הבית > וילה בשכונה היוקרתית תל-ברוך. בעל, אישה, בת, שני בנים, כלבה ושני חתולים חיים בווילה בת שלושת המפלסים בהרמוניה. אלקס, "ב-ק', לא ב-כ'", פותח את הדלת הענקית בחיוך לבבי ומזמין. הדבר הראשון שברור הוא, שהדלת נבנתה לפי מידותיו של בעל הבית, המתנשא לגובה 1.93 מטר. במטבח סטייליסטי עוסקת אסתי, אישה יפה ומטופחת, בענייניה. לונה, כלבה חומה בהירה, עוקבת אחר בעל הבית עד שהוא מתיישב על ספה בסלון רחב ידיים. סביבו תלויות תמונות של אמנים מוכרים, ש"אסתי בחרה, כי היא יותר מבינה בזה", אומר בעל הבית, ביניהם מיכל נאמן, יאן ראופבנברג, מאיה גולד, גידי רובין ועוד. הבית מרווח ומעוצב בסגנון מודרני-מינימליסטי.
גוגו, חתולת הרחוב שאימצו בעליה, עולה על שולחן כהה וארוך בסלון ומביטה בחשדנות במה שקורה מסביב. שירו, חתול יפני לבן ומפונק, מנמנם לו על שידה בקומה התחתונה, סמוך למאיה, הבת הגדולה, שלומדת לבחינות הסופיות בלימודי הרפואה שלה. הבנים, יונתן ויואב, אינם בבית, אך דמותם משתקפת מהתמונות המשפחתיות שפזורות ברחבי הבית. "זו תמונה מרפטינג שעשינו בארגנטינה, בקלפטה, באזור הקרחונים. זו תמונה מוייטנאם, וזו מקמבודיה", עובר בעל הבית בין התמונות ומשחזר את רגעי הקסם.
אך הקסם האמיתי של הבית, כך בעיני בעליו, טמון בגינה, המתחזה להיות פרדס. בגינה הסובבת את הבית ניסה בעל הבית לשחזר את ילדותו בתל-אביב הישנה, מוקפת הפרדסים. "נטענו פה כל פרי הדר שאפשר לחשוב עליו", אומר בעל הבית. עצי תפוז, קלמנטינה, לימון, רימון וגם ליצ'י יוצרים פרדס מכובד. "זה מחבר אותי לילדותי", אומר בערגה עורך-הדין שמלאו לו השנה 52 אביבים.
ביוגרפיה מקוצרת > "נולדתי וגרתי בתל-אביב כמעט כל חיי. אבי, ישראל הרטמן, היה מדען, פרופסור למיקרוביולוגיה, ואמי אולגה הייתה עקרת-בית. שניהם היו ניצולי שואה. יש לי אחות קטנה ממני. גרתי בצפון תל-אביב של פעם, ברחוב בולטימור, ליד גימנסיה הרצליה החדשה. קומה שלישית בלי מעלית בדירה של 80 מ"ר. מסביב היו פרדסים, ובסוף הרחוב הייתה רפת. גדלתי במשפחה צנועה. צפון תל-אביב לא היה מקום יוקרתי או מיוחד.
"אבי היה בעל משכורת ממשלתית ולא היו לו רזרבות מקודם. הוא עלה עם אחיו ועם הגופייה שהייתה עליו, אבל כסף לא היה אישיו אף פעם. לא הרגשתי שחסר לי משהו. כשאני מסתכל, בדיעבד, אני רואה שחיינו בצניעות, אבל לא הרגשתי את זה אף פעם. זה היה בית מאוד תרבותי. הדגש היה על השכלה ואקדמיה ולא על חומר. הצלחה לא נמדדה אף פעם בכסף. הצלחה יכלה להימדד בידע, בהישגיות ובהצלחה בלימודים, אבל לא בכסף.
"עזבתי את תל-אביב פעמיים בלבד. פעם ראשונה כשהייתי בן שבע, אבא קיבל עבודה ב-MIT ונסענו לבוסטון, מסצ'וסטס. אבי עשה שם את הפוסט-דוקטורט, ואני ואחותי למדנו שם בבית-ספר. הפעם השנייה הייתה כאשר למדתי משפטים באוניברסיטה העברית וגרתי בירושלים. מהר מאוד הבנתי שתל-אביב היא העיר שלי.
