכה הבריטית יכולה להעניק, וב-18 בנובמבר פרס יקבל מידיה את התואר סר - "בשל מאמציו הבלתי נלאים להשיג שלום במזרח התיכון".
לאחינועם ניני ההחלטה הזאת נשמעת טבעית לגמרי: "אנחנו אוהבים להתבצר בפרנויה שלנו, אבל המציאות מוכיחה כי להרבה אנשים בעולם איכפת מה קורה במדינת ישראל. אני פוגשת במסגרת העבודה שלי המון אנשים שכמהים לראות שלום במזרח התיכון. אם זה כי הם רואים כאן מפתח לשלום עולמי, או מפתח לשלום בין מזרח למערב, בין האיסלם ליהדות ולנצרות, או בגלל סנטימנט דתי עמוק לירושלים - יש רצון לראות שלום באזור שכל-כך קרוב ללבבותיהם של מיליוני אנשים בעולם. בשילוב השם החזק והמכובד - 'שמעון פרס' ופועלו של 'מרכז פרס לשלום', נוצר כאן משקל אדיר. לכן אני לא מופתעת שאנדראה בוצ'לי ורבים אחרים ירצו לבוא ולהיות נוכחים בדבר כזה. ואם מוסיפים את אורי סביר ורון פונדק וכל האנשים הטובים שבמרכז פרס, אז רואים שיש פה טור דה פורס של אנשים שהכוח שמניע אותם הוא חיובי, וזה נותן תקווה". *
מרכז פרס לשלום
רקע: בעקבות הניצחון של בנימין נתניהו בבחירות 1996, פנה שמעון פרס לאורי סביר עם רעיון להקים מרכז לקידום תהליך השלום. הם גיבשו יחד את החזון ובסוף 1996 הוקם "מרכז פרס לשלום" כארגון בלתי תלוי, אל-מפלגתי, אל-ממשלתי ומלכ"ר. באופן רשמי נחנך המרכז בסוף 1997 במועצת הנגידים הבינלאומית הראשונה.
צוות ההקמה: אורי סביר, אבי גיל, פרופ' שמואל פוהורילס, עברי ורבין.
צוות נוכחי: אורי סביר (נשיא), ד"ר רון פונדק (מנכ"ל), פרופ' שמואל פוהורילס (סמנכ"ל ומנהל מחלקת חקלאות), ד"ר עליזה סביר (סמנכ"ל ומנהלת מחלקת חינוך לשלום ולתרבות), ד"ר דן שנית (סמנכ"ל ומנהל מחלקת בריאות ורפואה), אמנון ליפקין שחק (יו"ר חבר הנאמנים).
חזון: ביסוד פעילות המרכז מצויה ההנחה כי המפתח לשלום מצוי בידיהם של אנשים, תושבי האזור, וכי קידום פיוס, שיתוף פעולה והבנה הדדית יביאו עמם גם קידמה ורווחה לתושביו.
פרוייקטים נבחרים:
רפואה: Saving Children: הפניית תינוקות וילדים פלסטינים לבתי חולים בישראל לצורך תהליכי אבחון מורכבים וניתוחים. מדילינק: הכשרת רופאים פלסטינים בישראל, כמענה למחסור החמור ברופאים ברשות הפלסטינית. יותר מ-5,000 ילדים פלסטינים זכו לטיפול רפואי בישראל במימון ובארגון מרכז פרס, כ-1,000 ילדים בשנה.
כלכלה ועסקים: קבוצת AIX: קבוצת עבודה ישראלית-פלסטינית בינלאומית (כלכלנים בכירים, אנשי אקדמיה, ונציגים של מוסדות בינלאומיים) הכותבת ניירות עמדה, תרחישים כלכליים והמלצות כלכליות, לקידום הכלכלה באזורנו. B2B - Business to Business: מפגשים של ארגונים עסקיים ישראליים ופלסטיניים, לצורך הזדמנויות לשותפות פוטנציאלית במיזמים עסקיים.שווי העסקאות בין חברות ישראליות ופלסטיניות שנחתמו במסגרת פרוייקט B2B הוא כ-2 מיליון שקל.
חינוך: הקמה של "בתי ספר תאומים" לישראלים ולפלסטינים בנושאי תיאטרון וקולנוע, כדורגל וחינוך לשלום.יותר מ-55,000 ילדים ישראלים ופלסטינים השתתפו בתוכניות חינוך לערכי שלום ודיאלוג באמצעות אמנויות. כ-2,500 ילדים נפגשים על בסיס שבועי בבתי הספר התאומים לכדורגל ולכדורסל ברשות הפלסטינית ובישראל.