פרשת מכרז הפרסום בירושלים הולכת ומסתבכת: משרד הממונה על ההגבלים העסקיים עורך בדיקה לגבי המכרז למתן זיכיון לפרסום החוצות בירושלים - כך נודע ל"גלובס". בכתב ההגנה שהגישה עיריית ירושלים בנוגע לצו המניעה שתלוי נגדה לגבי קבלת החלטה על הזוכה במכרז, היא הודיעה כי בעירייה התקבלה פניה מהממונה בעניין בדיקה שהוא עורך לגבי המכרז. העירייה העבירה חומר לבקשת הממונה, ולאחר מכך נתקבלה בעירייה פנייה להעברת חומר נוסף.
כפי שנחשף לראשונה ב"גלובס", איגוד לשכות המסחר פנה לממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, בבקשה להתערב בנושא המכרזים ארוכי הטווח שכונו על-ידי האיגוד כ"סכנה חמורה למשק הישראלי ולצרכן הישראלי". פנייה נעשתה גם לחשב הכלכלי במשרד האוצר ובמשרד הפנים, בדרישה לעצור את המכרז בירושלים ולהשהות את הזכייה במכרז תל-אביב וכן פנה האיגוד לראשי הערים בירושלים ובתל-אביב.
במקביל, פנתה חברת פרסום החוצות "חוצות זהב" לבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה לקבל צו שיביא לידי ביטול המכרז בירושלים או לחילופין - לאלץ את עיריית ירושלים לפצל את המכרז הכולל למספר מכרזים על מספר זיכיונות כפי שהיה מקובל בעבר. בית המשפט הוציא צו מניעה שאסר על עיריית ירושלים לקבל החלטה בנוגע לזוכה במכרז.
ל"גלובס" נודע עוד, כי ועדת המכרזים של עיריית ירושלים תדון בימים הקרובים באפשרות לבטל את המכרז על הזיכיון לפרסום החוצות בעיר, זאת לאחר שאף אחת מחברות פרסום החוצות בישראל לא הגישה הצעה מסחרית עד מועד סגירת המכרז, כפי שפורסם לראשונה ב"גלובס"
היום נודע, כי חברות פרסום החוצות ג'י סי דקו ורפיד ויז'ן הודיעו לעיריית ירושלים כי לא ייקחו חלק במכרז, מאחר ומבחינתן מדובר במכרז שאינו כלכלי, אך הן ישמחו לקחת בו חלק במידה וישונו תנאיו. ג'י סי דקו הצרפתית, שרבים העריכו בענף כי תהיה החברה היחידה שתתמודד, העבירה לעירייה חמישה ימים לפני מועד סגירת המכרז מכתב בו הודיעה כי אין בכוונתה להציע הצעה בשל חוסר כדאיות כלכלית הטמונה במכרז בשל ההשקעות הרבות הנדרשות בו אל מול צפי ההכנסות הצפוי מפרסום חוצות. רפיד הגישה מכתב לגבי עמידתה בתנאי הסף, והבעת התעניינות במכרז בתנאים מסחריים שונים, ולא בתנאים הנוכחיים.
השבוע הגישה עיריית ירושלים כתב הגנה כחלק מהדיון בצו המניעה. בכתב ההגנה הסבירה עיריית ירושלים כי אופי המכרזים והתקשרויות בעבר - לרבות העובדה שנעשו בעיקר בהסתמכות על ההצעה הכספית ולא על בדיקת איכות - הביאו לאיכות תחזוקה ירודה של מתקני הרחוב בעיר. מכתב ההגנה עולה כי הניסיון לימד את עיריית ירושלים כי התקשרויות אלה נגמרות לא אחת בתביעת העירייה על-ידי חברת השילוט, כמו במקרה פוסטר מדיה. נראה כי בעירייה מעדיפים להסתכן עם גורם אחד חזק, ולא עם מספר גורמים.
כרוניקה של מכרז ידוע מראש / פרשנות
כמו בתל-אביב, גם במכרז בירושלים כמעט לא היה סיכוי לחברות השילוט הישראליות. עכשיו הן מתכוננות למאבק.
תחילתה של הפרשה במכרז חדשני שפרסמה עיריית תל-אביב באמצאות הרשות לפיתוח תל-אביב שנתן לראשונה את הזיכיון לפרסום חוצות בעיר (למעט בילבורדס) לחברה אחת למשך 15 שנה עם אופציה להארכה של עשר שנים נוספות. עם פרסום המכרז הוא עורר תגובות קשות בקרב חברות ישראליות בגלל תנאי הסף שלו. בין התנאים שעוררו את הכעס נמנה תנאי הקובע כי על החברה להציג מחזור מכירות של 30 מיליון שקל בכל אחת משלוש השנים האחרונות - זאת מבלי לאפשר לשתי חברות לחבור זו לזאת לצורך ההתמודדות. תנאי נוסף שעורר את חמתם של החברות המקומיות היה סכום מינימום של 4,500 שקל לפוסטר לשנה - גבוה בהרבה מעבר לסכומים שמשלמים בשוק לאחר קריסת חברת השילוט פוסטר מדיה. תנאי הסף יצרו מצב שבו בפועל התמודדה על הזיכיון חברה אחת בלבד - החברה הצרפתית ג'י סי דקו. הזכייה במכרז הייתה טעונה את אישורו של משרד הפנים (שכבר אישר); ואת אישורו של משרד האוצר, שלא ניתן עד היום.
מיד בתום המכרז יצאה עיריית ירושלים במכרז דומה. אולם בירושלים, בשונה מעיריית תל-אביב, נכללו במכרז כל מתקני פרסום החוצות. גם כאן תוקף הזיכיון אמור להיות 15 שנה עם אופציה להארכה של 10 שנים נוספות, וגם כאן מדובר בתנאי סף נוקשים, שעלולים להותיר בסופו של דבר אפשרות רק לחברות הבינלאומיות להתמודד.
לטענת עיריית ירושלים, 6 חברות שילוט בישראל עומדות בתנאי הסף: רפיד, ג'י סי דקו, מקסימדיה, אדרי מדיה, ברעם פרסום מקורי ומרקעים. יצויין עם זאת כי 3 החברות האחרונות לא עוסקות כלל בפרסום על גבי בילבורדס - אחד מאמצעי הפרסום החשובים בתוך העיר, וחלק חשוב מהמכרז. העירייה טוענת כי בנוסף יש חברות בינלאומיות העומדות בתנאי הסף, ולכן הוא תורגם לאנגלית ופורסם בג'רוזלם פוסט. לטענת העירייה, אין פסול במשך הזיכיון (15 שנה), לאור ההשקעות הגדולות הנדרשות בו . "העלות הכוללת מוערכת ב-40 מיליון שקל, ועלות התמלוגים שהזוכה נדרש לשלם הינה 8 מיליון שקל לשנה מינימום", טוענת עיריית ירושלים. עוד נטען כי "בניגוד לטענתה של חוצות זהב, לא מדובר ביצירת מונופול, שכן ישנם עוד אמצעי פרסום חוצות בעיר פרט לאלה הכלולים במכרז".