רומן רוסי
טוב, זה הרי היה צריך לקרות מתישהו. 4 שנים ו-8 חודשים, 86 משחקים מאז הפעם האחרונה שצ'לסי הפסידה משחק בית בסטמפורד ברידג'. שלשום (א') זה קרה, 1-0 מול ליברפול. כל זאת על רקע מיני מערבולת שיצרה ידיעה ב"אובזרבר" לפיה רומן אברמוביץ' הולך לקצץ משמעותית את ההשקעה שלו בקבוצה. מאוחר יותר הנהלת צ'לסי הוציאה הודעת תיקון והבהירה שאברמוביץ' לא מקצץ, לא חוסך ולא הולך לשום מקום. אבל דבר אחד בטוח: מבט על 18 השחקנים של צ'לסי שהתלבשו למשחק בהחלט נתן את הרושם של קבוצה מקוצצת.
אם מתעלמים רגע ממכת הפציעות (ג'ו קול, אסיין, באלאק, דרוגבה), התחושה היא שבצ'לסי של עד לפני שנה זה לא היה קורה. בצ'לסי "הקודמת" הסגל היה מספיק רחב לצלוח מכת פציעות, והמחליפים על הספסל לא היו ילדים בני 19. צ'לסי ההיא לא היתה מוציאה בקיץ 25 מיליון ליש"ט בלבד על רכש (מקום 18 באירופה העונה), וכנראה לא מפסידה החתמת שחקן יצירתי ויצרני כמו רוביניו (6 שערים ב-6 הופעות בפרמיירליג במדי סיטי), שברח לאברמוביץ' מתחת לידיים.
גם ליברפול פועלת לאחרונה שוב תחת רוחות המשבר הכלכלי שמביא עמו ידיעות על מכירה אפשרית של המועדון. אבל בפועל גם כאן זה לא מורגש. זו הפתיחה הטובה ביותר שלה מאז עונת האליפות של 1989/90. היכולת שלה רחוקה מלהיות גדולה, אבל קצב צבירת הנקודות מזהיר: יונייטד וצ'לסי כבר נכנעו לה, ולא פחות מארבע פעמים העונה היא כבשה שערי ניצחון בחמש הדקות האחרונות. כל זה כשפרננדו טורס לא משחק כבר שבועיים, וכשהתפוקה של חלוץ ה-20.3 מיליון ליש"ט, רובי קין, עומדת על 0 שערי פרמיירליג.
מוקדם עדיין לדבר על ליברפול כאחת שתרוץ עד הסוף. ניסיון העבר הקרוב הוכיח שלפחות בפרמיירליג האדומים לא מפספסים אף הזדמנות להחמיץ הזדמנות. אבל אחרי תשעה מחזורים, יש משהו שצ'לסי, ארסנל ויונייטד צריכות לשקול ברצינות.
במובן הזה, נראה שהסבלנות של הבעלים של ליברפול להחזיק את רפא בניטז אכן משתלמת. מלבד כסף גדול, הסבלנות היא כנראה הדבר הטוב ביותר שהביאה הבעלות האמריקנית לכדורגל האירופי.
תום עידן הסובלנות
אף אחד לא הרים גבה כשטוטנהאם פיתתה את חואנדה ראמוס באוקטובר 2007 לעזוב את הפרויקט שלו בסביליה ולהגיע ללונדון להציל את הקבוצה שבאותם ימים היתה במרתפי הפרמיירליג. מחיר הפיתוי: הצעת שכר שערורייתית של 6.25 מיליון ליש"ט בעונה. יותר מפרגוסון, ונגר ובניטז. המאמן היקר בעולם, אחרי מוריניו באינטר.
אף אחד לא הרים גבה. כי כשדיברו אז על ראמוס, דיברו על פנומן. הספרס רצו שראמוס יעשה אצלם דבר דומה לעשה בסביליה: לקחת קבוצה בינונית במונחים מקומיים, ולהפוך אותה לגורם חשוב בצמרת. בסביליה זה נגמר עם שתי זכיות בגביע אופ"א והעפלה לצ'מפיונס ליג.
