"אני לא מגלומן עד כדי-כך שאפרסם ברבים מה אני צופה לכלכלה העולמית, אבל צפיתי את המשבר, וייעצתי לכל מי שיכולתי לא להחזיק ניירות-ערך. נבואות הזעם שלי בעניין הזה התחילו כבר לפני 3 שנים, אבל כשאתה מרגיש שהכדור מתחיל להתנפח אתה לא בטוח שאתה צריך להפריע לאנשים להתעשר ולחגוג בינתיים. זה קל להיות חכם בדיעבד, אבל בזמן אמת אתה מרגיש שאתה מנדנד לאנשים והם לא מקשיבים. אנשים אמרו לי: 'אם אני אשמע לעצה שלך יהיו לי 2%-3% רווחים עלובים בשנה. זה מה שאני אעשה עם הכסף שלי?'. אלה המילים. ובאמת היו שנים שבהן אנשים עשו 10%-30% רווח, אבל חלק גדול מהם נשארו בסופו של דבר עם פחות ממה שהיה להם בהתחלה".
רו"ח נדב הכהן (64), שותף במשרד רוה"ח רוז'נסקי, הליפי, מאירי, לא מתבייש לומר "אמרתי לכם" כשנבואות הזעם שלו מתגשמות. אבל לא בשחצנות. להיפך, במידה רבה של עצבות על כך שלא עלה בידו להועיל לאנשים שסביבו.
"המשבר הוא תופעה חסרת תקדים. תופעה שמדירה כבר כמה שבועות שינה מעיניהם של אנשים שמבינים בכלכלה בינלאומית ובמה שקורה בעולם המערבי. כדור השלג שהולך ומתגלגל בחודשים האחרונים רק יגדל בתקופה הקרובה", אומר הכהן. "אוי למקבלי ההחלטות, שבפניהם ניצבת כיום הדילמה אם להמשיך ולתמוך (במישרין ובעקיפין) ב'חתולים השמנים', או למשוך את ידיהם ולתת למערכות הפיננסיות והכלכליות להתכווץ ולרזות בהליכים כאוטיים של צניחה חופשית , כדי שאחר-כך ניתן יהיה להתחיל מחדש".
* מה עומק הצניחה החופשית שצפויה לנו בארץ?
"הבעיה העיקרית שלנו היא המימון של העסקאות והרכישות שעשינו בחו"ל, בין אם זה לטייקונים ובין אם זה לדברים פחות יומרניים. תאגידים הנפיקו אג"חים, שבסופו של דבר מצאו את מקומן בקופות הגמל, והלכו לפעילות בחו"ל כשלא תמיד יכלו לדעת אם הפרויקטים סולידיים או לא. היום, מאוד קשה לצפות מה תהיה יכולת ההחזר.
"זה בלתי נמנע שתהיה קריסה והתכווצות של הפרויקטים ופיתוח הנדל"ן בחו"ל, בפולניה, אוקראינה, הונגריה, וברומניה, וזה יפגע בגופים, שחלקם יזמים ישראלים, שעשו שם עסקים. יש להניח שתהיה בעיה של החזר חובות. במקרה הטוב יהיה רק גלגול חובות, במקרה הפחות טוב תהיה גם שמיטת חובות".
דורך על יבלות
היום כשרבים בשוק הגלובלי שואלים "איפה היו כולם? למה לא עצרו את הסחף בזמן?", להכהן יש תשובה ברורה: "השלמתי עם זה שרוב האנשים לא בנויים להשמיע דברים שלא רוצים לשמוע. זה טבעי. זה כולל אנשים שאני מאוד מעריך. הם אומרים לי 'בלאו הכי מה שאגיד לא ישפיע, אז למה לי להיות עושה צרות? דון קישוט? למה לי להיות מוכיח בשער?'. ובאמת קול אחד לא היה משפיע. הרי היו אנשים שהשמיעו את דברם והתריעו מפני משבר, גם כלכלנים, וזה לא נעצר. אך אני מעדיף להיות נביא זעם מאשר להתעלם ממה שאני רואה".
הפוזיציה של נביא זעם - שלוקח זמן להכיר בנבואות שלו, אם בכלל - אינה זרה להכהן, ממומחי המס המובילים בישראל. ב-30 השנה האחרונות הוא מפרסם פרשנויות ומאמרי תוכחה בעיתונות היומית, הכלכלית ובירחונים של לשכת רואי-החשבון, על כל הנושאים שמטרידים אותו - בעיקר בתחומי המס, אך לא רק. הוא גם לא נרתע למתוח ביקורת חריפה נגד מוסדות ורשויות שבתקופות מסוימות בהיסטוריה שלנו נחשבו לפרות קדושות, בהם המחוקק ורשות המיסים, ומן הסתם, דבריו לא תמיד מתקבלים בברכה.
