בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה פה-אחד את ערעורו של עזרא בדולח, לשעבר יועץ שיווק ומנהל מכירות של הטלוויזיה החינוכית (טח"י), וקבע באופן תקדימי כי למרות שבדולח הועסק בטח"י בחוזה של קבלן חיצוני ("פרילנסר") - הוא נחשב בפועל ל"עובד ציבור" לכל דבר, ומשכך ניתן להרשיעו בעבירות שוחד והפרת אמונים.
בדולח שימש בשנים 1995-1998 כיועץ השיווק הבכיר של הטלוויזיה החינוכית, ותפקידו היה למכור זמן אוויר לפרסומות ללקוחות הטלוויזיה. הוא הורשע בבית משפט השלום על-ידי השופטת חיותה כוחן בעבירות שוחד, מירמה והפרת אמונים, קבלת דבר במירמה, שימוש במסמך מזוייף ועוד.
כוחן קבעה כי בדולח נהג למכור את זמן האוויר לחברות שבשליטתו, שהופעלו באמצעות אנשים עימם עבד, וכך קיבל במירמה עמלות פרסום ובונוסים. למעשה הוא ישב בעסקאות "משני צידי השולחן" - פעם כמייצג את המוכר (טח"י) ופעם את הלקוח (חברות הפרסום שלו), תוך שהסתיר את ניגוד העניינים ממעבידיו.
הפסיקה נגד בדולח נחשבת לתקדימית ומנוגדת לגישה שבין חברה לפרילנסר לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד. באמצעות עו"ד יעל גרוסמן עירער בדולח למחוזי, וטען כי המדינה (טח"י) אינה יכולה להחתים את עצמה על הסכם שהיא מבינה שהוא פיקטיבי - ואחר-כך להרשיעו בשוחד.
הגדרה גמישה
השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ותחיה שפירא קיבלו את עמדת הפרקליטות, שיוצגה על-ידי עו"ד דנה נאמן מפרקליטות מיסוי וכלכלה, וקבעו כי טח"י היא גוף ציבורי. לדבריהם, לעצם העובדה שלפעילות גוף ציבורי קיימת מקבילה אזרחית והשניים נמדדים באותם מדדים של השאת רווחים וכו', אין כל השלכה על איפיונו של הגוף כגוף ציבורי.
ברלינר בחנה "האם קיים צינור יניקה בעזרתו יכול המשפט הפלילי לשאוב תכנים מדיני העבודה?", והשיבה: "תחומי המשפט השונים אינם מהווים בועות סטריליות המתקיימות בנפרד זו לצידה של זו, מבלי שמלכות אחת נוגעת בחברתה. בדרך ליציקת תוכן ומשמעות למושג משפטי מסוים ('עובד') ניתן להיעזר במחנים שגובשו לצורך תחומי משפט שונים, תוך התאמתם למטריה הרלוונטית ויציאה מנקודת הנחה כי האפשרות להיעזר במבחנים אלו אינם מכתיבה בהכרח את אימוצם באופן מלא או חלקי".
תוך שימוש במבחן הקשר האישי ומבחן ההשתלבות מתחום דיני העבודה, נקבע כי בפועל בדולח התנהל ונתפס כעובד טח"י לכל דבר. עוד נפסק כי כדי לקבוע האם מתקיימים יחסי עובד-מעביד יש להכיר במסגרות עבודה גמישות ובזניחת המסגרות המסורתיות והנוקשות. יחסי עבודה הם דינאמיים, נפסק, צורות העבודה משתנות ומודלים חדשים של מערכות עבודה נוצרים - מה שמחייב "גמישות בהגדרת המושגים עובד ומעביד".
בדולח זוכה מחמת הספק מעבירות של שיבוש הליכים והדחה בחקירה, ועונשו הופחת מ-36 ל-26 חודשי מאסר, בייחוד בשל התנהלות טח"י, ש"איפשרה את אותה מסכת ארוכה ומתמשכת של שחיתות". (ע"פ 71802/06).