זה התחיל לא רע. ראמוס ייצב את הקבוצה והביא אותה לזכייה בגביע הליגה אחרי ניצחון בגמר על צ'לסי. בטוטנהאם דיברו על שיטות העבודה הגופניות החדשות שהנחיל ראמוס, שלא מוכרות לשחקן האנגלי. בשיתוף עם תזונאים ומאמני כושר שהביא איתו מספרד, ראמוס פתח בתוכנית הרזייה לשחקני הקבוצה, ובמהלך תקופתו השילו ביחד קרוב ל-50 ק"ג ממשקלם בפחות מ-4 חודשים בקבוצה. האופוריה היתה בשיאה. בדירקטוריון של הספרס ראו את החדירה למועדון ארבע הגדולות של הפרמיירליג כדבר קרוב מאי פעם. השחקנים היו רזים, הניצחונות הגיעו, ובהנהלה החליטו להעניק לראמוס תקציב רכש חלומי בקיץ.
70.6 מיליון ליש"ט הוציא ראמוס, והפך את טוטנהאם לקבוצה השלישית הכי בזבזנית בעולם בקיץ 2008. המועדון התחזק בדיוק במקומות שהיוו נקודות חולשה אצלו בעונה הקודמת: קשר 50/50 (לוקה מודריץ'), קשרים יצירתיים (ג'ובאני דוס סנטוס, דייויד בנטלי) ובעמדת השוער (הברזילאי גומס החליף את פול רובינסון הכושל). הכל היה מוכן כדי לדרוס את הליגה.
הבעיה של טוטנהאם השנה לא היתה בשחקנים שהגיעו. אלא דווקא באלו שעזבו. מה שראמוס לא לקח בחשבון זה ששחקנים בכירים יעדיפו לעזוב לקבוצות שמשחקות בצ'מפיונס ליג. אין להם אנרגיה לקחת את הקבוצות שלהם לשם. כמו שבעלים רוצים הצלחות מהר ומביאים מאמנים יקרים, גם שחקנים בעידן הצ'מפיונס ליג לא יכולים לחכות יותר מדי שנים כדי שתיפול להם הזדמנות לשחק בקבוצת צ'מפיונס. כך קרה לדימיטאר ברבאטוב ורובי קין שהתעקשו לעבור למנצ'סטר יונייטד וליברפול. וכך נותרה טוטנהאם בלי החלוצים שהביאו לה 41 שערים בעונה הקודמת. דארן בנט, פבליוצ'נקו והמושאל מיונייטד פרייזר קמפבל הם לא יותר מתחליף דהוי לצמד הזה.
אחרי 8 מחזורים בליגה תחת ראמוס, השיגה טוטנהאם 2 נקודות בלבד, הפתיחה הגרועה בתולדותיה. הנתון הצפוי: 5 כיבושים בלבד, ההתקפה החלשה ביותר בליגה (יחד עם זו של סטוק סיטי). במובן מסוים, ראמוס לא קיבל צ'אנס אמיתי להשלים את המהפכה שלו. ככה זה כשהתאווה לצ'מפיונס משבשת את מוחם של השחקנים.
אגב, מי שעזר לבוס דניאל לוי לקבל את ההחלטה הם השחקנים עצמם שדחפו את ראמוס עוד קצת לתהום. בנטלי התלונן אחרי ההפסד לאודינזה באופ"א בשבוע שעבר על השינויים התכופים בהרכב. הבלם ג'ונתן וודגייט ציין כי טוטנהאם הנוכחית גרועה יותר מלידס של 2004, איתה ירד ליגה.
