יש לליגה הזאת הכל. מכונות כמו קובי, לברון, גארנט, פול פירס, כריס פול, אייברסון. בשנה שעברה היא אפילו קיבלה בהזמנה משמיים את לייקרס-סלטיקס בגמר, וגם החלום ההיסטורי הישן התממש. השחקנים האירופים והדרום אמריקנים הם כבר חלק בלתי נפרד מההוויה, ואפילו את העניין של שחקנים סינים כבר מיצינו. אבל משהו אחד בכל זאת חסר כבר שנים לליגה הזאת. בשר טרי. צעיר עם פוטנציאל ששיחק במכללות, בחירת דראפט גבוהה. סנטר ענק ממדים כל כך דומיננטי, שמאז ההגעה של שאקיל אוניל לפני 16 שנה לא זעזע כך את הליגה.
זה היה אמור לקרות בעונה שעברה. אבל הברך של גרג אודן לא עמדה בציפיות. בקול חנוק מדמעות עמד מול מצלמות הטלוויזיה במסיבת עיתונאים ששודרה מחוף לחוף, וסיפר שבעונת 2007/08, העונה הראשונה שלו ב-NBA, הוא לא יוכל לשחק.
הוא עבר ניתוח קשה בברך ימין, ורק עכשיו - שנה אחרי שנבחר הסנטר בן ה-19 של פורטלנד במקום הראשון בדראפט - "הילד-גבר" (כך נקרא על ידי חבריו בשל תווי פניו) מגיע לליגה. 2.13 ס"מ. על המשקל יש עדיין מחלוקת. במהלך העונה האחרונה מאז נבחר בדראפט המשקל שלו נע בין 115 ל-135 ק"ג. רגע אחד הוא היה דאנקן, ורגע אחר שאק.
אל תגידו סם בואי
הרעב העצום לשחקן בדמותו של אודן בא לידי ביטוי כמובן בפורטלנד, שם מזכירים שהסנטר האחרון שנבחר ראשון בדראפט והצליח לסחוב אותה על הגב עד לאליפות היחידה שלה ב-1977, היה ביל וולטון. מאז, ולמרות שתי קבוצות זוהרות ששיחקו בעיר (אחת של קלייד דרקסלר וטרי פורטר בתחילת שנות ה-90', והשנייה של סקוטי פיפן, סאבוניס וראשיד וואלאס בסוף אותו עשור), האוהדים שלה בעיקר סבלו מעוגמת נפש. השיא היה לפני שנתיים בעונה שבה שחקנים מהקבוצה הסתבכו בפלילים - מכות, השתתפות במרוצים לא חוקיים, הטרדה מינית ואפילו אונס.
ההלם בעקבות הפציעה של אודן אשתקד היה ברור. לא רק בגלל שאודן, שהוביל את אוהיו סטייט לגמר המכללות, היה זה שאמור להוציא את הקבוצה מחדש את האור. אלא גם בגלל סוג הניתוח שנאלץ לעבור- microfracture, שכבר חיבל בקריירות של שחקנים גדולים שחזרו ממנו קצת פחות טובים, אם בכלל. בעיני רוחם כבר ראו אוהדי הבלייזר עוד בחירת דראפט מבטיחה שמתמוססת, אחרי שב-1984 ההנהלה שלהם ויתרה על מייקל ג'ורדן תמורת סנטר בשם סם בואי, שזכה אחר כך לכינוי "רגלי הזכוכית" בגלל שורה של פציעות.
אודן הבטיח שיעשה הכל עבור האוהדים. לפני חצי שנה הוא נכנס בפעם הראשונה לחדר כושר, החל לשחות, לרוץ ולהתאמן. במשחקי ההכנה הוא היה אמנם בינוני ושיחק בממוצע רק 20 דקות, אבל הבטיח לכולם ש"אתן הכל כדי לחזור ולשחק כמו לפני הניתוח". בפורטלנד, אגב, לא רוצים לחשוב על האפשרות שאודן לא יחזור מהפציעה בצורה אופטימלית: אתמול הודיעו כי הם מממשים את האופציה עליו גם לעונה השלישית של חוזה הרוקי שלו.
על מה הרעש הגדול, האם זהו הרעב לביג גאי דומיננטי, או שיש הרבה מעבר לזה? "אודן זה שחקן של פעם בדור", קובע סטיב קר, הג'נרל מנג'ר של פיניקס סאנס, בבלוג האישי שלו. הוא לא מגזים. מבחינה פיזית אודן הוא שילוב של אתלט, מהיר וחזק. מאז ימיו הזוהרים של שאק, לא היה לליגה סנטר אמריקני דומיננטי שמשלב תכונות כאלה (אולי דווייט הווארד מאורלנדו). זאת למרות שמבחינת צורת המשחק אודן דווקא מזכיר מישהו אחר - אגדת ה-NBA ביל ראסל, שזכה ב-11 אליפות עם הסלטיקס. "הוא קולע בשתי הידיים ומכניס המון התלהבות למשחק", מנתח דייויד תורפ' מ-ESPN. "הוא יכול להיות רוקי השנה, אם רק ימשיך לעמוד על שתי הרגליים".
