עוד הפסד קשה לפרקליטות מיסוי וכלכלה ורשות ניירות ערך: בית המשפט המחוזי בתל-אביב זיכה הבוקר (ד') מחמת הספק את 8 הנאשמים בפרשת אורסיס, שהורשעו בקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, הנעה בתרמית לרכוש ניירות ערך והשפעה בתרמית על שער מניית אורסיס.
באורח חריג התערבו השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ותחיה שפירא בקביעות העובדתיות של שופט השלום (דאז), ד"ר עמירם בנימיני, וקבעו כי לא הוכח מעבר לספק סביר שהנאשמים ערכו ביניהם הסדר, לפיו אורסיס תרכוש מהחתמים חלק ממניותיהם כדי לעודד אותם להשתתף בהנפקה.
נפסק כי היו רק "דיבורים שלא הגיעו לכלל הסדר של ממש", ולכן כדי "לשמור על האיזון שבין טוהר ההליכים בשוק ההון ובין 'חניקתו', יש להימנע מייחוס משמעות מרחיקת לכת לחילופי דברים לא מוגדרים במהלך הנפקה, או תהליך אחר, שמא בכך יהיה נזק יותר מאשר תועלת".
הנאשמים שזוכו הם חברת אורסיס (שפיתחה מערכות תוכנה למעבדות רפואיות) ובעל השליטה בה, ד"ר משה בן-שאול; החברה-הבת אילקס מדיקל (העוסקת במכשור רפואי) ומנהלה, ישי ויין; חברת החיתום לידר מקבוצת שרפ"ק (כיום שפ"ג) ואחראי החיתום מטעמה, אהוד ליבמן; חברת החיתום בכורה ואחד ממנהליה ובעליה, יעקב דנציגר.
יעקב לוקסנבורג, מנהלה של לוקסנבורג חיתום, וקבוצת החיתום זיו-טל ובעליה, אריה פוגלמן, הם המורשעים היחידים בפרשה. לוקסנבורג לא עירער על הרשעתו בשלום, ואילו ערעורו של פוגלמן על ההחלטה שלא להימנע מהרשעתו נדחה בעבר.
מחזה תעתועים
שנת 1995 התאפיינה בירידה בפעילות הבורסה, בהנפקות שכשלו ובקושי לגייס חתמים. בשל החשש (שהתממש) שהציבור לא ירכוש מניות בהנפקה, סוכם כי החתמים ירכשו מניות אורסיס בהיקף התחייבותם החיתומית. במקביל, התחייבו בן-שאול ו-ויין לרכוש בימי המסחר הראשונים את עודפי ההיצע בשער הבסיס.
לפי התוכנית שהגה ליבמן, החתמים ימכרו בימי המסחר הראשונים כשליש עד 40% מהמניות שרכשו בהנפקה, ובעלי עניין באורסיס ירכשו אותן. סוכם שהמכירה והרכישה יהיו בשער הבסיס, שהיה אף שער ההנפקה, דבר שיאפשר לחתמים למכור את המניות בלא הפסד, וגם ימנע את ירידת שער המניה בתחילת דרכה. בנימיני קבע כי לא היתה זו הנפקה לציבור אלא מחזה תעתועים, שכן הציבור לא ידע שלמעשה רוכשי המניות היו רק החתמים, מקורביהם ולקוחותיהם.
"שני קולות"
המחוזי קבע כי השופט בנימיני "דיבר בשני קולות" ביחס להסדרים האמורים. הוא היה ער לכך שהם אינם פסולים כשלעצמם (כפי שטענה המדינה) ורק אי הדיווח עליהם ואי-הכללתם בתשקיף מהוות עבירה, אולם בהמשך התייחס להסדרים כפסולים פר-סה, מה שהשליך על מסקנותיו.
ברלינר נמנעה מלהתערב בקביעות המהימנות של בנימיני ביחס לעדים השונים, אך הסיקה מהן מסקנות שונות משלו. כך בוטלה קביעתו המהותית כי "לא ייתכן שפעילות אותם גורמים במסחר נעשתה באופן עצמאי, ללא קשר מוקדם ביניהם".
המחוזי הטיל ספק בקיום ההסדר, בין היתר בשל היעדר מניע לעריכתו אחרי שנחתמו הסכם החיתום והתשקיף. "הנאשמים הם אנשים נורמטיביים. יהיה צורך בפיתוי של ממש כדי 'שיחצו את הקווים' לפעילות פלילית... משקבע בית משפט קמא כי עד לאחר חתימת התשקיף והסכם החיתום לא התרחשה פעילות פלילית, גם אם היו דיבורים בנושא התמיכה בשער, לא התגבש עדיין הסדר בר-דיווח - נכרת הענף עליו יושב כתב האישום", נקבע.
ראיה נסיבתית
לדעתה, הישענותו של בנימיני על התנהגות הנאשמים ב-4 ימי המסחר הראשונים כבסיס לקביעה שהיה הסדר קודם, היא "ראיה נסיבתית שאינה מבוססת דיה ומכל מקום אינה המסקנה היחידה העולה ממכלול הנתונים".
ברלינר הוסיפה כי פרטים מהותיים בהסדר לא סוכמו (לא היתה "מסוימות"), וכי מרגע שניתן לתת פרשנות "תמימה" למעשי הנאשמים, הם זכאים ליהנות מהספק. גם בפעילות החתמים לא נמצאה "מובהקות" שיכולה להתיישב אך ורק עם קיומו של הסדר.
בשולי פסק הדין דחתה ברלינר את הטענה כי בתי המשפט נוטים באחרונה להרחיב את מעגל העבריינים בשל הקושי בזיהוי המניעים בפעולות אנשי עסקים לגיטימיים. "ספק בעיניי אם קיימת מגמה כזו. לעולם קיים קושי בהוכחת דברים שבלב", אולם "אין ספק שיש מקום להכיר בקיומם של מניעים לגיטימיים וברלוונטיות שלהם לעניין פליליות המעשים המיוחסים לנאשם. לא כל ספקולציה היא מניפולציה".
הנאשמים יוצגו על-ידי עוה"ד גיורא אדרת (אורסיס, בן-שאול ואילקס), נתי שמחוני (ויין), רם כספי ויאיר כספי (לידר), ד"ר ליפא מאיר ואלון פומרנץ (ליבמן) ויעל גרוסמן (בכורה ודנציגר). את הפרקליטות ייצגה עו"ד חנה קורין. (ע"פ 70822/05).