ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים הנבחר, הכריע השבוע את הנחשים הכי ארסיים בארץ ועף קדימה במסלול שעשוי להובילו לראשות הממשלה. זה כמובן לא יקרה עכשיו, וזה לא פשוט, וזה אפילו לא הוגדר בתוכנית האסטרטגית-האישית שגיבש עם ליאור חורב ואייל ארד לפני כעשור. אבל "חבריו" בהיי-טק נשבעים שגם זה עוד יבוא.
ברקת אמנם התחייב למלא שתי קדנציות בירושלים וסביר שיעשה זאת, אך ראינו כבר ראש עיר ירושלמי שעבר מלשכת ראש העיר היישר לבית ראש-הממשלה הסמוך. קוראים לו, אהוד אולמרט. אבל ברקת שונה מאולמרט באלף ואחד מובנים.
ברקת הגיע לפוליטיקה אחרי שעשה קריירה והון בתעשיות ההיי-טק. אבל בניגוד להייטקיסטים אחרים שמפלרטטים עם פוליטיקאים - אמיר גולדשטיין (יועצה הקרוב של ציפי לבני), שלמה דברת (דו"ח דברת) וחמי פרס - ברקת עושה כאן דבר מה אחר לגמרי. אצלם, נדמה, זהו סוג של "שירות מילואים" ו"תרומה לקהילה". בשבילו זו קריירה שנייה במלוא מובן המילה. וכמו שזה קורה תמיד בכניסה לקריירה שנייה גם כאן ההתחלה היתה קשה ומתסכלת. הסביבה החדשה, הפוליטית, התייחסה אליו כאל "חננת מחשבים" מפונקת ותמימה. והוא אמנם כשל בסיבוב הראשון בו התמודד. אבל במקום לכפל את הזנב ולהתאייד פעל כפי שרק פוליטיקאים ישראלים מעטים מסוגלים: עבודה אסטרטגית ממושמעת, נחושה ורצופה במשך 5 שנים מלאות - תוך גיבוי כלכלי שרק אנשים כמותו מסוגלים לגייס.
ניצחונו השבוע צריך על כן להיחשב לניצחונו של "הפוליטיקאי הישראלי החדש" שעתיד להחליף את הדמויות המוכרות, והשחוקות במגרש. *