עם כל חגיגות משק כנפי ההיסטוריה והדמוקרטיה הגדולה בעולם, אני מציע לא לשכוח שאותה אמריקה כמעט סידרה לנו את שרה פיילין כמנהיגת העולם. בהחלט ייתכן שכל מה שהיה חסר לה זה כמה שבועות דחייה במשבר וול סטריט.
כדאי לזכור שלפני המשבר, המרוץ היה מאוד צמוד. המשבר העניק משמעות של ממש למילה שבדרך כלל היא סיסמת בחירות ריקה מתוכן: שינוי. זו היתה המילה שאובמה דיקלם לכל אורך הקמפיין: צריך שינוי. לפתע אנשים מאבדים בתים, כספים, לפעמים את כל עולמם. במצב כזה לא יודעים מה כן רוצים, אבל יודעים מה לא. לא רוצים שהמצב הנוכחי יימשך. וכאשר הנסיבות כל כך קשות, לא כל כך משנה אם צבעו של השינוי הוא שחור, מה גם שהוא "רק" חום-בז'.
ציידת המכשפות היפה
כן, אני יודע: לא פיילין היתה המועמדת, אלא מקיין. אני בטוח שאתם נותנים לי קרדיט שהעובדה הזו ידועה לי. אלא שזו לא לגמרי עובדה. בכל מקרה ומצב, סגן הנשיא הוא נשיא בפוטנציה. במאה הקודמת קרה כמה פעמים שהנשיא נרצח או מת או הודח - והסגן בא במקומו. במקרה של מקיין-פיילין זה נכון עוד יותר. בכל זאת: אדם בן 72 וחולה סרטן לשעבר.
ולו בגלל הסיבה הזו לא הייתי מצביע מקיין. הוא הרי יודע את מצבו, וברור לו שהסגן שלו הוא יורש בפוטנציה. אם למרות זאת הוא בוחר אדם כמו שרה פיילין הפשוטה, החשוכה, הדתייה הקנאית, הנשמעת כמו ציידת מכשפות בסאלם (אך הרבה יותר יפה), אם הוא חשב שביכולתה להיות נשיאת ארה"ב, זה מוכיח פגם חמור בשיקול הדעת וחוסר אחריות מדרגה עליונה.
זה היה יכול להיגמר אחרת
אבל זה קרה. אחת משתי המפלגות הגדולות בארה"ב בחרה באשה כמו שרה פיילין למועמדת פוטנציאלית לנשיאות ארה"ב. גם את זה צריך לזכור כשכל כך משבחים את הדמוקרטיה האמריקנית הנפלאה. בפעם הבאה, זה יכול להיגמר אחרת.