הכהן: "יש מי שמכנים אותי נביא זעם, ובמקרים מסוימים אני מוצא את עצמי, בדרך-כלל לא מתוך כוונה, במשבצת של המוכיח בשער. לטעמי, הייתי רוצה, וכך אני מנסה לפעול, להיות האפיקורס והספקן, שמשתדל לראות מבעוד מועד ולהתריע מפני סכנות הממשמשות ובאות".
* איך נכנסת למשבצת הזו של המוכיח בשער?
"מתחילת דרכי ראיתי מול עיני את התמונה הרחבה ואת חוסר הסימטריה בין זכויות השלטון לזכויות הנישום. היו דברים קטסטרופליים, עוולות מס ועיוותים אדירים מובנים במערכת, שאם אספר אותם היום איש לא יאמין לי, והתרעתי על כך".
העובדה שהכהן עובד מול ועם רשות המסים וחקיקת המס, לא הפריעה לו לקרוא עליה ועל עובדיה תיגר לאורך השנים. התגובות לביקורת הבוטה לא איחרו להגיע. "פה ושם דרכתי על יבלות. היו כאלה שאמרו לי שאני מגזים, אני רק בן-אדם ויכול להיות שפה ושם אני מגזים, אבל קיבלתי גם תגובות מאוד לא נעימות כשכתבתי על מוסר כפול במערכות המס למשל. חלק מאלה שהזהירו אותי רצו להשקיט את קולי ולהימנע מהצורך להתעמת עם דברים שאני כותב, אבל גם אנשים שבאמת חפצו בטובתי, אמרו לי שכדאי שאפסיק לכתוב דברים נגד המערכת, כי זה עלול להזיק לי. אדם שמתריע ודורך על יבלות אינו פופולרי ויש כאלה שמחפשים אותו בפינה. פה ושם הרגשתי שמנסים לעשות לי דווקא".
הכהן דווקא הלך ונעשה יותר-ויותר פופולרי. בסקר שערכו "גלובס" ו"מאגר מוחות" בקרב ציבור רואי-החשבון, ביוני השנה, הוכתר הכהן ל"מומחה המס השני המוביל בישראל", אחרי אוסקר אבו-ראזק שאינו רואה-חשבון. "הוא אחד המומחים בתחום. הוא מסוגל לפתור בעיות שגם משרד עם מחלקת מיסים המעסיקה 200 עובדים לא תצליח לפתור", אמר אז אחד הגורמים בענף לכתב "גלובס" נועם שרביט. ההכרה והבחירה בהכהן משמעותיות יותר אם לוקחים בחשבון את העובדה שהוא אינו עובד באחת מפירמות ה"ביג-4", אלא שהוא שותף במשרד בוטיק קטן המעסיק 30 עובדים, מתוכם 15 רואי-חשבון.
37 שנים כרואה-חשבון, מתוכן יותר מ-30 שנה בתחום המס, הפכו את הכהן לאדם מוכר בברנז'ה המשפטית, העסקית ובקרב עמיתיו רואי-החשבון. בשלב מסוים, הוא גויס לפעילות התנדבותית בלשכת רואי-החשבון, החל לכתוב לירחוניה ולערוך את הירחון "מיסים ומעשים". בנוסף, הוא נמנה עם הנציגים הקבועים של הלשכה בוועדת הכספים בכנסת ומלווה את החקיקה בתחומי המס ב-10 השנים האחרונות. הח"כים הרב יעקב ליצמן, שלי יחימוביץ' וחברי-כנסת אחרים למדו להקשיב לו ולהעריך אותו מהר. לאחרים לקח קצת יותר זמן, אך בסופו של דבר הפך הכהן לנציג שדעתו רצויה, נשמעת ונחשבת. מי שמרים גבה ושואל את עצמו "הכהן מי?", כנראה לא נמנה עם המתגוששים בזירת המס המורכבת בישראל.
הכהן נתפס בעיני רבים כמומחה מס יצירתי, בקיא, אינטליגנטי ונעים הליכות, אך גם כמי שאינו יודע לתרגם את הקריאטיביות שלו לכסף. "האם יש לו עבודה אופרטיבית-אקטיבית שנובעת כתוצאה מהכתיבה המופשטת והמרובה שלו לעיתונות, וכתוצאה מההשקעה המרובה שלו בכל מיני אפיקים? לא. הכהן לא מתרגם את זה מספיק לפרקטיקה, אבל זה לא גורע מזה שהוא מאוד מוכשר", אומר מומחה מס בכיר.
