תושבי אשקלון התעוררו אתמול מאזעקת "צבע אדום" ומקולות הנפץ של רקטות הגראד, וגילו כי בעיני התקשורת הישראלית, הטראומה שלהם מעניינת כקליפת השום. בין ריצה לבתי הספר כדי לבדוק מה שלום הילדים להטלפונים המבוהלים לשאר בני המשפחה, ביקשו תושבי העיר להתעדכן בנעשה באמצעות ערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט. ומה הם ראו שם? אובמה, אובמה, אובמה.
סיקור האירועים בדרום נדחק לשוליים: חצי דקה של דיווח שם, עשרים שניות של עדכון פה, לצאת ידי חובה והעיקר שלא לפגוע במסיבת הניצחון של הנשיא החדש של אמריקה, מנהיגה הטרי של המדינה ה-51 של ארה"ב, ישראל הקטנה. אובמה פתח את מהדורות הבוקר, מהדורות אחר הצהריים ומהדורות הערב.
בימים רגילים אפשר היה להבין את עוצמת השידור מארה"ב, לאור ההיסטוריה המדהימה שנרשמה עם בחירתו של אובמה. אבל פיסת ההיסטוריה הזאת שייכת לאמריקנים, בעוד שאנחנו עדיין שקועים, מה לעשות, בסכסוך הישראלי-פלשתיני "המשעמם".
מה היה לנו אתמול? מנהרות נפץ, סיירת צנחנים חוטפת אש, קסאמים על שדרות וגראדים על אשקלון. בקיצור, חדשות ישנות, בטח לא היסטוריה. רק בשעה 20:36 שודרה בחדשות ערוץ 2 הכתבה על הרקטות באשקלון, וזה כשהמהדורה החלה כבר ב=19:45. ספק אם עורך המהדורה היה משבץ את הכתבה כל כך מאוחר, אם הילדים שלו היו לומדים באשקלון.
הבחירה שעשתה אתמול התקשורת מלמדת יותר מכל על ההתרסקות המוסרית והערכית שלנו כמדינה, ויש לה קשר ישיר גם לתפיסה הכלכלית-חברתית ששולטת כאן בשנים האחרונות: האדם הוא חזיר, מונע מתאוות בצע, עושה רק לביתו ומנוכר לזולתו. אז אם אני יושב בת"א וטוב לי, שהשכן באשקלון יסתדר לבד. ואם כבר יש מסיבה באמריקה, אין שום סיבה בעולם שאיזו עיר בדרום תהרוס לכולנו את החגיגה.
עכשיו הכל ממהרים לדבר על "רגיעה". זה הבון טון, הרגיעה. אז מה אם הרגיעה הזו כוללת "טפטופי טילים" על ישובים אזוטריים כמו שדרות ואשקלון, העיקר שהטפטופים האלה לא מגיעים אלינו ולא משפיעים על הבורסה. הכי חשוב הבורסה. התקשורת, כחובבת מיינסטרים מושבעת, תמיד תכוון למרכז ותצבע באור שלילי את "הקיצוניים" מימין ומשמאל.
ומיהו קיצוני בימים אלה? מי שחושב שפירוק נשקו של החמאס בעזה היא פעולה הכרחית. התקשורת מאמצת את כללי המשחק המוזרים האלה בין ממשלת ישראל לחמאס, שקובעים כי לנו מותר להיכנס מדי פעם לגיחה מבצעית בעזה, ולהם מותר לשגר 40 רקטות בתגובה.
הכללים האלה נוחים לכל הצדדים: ממשלת ישראל והנהגת "קדימה" יכולה להמשיך בעסקים כרגיל מבלי לגרור את סדר היום הציבורי לזירה הביטחונית בה בנימין נתניהו צפוי לנצח; החמאס מרוויח עוד זמן להתחמשות ולחיזוק כוחו הפוליטי; והתקשורת שלנו יכולה להמשיך בפסטיבל אובמה.
השתגענו לגמרי. עיר גדולה וריבונית חוטפת רקטות, רק 45 דקות מת"א, ואנחנו חוגגים אמריקה. סמרטוטים, זה מה שנהפכנו להיות. ישראל משולה לאיתי מ"האח הגדול", שיורקים לו בפרצוף והוא משוכנע שזה גשם.
והנה, אני, השמאלני מלידה, מי שהאמין ועדיין מאמין בשתי מדינות לשני עמים, בצורך לפרק התנחלויות ובהכרה שירושלים מעולם לא הייתה מאוחדת אני אומר שאת החמאס בעזה צריך להכריע בכל מחיר שיידרש, כדי שילדים בשדרות ובאשקלון לעולם לא יתעוררו עוד לשמע אזעקת צבע אדום, לעולם לא יצטרכו להתחבא מתחת לשולחן בבית הספר רגע לפני הבום.
התעוררו עורכי עיתונים ומהדורות הטלוויזיה, צאו מהבועה הנוחה שלכם ותראו את מה שכל בר דעת רואה, לפחות מחוץ לת"א.