מניית לאס וגאס סנדס , חברת בתי הקזינו של שלדון אדלסון, זינקה ביום רביעי בוול סטריט ב-80%. וואו! 80% ביום אחד! ובעצם, זה לא וואו כזה גדול, כי גם אחרי הזינוק המטאורי, המניות של אדלסון רחוקות בכ-94% משיאן, שנקבע רק לפני שנה. ההשקעה במניות אדלסון בשנה האחרונה דומה להפליא להימורים בבתי הקזינו שלו. אם נכנסתם, סביר להניח שחטפתם מכה.
עם הפנים למזרח
אדלסון, במידה מסוימת, הוא תוצר של הקפיטליזם הפיננסי שהתפתח מאוד בעשור האחרון. הוא שלח את החברה שלו לשלוש הנפקות ציבוריות תוך שנה וחצי בלבד, כשהוא מנצל בצורה הטובה ביותר את ההייפ בשווקים לחברות הימורים ומלונאות. את העושר הגדול שלו, מתברר, הוא צבר ממכירת מניות לאחר שהתנופה מעלה בשווקים צברה מומנטום.
אדלסון שילשל לכיסו 2.8 מיליארד דולר, באחת מהמכירות הגדולות בהיסטוריה של בעל שליטה. אוקיי, אדלסון אמנם איבד משהו כמו 20 מיליארד דולר על הנייר, אבל איש מבין הקוראים לא צריך להושיט את הכובע כדי לאסוף בשבילו כמה גרושים.
כאשר התנופה המשיכה לצבור מומנטום, התיאבון של אדלסון להתרחבות צבר אף הוא תאוצה, עם פרויקטים גרנדיוזיים בעיקר במזרח אסיה. זו התרחבות פרובלמטית שהוחזקה בחיים על-ידי אשראי זול והלוואות שלוחות רסן. לאס וגאס סנדס צברה חובות של כ-9 מיליארד דולר והמשקיעים תוהים עתה כיצד היא תוכל לשרת חובות כה עצומים, אפילו עם עסקים מוצלחים יחסית כמו בתי קזינו.
מהמרים הרי לא יעברו מן העולם. הפתרון, כמובן, הוא עוד מימון או מה שאדלסון מכנה "פתיחות לרעיונות חדשים", והוא מודה שהבנקים האמריקניים הפסיקו להיות "פתוחים" לרעיונות שלו והוא מעדיף לקושש מזומנים מבנקים אסייתיים.
מיליארדים תמורת נאום הפתיחה בועידה הנוצצת של שמעון פרס
בשיא פריחתו, כשמניות לאס וגאס סנדס מרחפות להן בסטרטוספירה, החליט הגביר מאמריקה שלא די לו בפס הייצור לעשיית כסף דרך תעשיית ההימורים שהוא יזם. הוא הקים עיתון, "ישראל היום", שנועד בעיקר לשרת את תמיכתו בבנימין נתניהו, הז'יטון שלו בפוליטיקה הישראלית. אדלסון החל להיחשף יותר ויותר בארץ, שהרי הגביר לא רק צריך לתרום ולדחוף, אלא גם להיראות.
באחד המחזות היותר מבזים שנראו בישראל, אדלסון רכש את כבודו ואת נאומו בוועידה הנוצצת של הנשיא פרס השנה בכמה מיליוני דולרים. הוא היה המלך של ועידת הנשיא, האיש שכולם שיחרו לפתחו. זה המחיש יותר מכל את הקפיטליזם הפיננסי, המכוער והטוטאלי שפרש לו כנפיים. קפיטליזם שהוא סוג של פיאודליזם, שבו מיליארדרים משתמשים בעושרם כדי להתייחס באדנותיות לא רק לעובדיהם, אלא גם לצוות על הפוליטיקאים הקנויים שלהם להשתתף במפגן ראווה פאתטי.