לאורך השנים קיבל הכהן הצעות רבות להשתלב במכונות המשומנות של פירמות הביג-4 בארץ, אך פעם אחר פעם סירב בנימוס. לדברי עו"ד טלי ירון-אלדר, "הוא רואה-חשבון מהדור הישן. מהדור של המייצגים באמונה שלמה את הלקוח שלהם. הוא לא ייצג לקוח שהוא לא מאמין בו. זה לא עניין של כסף אצלו, ממש לא, אלא של עקרונות ועמידה עליהם עד הסוף".
הכהן מסכים. "גם אשתי אומרת אותו דבר, אבל לא כל דבר שיכול להביא לי כסף לגיטימי בעיניי. אני לא שופט איש, אבל לי חשוב להסתכל בראי ולאהוב את מה שאני רואה. חוץ מזה חשוב לי שלא לקבל הוראות ופקודות מאף אחד. באחת ההזדמנויות רמזו לי לשקול להיות נציב מס-הכנסה ואני מיד אמרתי לא. אני לא רוצה לקבל טלפון משר האוצר שאומר לי איזה דברי מס אני צריך לעשות".
דון קישוט מודרני
דבריו של הכהן נשמעים לעיתים נאיביים משהו. סוג של אבירות שחלפה מן העולם. על אף שהכהן מצטייר כסוג של דון-קישוט מודרני, הוא מצליח להשיג תוצאות במלחמותיו על עקרונות. כך למשל, לאחר שנים שבהן נאבק וכתב נגד הבעייתיות שיש באי-הכרה בקיזוז הפסדים מניירות ערך סחירים מול רווחים שאינם מניירות ערך, נפתח, במסגרת תיקון 147 לפקודת מס-הכנסה, מסלול קיזוז חדש להפסדים מהסוג הזה. "אם בעבר מי שסבל הפסדים מניירות ערך סחירים יכול היה לקזז אותם אך ורק מרווחים בניירות ערך סחירים, החל משנת 2006 יש מסלולי קיזוז נוספים. זו מלחמה אחת מיני רבות שניהלתי, ומיותר שאסביר את החשיבות הדרמטית של התיקון הזה לעם ישראל".
מלחמה נוספת שבה "ניצח" הכהן, היא מאבקו לפרסום החלטות כופר. הוא כתב על הצורך בשקיפות בתחום הזה לפני שנים "ואנשים הרימו גבה", לדבריו. בספטמבר השנה, לאחר כרסום משמעותי בחומת הסודיות של רשות המיסים, חייב אותה בית המשפט העליון לפרסם גם את שמות הנישומים שעימם ערכה הסדרי כופר. אך הכהן לא בטוח שזה הילד שלו פילל. "אני שמח שדעתי העקרונית כבר אינה עמדת מיעוט, אך באופן פרדוקסלי היום אנחנו כבר עוברים לקצה השני של הסקאלה. אני בעד לפרסם, אבל לפרסם שמות? זה אולי צעד אחד רחוק מדי".
אם נניח רגע למשבר שמטריד אותו, יש מלחמה אחת שמטרידה את הכהן יותר מכול. "אני ממשיך לנהל מלחמות נגד עיוותים ספציפיים, אבל אחד הדברים שאני משתדל להתריע עליהם, הוא שבמקרים רבים, משיקולים שנראים מוצדקים למי שמטפל בנושא, אנחנו נמצאים במציאות של חוקי מס מורכבים ומסובכים בצורה כזו שכמעט אי אפשר לתפקד ואי אפשר לדעת מה טוב ומה רע".
* מדיניות המס שלנו באמת כזאת בעייתית?
"התשובה היא כן. חד-משמעית".
* יש לך פתרונות?
"לא".
* זאת נבואת זעם שקשה לקבל אותה.
"במערכת המס ישנם אנשים, ואני ביניהם, שלא בטוחים שהעתיד יביא לשינוי דרמטי, כי היכולת שלי למדידת ההתעשרות ולהטלת מס הולכת ונשחקת. הכלכלה מתפתחת באופן דרמטי, המכשירים נעשים מאוד מסובכים והכול יותר מורכב. את תקציב המדינה צריך למלא, אבל יותר ויותר אנשים מהרהרים אם הטלת מס על הכנסה - בפרט כשיש דיפרנציאציה וסלי מס ומסלולי מס וקיצוצי מס, וקרן בק וקרן פורר - היא הדבר הנכון. הנושא קשה, והולך ונעשה מסובך ומורכב. גם היכולת של בתי המשפט להתמודד ולקבל את ההחלטות האופטימליות אינה גבוהה במיוחד, כי כמעט בלתי אפשרי להבין את המיסוי המורכב שקיים היום".
