התפנית האחרונה, לפי שעה, במשבר הפיננסי הגלובלי, היא הסערה בשוק המט"ח העולמי. עד לפני שבועיים-שלושה, קרן המטבע התנחמה בכך ששערי החליפין בעולם נקבעו בשווקים שתפקדו היטב. אך מאמצע אוקטובר, ובמיוחד בשבוע שעבר, זה לא המצב. כשהאירו נחלש ב-30% בתוך תקופה מאוד קצרה מול הדולר, וב-40% מול הין, אי אפשר לדבר עוד על "סדר" בשוק המט"ח.
אם מצב המטבעות של המדינות המתועשות קשה, אלה של המשקים המתעוררים עוברים טלטלה חזקה בהרבה. מדינות כמו הונגריה, טורקיה ואוקראינה נאלצות לבקש את עזרת קרן המטבע; מכסיקו מוציאה רבע מיתרות המט"ח כדי לנסות לייצב את הפזו מול הדולר. הקרן מנסה להושיע, אך משאביה מוגבלים ממילא, וספק אם תוכל לסייע.
קדימה ברטון וודס
הביטוי הבולט ביותר לייאוש שאחז באנשי עסקים, פקידי ממשלה ואנשי בנקים מרכזיים, הוא הקריאות לייסד סדר עולמי חדש בתחום המט"ח. לעת עתה, העיניים מופנות לפסגה שתתכנס בוושינגטון ב-15 בנובמבר, בנוכחות ראשי ממשלה, שרי אוצר ונגידים מ-20 המשקים החשובים בעולם. קיום הוועידה כבר הוליד קריאות מצד מדינות שונות לשינוי המשטר בשוק המט"ח. מכל עבר נשמעים קריאות "ללכת בעקבות ועידת ברטון וודס".
בשנת 1944, במלון בברטון וודס, במדינת ניו המפשייר בארה"ב, התכנסה ועידה בינלאומית שייסדה את משטר שערי החליפין הקבועים בעולם, שהחזיק מעמד 25 שנה ואיפשר צמיחה מהירה של העולם המתועש. זו היתה הוועידה האחרונה שבה השתתף ג'ון מיינרד קיינס - אחד מהמעצבים של החלטותיה.
משטר ברטון וודס קרס ב-1970, כשכבר לא ניתן היה להמשיך במשטר של שערי חליפין קבועים, שמופחתים מדי פעם בהתאם למצבן של מדינות שונות. מה שהחליפו, בהדרגה, הוא המשטר הנוכחי של שערי חליפין ניידים, עם מסחר פעיל כל הזמן, ושורה של מכשירים פיננסים הנספחים לו. זו המערכת שרבים בעולם רואים בה גולם שקם על יוצרו, ולא פעם נטען כי השערים נקבעים ע"י קרנות גידור ומשקיעים, ללא קשר למשקים אשר במטבעותיהם הם סוחרים.
שאלות פתוחות
לעת עתה אין לאיש ניסוח ברור של מבנה "המשטר החדש". אם מדובר בחזרה לשערי חליפין קבועים, כיצד עושים זאת - מה עושים בטריליוני דולרים בחוזים קיימים ואיך ייקבע שער החליפין, ומי יישא בעלות התביעות מצד המשקיעים, אשר יפסידו כספים רבים בגין השינוי המתוכנן?
אולי, אם מנסים לשמר את מערכת שערי חליפין הניידים, יהיה צורך למנות את קרן המטבע לתפקיד של מייצב המערכת, מווסת של ערכי שערי החליפין, כי מה שרוצים להשיג היא ירידה בתנודות וביטחון רב יותר בערכם של מטבעות לאורך זמן. האם זה אומר שהקרן תקבל על עצמה תפקיד המחלצת בכל המדינות?
סרקוזי ועמיתיו האירופיים רוצים שהקרן תסייע גם למדינות שלא עומדות בתנאי מדיניות פיסקלית מרסנת, אך הדבר סותר כל מה שהקרן דוגלת בו מאז שנות ה-70.
האם מדובר שהקרן תגן על שערי חליפין ניידים, או שמא על הכרזת רצועות ניוד שמשמען התערבות בעת תנודה קיצונית בכיוון זה או אחר? לכל השאלות האלו אין כרגע מענה ברור, והן ימשיכו להופיע מדי יום עד הפסגה בארה"ב.
עד אז המצב עלול להיות כה קשה, שקריאות לחזור למערכת שקיינס בנה לפני 64 שנה לא יישמעו כמשונות או תמוהות.