הנפילה לרגליהם של המיליארדרים, החנופה לאלו שעשו אקזיט מהיר, ההערצה לאלו שמנופפים בארנקיהם השמנמנים וההתבוננות בעיני עגל על כל מי שמריח מכסף, היא תופעה מצערת שהתקשורת הכלכלית היתה שותפה מלאה לה (כן, גם זה סוג של הכאה על חטא).
כל מי שידע לעשות כסף נהפך לסלב
הפכנו את כל מי שיודע לעשות כסף לגיבור תרבות, לסלב. אם הוא מספיק חכם כדי לייצר כזה עושר, אמרנו, הוא כנראה עוד יותר חכם בשביל להגיד לנו במי לבחור או להשיא לנו עצות חכמות על סגירת פערים חברתיים במשק הישראלי. לכל אקזיטונר היה מה להגיד על "המצב בארץ", על הפוליטיקאים שלנו ועל החיים בכלל. הם הפכו לדוגמנים שלנו, למודל האופנה הכי חדשני שלנו, כל מסיבה שלהם חייבה תיעוד וכיסוי. לא רק הכסף והפרוטה מצויה בכיסם, אלא גם הארץ הזו מונחת שם.
המקרה של אדלסון זועק לשמים כיוון שהתפתח סביבו קשר של שתיקה. ה"ניו-יורקר", שפרסם השנה כתבת פרופיל רחבה על איל ההימורים, היטיב לתאר זאת: "בישראל, שבה דמויות מובילות בתחומי הפוליטיקה, האקדמיה והעסקים נוטות להתבטא בבוטות, יש מגמה מדהימה לסגור את הפה כאשר מדובר באדלסון", כתב "הניו-יורקר", "גם אנשים שהשקפותיהם מנוגדות לחלוטין לאלה של אדלסון, מסרבים להתראיין".
אכן, הרי כל פיפס שנוגע לקשרי הון ושלטון מקבל פה תהודה אדירה, אבל הקמת עיתון בשביל לתמוך בפוליטיקאי מסוים, מתקבלת בשלוות נפש?
כנופיית הצדק נאלמה
ובאמת, לאן נעלמה ונאלמה כנופיית הצדק הישראלית? לאן נעלמה ולמה נאלמה הכנופייה שמלהגת לנו בלי הפסקה על קשרי הון ושלטון, לאן נעלמה ולמה נאלמה הכנופייה שעשתה את הונה מכתיבה מתלהמת על שחיתות, לאן נעלמה ולמה נאלמה כנופיית הצדק שחושבת בטעות שהיא כזו צדיקה, תמימה, נאורה וטהרנית רק בגלל שהיא ממלמלת בלי הפסק שחיתות-שחיתות-שחיתות?
לאן נעלמה ולמה נאלמה הכנופייה שחובטת במוזס ופישמן (בעל השליטה ב"גלובס") על שליטתם באמצעי התקשורת בישראל? מדוע לא נשמע קולו של הטהרן הגדול מכולם, ירון זליכה? אולי משום שהוא מצפה לקבל מנתניהו איזה תפקיד בכיר אם ייבחר לראשות הממשלה?
אה, עכשיו מתברר שחבורת הטהרנים הזו אוכלת מכף ידו של אדלסון, אם במישרין ואם בעקיפין, ולכן מתקשה לכתוב עליו מילה רעה. כשמדובר בכסף טוב של מיליארדרים, מתברר, כל העקרונות היפים, כל המילים הגבוהות, כל הערכים הנהדרים, הכל-הכל נזרק לפח, ומפנה את מקומו לחזרזירים הקפיטליסטים הנאורים שלנו.
מילא אותה חבורת מתחסדים, אבל מה שמצער בכל הסיפור של אדלסון הוא נתניהו עצמו ושיתוף הפעולה שלו עם התופעה: במקום להגיד - זה לא נאה, זה לא יאה שהגביר מאמריקה מתערב ברגל גסה בפוליטיקה המקומית, הוא ממשיך לקבל ממנו כותרות חונקות מאהבה.
eli@globes.co.il