* ובכל זאת, אם היית צריך להציע למחוקק פתרון?
"יש שתי אפשרויות: אחת, שלא יכולה להתבצע מהיום למחר, ואני לא מאמין שישראל תהיה לבדה בעניין הזה, זה שינוי קונספטואלי עולמי של מזעור המיסוי על בסיס הכנסה לטובת מיסוי על הכנסה ורכוש. זה לא פשוט, אבל זה לפחות יותר מעשי. אני לא משוכנע שהמיסוי על ההתעשרות הוא בסופו של דבר צודק יותר. אז אם הוא לא צודק יותר, והוא מסובך, מלא עיוותים ומצריך השקעה אינטלקטואלית שקשה אפילו לאמוד אותה, של מאות אלפי שעות עבודה של אלפי אנשים, אז למה להמשיך?
"כל עוד לא הולכים לשינויים דרמטיים אני דוגל עקרונית בדברים יותר פשוטים בתוך המודל הנוכחי. הפשטת הוראות מורכבות. דוגמה שיכולה למשוך עלי אש, אבל זו דעתי ואומר אותה, היא הניסיון להטיל מס אמיתי על ההכנסות של ישראלים בחו"ל, בפרט כשמדובר ביחידים. הניסיון הזה נדון לכישלון. התרעתי על כך, לא כי זה לא צודק, אלא שאני חושב שמסלול אלטרנטיבי, שיאפשר למי שרוצה להשתמש בכספים שהרוויח בחו"ל בארץ, לעשות זאת בכפוף לתשלום מס של 10% נגיד, יהיה אפקטיבי יותר. זה מסלול שהיה משיג תוצאות הרבה יותר טובות ויעודד כניסת כסף למדינה".
הגם שהכהן אינו נוטש לרגע את האג'נדות שלו לקידום הוודאות, השוויון והשקיפות בעולם המס, לאחרונה עסקו נבואות הזעם שלו בעיקר בהשפעות שיהיו למשבר הפיננסי על השוק בכלל ועל רואי-החשבון בפרט. הוא אמר בעבר שהוא צופה שהעבודה תפחת, שכר-טרחתם של רוה"ח ירד משמעותית ושיהיו פיטורים, אך חששו האמיתי היום הוא שאחרי שכדור השלג המשברי יתעצם, מפולת השלגים תנחת ישירות על ראשם של רואי-החשבון. האצבע המאשימה של כולם תופנה אליהם, והם ייתפסו כאחראים להכול.
"מקצוע ראיית-חשבון, עוד לפני המשבר, הפך לכמעט בלתי אפשרי. יש פער ציפיות שתמיד היה ותמיד יהיה במקצוע הזה. מבחינת הציבור. בכל כשל בדיעבד הרו"ח תמיד אשם. לפעמים יש בזה משהו, ולפעמים אין בזה דבר".
נוק אאוט ל-IFRS
* מה יקרה למקצוע בתקופת המשבר?
"אם קודם זה היה בלתי אפשרי לעסוק במקצוע, עכשיו זה בלתי אפשרי בעליל. הפכנו למנוכרים ולבלתי פופולריים, בלשון המעטה. למה? כיוון שאחרי שנים שהמקצוע היה שמרני, עם אימוץ כללי התקינה הבינלאומיים (IFRS), הוא עשה היפוך של 180 מעלות כמעט, שינוי דרמטי ומרחיק לכת שהפך את הדו"חות החשבונאיים למוטי בסיס כלכלי. היה צורך בשינוי, אך כפי שאנשים חזו, השינוי הזה גם כרוך ביכולת של ההנהלה להשפיע על הרווחיות של הדו"חות הכספיים יותר מאשר בעבר.
"תמיד היו תרגילים ותכסיסים לוויסות רווחים, או למה שנקרא 'חשבונות יצירתיים', אבל כללי ה-IFRS עיבו את האפשרויות. מנהלים ודירקטורים התקשו להיות שמרנים ונגררו למתן דו"חות אופטימיים מדי. על סמך זה גזרו בונוסים, הנפיקו, מימשו, החליפו, התמזגו וכו'.
"היום הגענו למצב שהמימון, גיוס הכספים והפרויקטים המגלומניים הפכו לנחלת העבר. אנחנו בתהליך כואב מאוד של התכווצות. כל הדברים האלה מציבים את רו"ח במצב עדין במיוחד. הלקוחות הממורמרים והגופים המממנים יחפשו בזכוכית מגדלת איפה אפשר להטיל אחריות על הרו"ח ולהגיע לפוליסת ביטוח האחריות המקצועית שלו".