"תמיד הייתי ריאלי, ולכן גדלתי במחשבה שאהיה מתמטיקאי או מדען. שיחקתי שחמט בליגה הראשונה בארץ עד גיל 20. הייתי ילד מאוד פעלתן. שיחקתי שחמט, כדורסל בהפועל תל-אביב, לא בהצלחה גדולה, וניגנתי בטרומבון. ניגנתי בתזמורת ת"א והייתי נוסע למחנות בקיץ עם התזמורת. האמת היא, שהייתי די חנון. חנון שמנסה לשחק כדורסל".
משפטים > "למרות שהייתי ריאליסט מובהק, תמיד אהבתי גם משפטים. בתיכון ובצבא הלכתי מדי פעם לשמוע משפטים בבית המשפט. הליטיגציה תמיד משכה אותי, רק שאז לא ידעתי שקוראים לזה ליטיגציה. לא היה במשפחתי עורך-דין או מישהו קרוב לתחום משפטים. אבי כיוון יותר לכיוון של מדע, רפואה, מדעים מדויקים, וחשבתי שאלך לכיוון הזה. לקראת סוף השירות הצבאי, נרשמתי ללימודי הנדסת מחשבים בטכניון, אבל עדיין הרגשתי שאני לא בטוח שאני רוצה מדעים, אלא שלימודי משפטים מושכים אותי יותר.
"דיברתי עם אבי על כך, והתגובה שלו הייתה מוזרה. זה התחיל בזה שהוא אמר לי שאני ישר מדי ולא אוכל להיות עורך-דין. אחר-כך הוא אמר לי זה 'לופט געשעפט', עסקי אוויר, זה לא מדעים מדויקים. אמרתי לו שאפשר ליהנות גם מדברים שלא מדויקים, ואז יצאה הסיבה האמיתית להתנגדות שלו. הוא אמר לי: 'זה מקצוע מקומי, לא בינלאומי'.
"למרות שאבי היה סופר-ציוני. נשאר בו משהו מהשואה, מהעניין הזה שיהודי צריך שיהיה לו מקצוע בינלאומי לכל צרה שלא תבוא. למקרה שמחר הוא צריך לקחת את החפצים וללכת למקום אחר. זה היה טבוע בו חזק. כשעמדתי על דעתי ואמרתי לו שאני הולך ללמוד משפטים, הוא כיבד את זה. בסוף אחותי הפכה למתמטיקאית ואני לעורך-דין".
האשה והבת > "הכרתי את אשתי, אסתי, במסיבה, כשהייתי בן 27. הגעתי עם חבר למסיבה, חנוכת בית ברמת-אביב ג', ומיד הבחנתי באישה יפה בקצה החדר. עוד לפני שהספקתי לדבר, החבר קרא לבעלת-הבית וביקש שהיא תכיר ביניהם. אסתי שאלה את בעלת הבית מי רצה להכיר אותה, התקרבה אלינו ואמרה לחבר שלי: 'איתך לא אצא, אבל עם החבר שלך אני מוכנה לצאת'.
"3 שנים קודם לכן אסתי התאלמנה מבעלה, אודי בן-אמיתי, טייס 16F, שנהרג במהלך האימונים לקראת הפצצת הכור בעיראק, וגידלה לבד את בתנו מאיה. כשהתחתנתי עם אסתי רצינו ילדים נוספים ומאוד רציתי שמאיה תהיה ילדתי לכל דבר ועניין, אז פניתי להורים של אודי, וביקשתי לאמץ אותה. הם נתנו את ברכתם. אימצתי את מאיה לבת, והיא קיבלה את שמי ושמרה גם על שמה המקורי, בן-אמיתי-הרטמן.