בצד ההתקפי התכונות הפיזיות של אודן באות לידי ביטוי ביכולת ריבאונד וסיום מצוינות, שהובילו אותו לממוצע שנתי של כמעט דאבל-דאבל (15.7 נקודות ו-9.6 ריבאונדים) בעונתו היחידה במכללות. אבל הגדולה שלו היא גם בצד ההגנתי: אודן נבחר לשחקן ההגנה של קונפרנס הביג-10 החזק שבו שיחק עם אוהיו סטייט. שחקן הגנה זה בדיוק מה שחסר העונה לפורטלנד, שמשופעת בגארדים מלהיבים (ברנדון רוי והרוקי מאריזונה ג'ריד בילייס) ופורוורדים אתלטים (למרקוס אולדריג').
יכולת ההגנה של אודן הפכה לאישו עוד לפני ששיחק את משחקו הראשון בליגה. בשבוע שעבר זכה קווין מרטין מסקרמנטו ב-1,000 דולר, אחרי שניצח בהתערבות פנימית בין השחקנים מי ייתן דאנק על הראש של אודן. בערב אחר הציע ריקי דייויס מהקליפרס 500 דולר לשחקן הראשון שיטביע על אודן. "באמת?" התפלא אודן כשמע על הסיפור מ"הניו יורק טיימס". "כנראה ששחקנים מחפשים אותי. אני צריך להתחיל לשים עין".
דמי כיס מאמא
להצטרפות של אודן לליגה יש משמעות עצומה גם מבחינה כלכלית, בימים בהם נאבק הקומישינר דייויד סטרן עם תוכנית קיצוצים וירידה במספר הקבוצות הרווחיות בליגה. סטרן יודע שהארסנל שלו שכולל כוכבים זוהרים כמו לברון וקובי, זקוק השנה לפחות לעוד פרנצ'ייז פלייר אחד שיקפיץ את מכירות החולצות, יעזור לייצר רייטינג גבוה, ובאופן כללי ייצר באזז סביב שחקן נוסף.
העניין סביב אודן הוא כל כך גדול, שהליגה החליטה שהמשחק הפותח של העונה, ששודר אתמול מחוף לחוף, היה בין הלייקרס לפורטלנד. הלייקרס ניצחו בקלות במשחק, 76-96. סימני החלודה עדיין ניכרים על אודן, ששיחק 13 דקות בלבד, קטף 5 ריבאונדים אבל סיים עם 0 נקודות וגם... נפצע. בקרסול. עכשיו הוא ינוח עוד שבועיים עד חודש. בהחלט פתיחה מבאסת.
על הנייר לפחות אודן הולך לסחוט כל דולר מהטירוף שנוצר סביבו. מלבד שכר רוקי של 5 מיליון דולר, הוא צפוי להכניס עוד כ-1-2 מיליון דולר מחוזי החסות שלו עם נייקי, K2 ספורט וטופס טרידינג.
הכסף הוא על הנייר, כי נכון לעכשיו יש לאודן מנהלת כספים מאוד קשוחה שלא מאפשרת לו לחגוג עם הכסף. אמא שלו. על פי העיתונים באורגון, שבה מתגוררת עכשיו משפחתו, אמו של אודן שאחראית על כל הצד הכספי שלו מקצה לו מדי שבועיים 10,000 דולר בלבד ל"בזבוזים". אודן טוען בתגובה שהוא לא צריך כל כך הרבה כסף. "מתוך 10,000 דולר אני משתמש אולי ב-2,000 דולר", אמר ל"אורגוניון".
הפרנצ'ייז פלייר החדש של סטרן הוא שחקן שרחוק מאוד מכל מה שהליגה התרגלה אליו. במהלך תקופת השיקום הוא התגורר עם אמו, ואפילו התעקש לנהוג בפורד "טאורוס" המשפחתית הישנה במקום לקנות לעצמו רכב חדש.
וזאת עוד סיבה שבגללה סטרן יכול לבנות על אודן. בניגוד להתנהגות הפרועה של חלק מהשחקנים בליגה (השתתפות בקטטות וקרבות ירי הם התחביב הפופולרי שם היום), ומעבר להיותו רגיש ובעל מודעות חברתית (הקים קרן צדקה), אודן גם נחשב לאדם מאוד צנוע. אחד שמתאמן קשה, חי חיים ספורטיביים וחוזר בצהריים הביתה כדי לאכול את האוכל של אמא. "כמה שחקנים ברמתו שממשיכים לנהוג ברכב המשפחתי הישן אתם מכירים?", שאל עוזר מאמן הבלייזרס אשתקד, ביל בינו, כשהתבקש לתאר אותו.
איך זה ייגמר? מהבחינה הזאת אודן מגיע השנה ל"רוז גארדן" של הבלייזרס, ביחד עם שני שחקנים אירופאים סופר מוכשרים - רודי פרננדס הספרדי וניקולא באטום הצרפתי, כאבן האחרונה בשורה של שינויים שערך אשתקד הבעלים של הקבוצה - המיליארדר פול אלן ממייסדי מייקרוסופט. שינויים שעם קצת מזל יכולים להביא את פורטלנד לפחות עד לפלייאוף. אבל קודם שיהיה בריא.