דניאל מחייך, האדמה רועדת
שישה מאמנים עברו בתפקיד המנג'ר מאז מונה דניאל לוי לתפקיד יו"ר טוטנהאם ב-2001. לוי הוא יו"ר שונה בהרבה מובנים מיו"רים בפרמיירליג. הוא מחזיק תואר בכלכלה מאוניברסיטת קיימברידג', והוא יודע לפזר את הערפל ולחייך גם כשהאדמה הרועדת. כך למשל, ביום רביעי האחרון הצהיר לוי שמעמדו של ראמוס יציב, רק כדי לפטר אותו 96 שעות לאחר מכן. בעונה שעברה, מרטין יול זכה לשמוע על הודעת הפיטורין שלו באמצע משחק, דרך הודעת sms. וזאת שבוע בלבד לאחר שלוי הופיע בתחנת הטלוויזיה של טוטנהאם ואמר ברוגע שיול יאמן בווייט הארט ליין עוד שנים רבות.
לוי אמנם גרם לקבוצה להשקיע ב-3 העונות האחרונות קרוב ל-200 מיליון ליש"ט ברכש. אבל כאיש עם מוח כלכלי מחושב, לוי תמיד משתדל לאזן את הספרים - ב-3 השנים האחרונות טוטנהאם גם מכרה שחקנים ב-120 מיליון ליש"ט. את מנצ'סטר יונייטד הוא החזיק במתח עד הלילה האחרון של חלון ההעברות הקיץ - רק כדי לסחוט מהם עוד 5 מיליון ליש"ט על ברבאטוב. באותו זמן המאמן שלו לא ידע האם הוא צריך לנסות להביא חלוץ מחליף ראוי, ובסוף טוטנהאם נשארה עם פבליוצ'נקו, סוג של פשרה.
ואם כבר מדברים על פשרות, כדאי להזכיר את המנג'ר החדש - הארי רדנאפ. קצת מופרך לשלם לפורטסמות' 5 מיליון ליש"ט רק כדי לשחרר מאמן כמו רדנאפ מחוזהו. מאמן שכל קריירת האימון שלו עברה בקבוצות בינוניות, שמעולם לא אימן בצ'מפיונס ליג הנכסף, וגם הסתבך בפרשיות שחיתות. מצד שני, יש גם הגיון מסוים בהחלטה הזו: אין מאמן שיודע יותר טוב מרדנאפ איך להתלכלך בבוץ של תחתית הפרמיירליג. זה בדיוק איפה שטוטנהאם הולכת להיות העונה.
העניין הזה יכול להגיד משהו למנג'רים בפרמיירליג. כשיש כסף כך כל גדול, וחלון ההזדמנויות נפתח לו, גם מאמן חסר כישורים יימצא את עצמו בסופו של דבר עם חוזה עתק ביד. תזכורת: גם רומן אברמוביץ' נפל בעונה שעברה למלכודת הזאת.
גדולים בליגת הכסף
בסוף השבוע הקרוב אמורים בטוטנהאם לפרסם את הדו"חות הכספיים שלהם לעונת 2007/08. מקור גדול לגאווה במועדון בשנים האחרונות. הקבוצה התקדמה ב-2006/07 עד למקום ה-11 בליגת הכסף של "דלויט", עם הכנסות שיא של למעלה מ-100 מיליון ליש"ט.
אחרי פרסום הדו"חות של העונה שעברה, אמר לוי: "אני מאושר, זה יום מאוד גדול לטוטנהאם, שמראה על העוצמה שלנו כמועדון". ציטוט שאמור מאוד להדאיג את האוהדים של הקבוצה, שרואים איך היו"ר שלהם מאושר מניצחונות בליגת הכסף, אבל שוכח שהקבוצה לא מנצחת על המגרש ולא זכתה בתואר רציני מאז 1991.
טוטנהאם צפויה להתקדם אפילו מעבר למקום ה-11 בליגת הכסף העונה. אבל מהמקום ה-20 בטבלה האמיתית, זו של הפרמיירליג, היא מביטה בקנאה בקבוצה קטנה בשם האל סיטי, שכנראה לא תגיע לעולם לליגת הכסף, אבל עם רכש של 7 מיליון ליש"ט מדורגת 17 מקומות מעליה.
sharon-b@globes.co.il