* רואי-חשבון צריכים להתחיל לפחד?
"הם צריכים לפחד תמיד, אבל היום הפחד הוא מבוסס. לא במובן שהם אשמים, אלא במובן שלא רק שיחפשו אותם, אלא שצר לי להעריך שגם שופטים מנוסים יטילו עליהם את האחריות. ישנה פסיקה שאומרת שרואה-חשבון הוא רק 'כלב שמירה' ולא כלב ציד, אבל זו רק סנונית אחת שלא בהכרח מבשרת את האביב. אחרי קריסות דרמטיות והפסדים צורבים, כשפוגעים באנשים שעולמם חרב עליהם, יש גם רצון טבעי למצוא אשמים. אני חושש שחלק נכבד מהאשמים יהיו רואי-החשבון, בין אם זה מוצדק ובין אם לא".
* מה תהיה השפעת המשבר על השימוש בכללי ה-IFRS?
"ה-IFRS קיבל נוק-אאוט מסוים בעקבות המשבר. לא כי הוא שגוי, אלא כי חולשותיו מקבלות עכשיו ביטוי דרמטי. בעולם מתון הייתה ברכה רבה ב-IFRS. בעולם שקול, מאוזן, כשמדידת הערכים היא פחות או יותר מוסכמת ויש לה בסיס ממשי, דו"חות כלכליים הם דו"חות ששכרם בצידם. יש בהם יתרון. אבל כשבעולם המערבי יש אורגיה של הנדסה פיננסית ושל מכשירים פיננסיים ופרויקטים שאתה קונה בבוקר ב-100, מוכר בצהריים ב-200, ובערב מישהו קונה ב-400, זה לא מציאותי להשתמש בכלי הזה. אם נבסס דו"חות על הערכות שווי הפוטנציאל בתקופה הזאת, התוצאות יהיו לא נעימות. זאת, על אף שסביר להניח שכולם ניסו לעשות את הדברים המבוססים והמקצועיים ביותר במסגרת הדו"חות".
משפטן בנשמה
רו"ח נדב הכהן הגיע כמעט במקרה למקצוע ראיית-החשבון. לקראת שחרורו מהצבא ביקר מכר של הוריו, רו"ח ארנון רוז'נסקי, בביתם, ושאל את אביו "למה שנדב לא ילמד ראיית-חשבון? זה מקצוע טוב". "שמעתי את זה, אבל זה לא עשה עלי רושם גדול", אומר הכהן. שבוע מאוחר יותר הוא פגש את חברו הטוב גדעון לשם (היום מנכ"ל חברת מור), שהשפיע על מסלול חייו. "שאלתי את גדעון 'מה קורה?' והוא השיב 'החלטתי ללמוד ראיית-חשבון'. אמרתי לו מיד 'גם אני'. לא חשבתי על זה דקה. החלטתי במקום. תוך שבוע נרשמתי והתחלנו ללמוד יחד".
מסלול חלופי שבו יכול הכהן לבחור היה לימודי משפטים. אביו, יצחק הכהן, היה עורך-דין, והאווירה שבה גדל הייתה אפופת פסקי-דין, סיפורים על דיונים, שיחות טלפון עם לקוחות גם מהבית וכיו"ב. הכהן: "אף שאבי לא דיבר איתי ברצינות על הקריירה והעתיד שלי, הוא לא הקרין מסרים שזה מקצוע שכדאי לי ללמוד. להיפך, הרגשתי שהוא לא מאוד אוהב את המקצוע".
אי-בחירת המסלול המשפטי לא מונעת מהכהן לאהוב את העולם הזה. הוא קורא בשקיקה ומנתח את פסקי-הדין שקשורים לתחום עיסוקו, מעורב בהליכי חקיקה בכנסת מטעם לשכת רואי-החשבון, ועוקב אחר הזירה המשפטית מקרוב. הלהט שגילה לתחום המשפטי לא נעלם מעיני הסובבים אותו, ובמהלך הקריירה הציעו לו רבים ללמוד משפטים ולהשתלב כמומחה למס בתחום. גם להצעות האלה סירב הכהן, ובכל זאת, נראה שהוא סוג של בן-כלאיים: רואה-חשבון במקצועו ומשפטן בנפשו. "אני חושב שנולדתי להיות שופט. אני מאוד אוהב לקרוא פסקי-דין, לכתוב ניתוחים משפטיים, ולהפעיל שיקול-דעת שיפוטי".