"בעוד חודש וחצי היא מסיימת את הבחינות האחרונות בלימודי הרפואה. כשהיא הולכת לבית-חולים וכותבת את שמה, כולם בטוחים שהיא נשואה כי יש לה שני שמות. מאיה היא ילדתי הבכורה, ויש לנו עוד שני בנים, יואב, סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, ויונתן שהשתחרר לאחרונה מהצבא".
איזון > "אם ישאלו אותי מה סוד ההצלחה שלי אני אענה ללא היסוס שזה ההצלחה שלי לאזן בין האהבה למשפטים לדברים אחרים שאני אוהב. אף אחד מהילדים שלי לא יכול להגיד שלא הקדשתי לו זמן למרות שהיו תקופות, ויש לי תקופות כאלה עד היום, שעבדתי מאוד קשה. תמיד ידעתי לתת, במקביל לעבודה, זמן למשפחה, לבילויים, לקונצרטים, לתיאטרון. אני אוהב את החיים הטובים".
המשבר > "אני צפיתי שעומד להיות משבר מאוד רציני, ואמרתי את זה לאנשים סביבי יותר מחצי שנה לפני פרוץ המשבר בארה"ב. התחלתי להרגיש בזה בעבודה הרבה לפני שהרגישו את זה בשוק. הרבה דברים שלא התפרסמו הגיעו אל שולחני. התחלתי לראות אותות של מצוקה כלכלית בכל מיני צורות בתוך התאגידים, ביחסים בין האנשים בתוך התאגידים וגם בבנקים, נחשפתי לדברים האלה בכל מיני קייסים שקשורים לארה"ב, והבנתי שהולך להיות משבר גם פה בארץ.
"ברור שכליטיגטור תהיה לי הרבה מאוד עבודה, אבל באותה מידה ברור לי שבתחומים אחרים זה ישפיע לכיוון אחר, פחות חיובי. אנחנו חווים היום רק סממנים של המשבר, עוד לא הגענו לשיאו. לא נרגיש במלוא עוזם של הדברים ב-2008. 2009 תהיה שנת המשבר בארץ. מי שחושב שמשרדי עורכי-דין לא יושפעו מכך, טועה. משרדים שעוסקים בליטיגציה ובמימון, ופחות במיזוגים ורכישות ובשוק ניירות הערך, יהיו במצב הרבה יותר טוב מאחרים. משרדים שמאוד-מאוד התרחבו בשנים האחרונות ויש להם צוותים גדולים שעוסקים בשוק ההון, ייפגעו קשה, אין ספק בכך".
סדר יום > "אני קם בסביבות שבע בבוקר. אני לא איש של בוקר, אני איש של לילה, ולכן את הפעילות הגופנית אני משאיר לערב. אם יש לי דיון באותו יום, אז בשמונה-וחצי-תשע בבוקר אני כבר בבית המשפט. אם אין דיון, אני מגיע למשרד בתשע וחצי. במשרד אני מאוד מרוכז. אני עובד על התיקים, משתתף בישיבות ומטפל בענייני המשרד. בצהריים אני חייב חצי שעה הפסקה. אני לא מוותר על ארוחת צהריים מתחת למשרד. בדרך-כלל אני אוכל סושי. כמעט תמיד. אני יורד לאכול לבדי, מנקה את הראש. אני צריך את החצי שעה שלי עם עצמי, להתנתק.
"בשבע בערב אני חוזר הביתה ועושה ספורט. בסביבות עשר וחצי-אחת עשרה בלילה אני חוזר לעבוד מהבית, דרך האינטרנט. אז מתחילים העיסוקים מול חו"ל, בעיקר עם ארה"ב. אני מתכתב עם לקוחות וקולגות בחו"ל, עד חצות בערך. בערב שלפני דיון בבית משפט אני גם קורא שוב בבית את החומר לקראת הדיון, ובאחת בערך הולך לישון".
פנאי > "אסתי ואני מאוד אוהבים לבלות. אנחנו מנויים בפילהרמונית ובאופרה הישראלית, ואסתי גם פעילה בתיאטרון בית לסין, אז אנחנו הולכים לראות את ההצגות של התיאטרון. כשאין הצגה או מופע אנחנו יוצאים עם חברים למסעדות".
מסעדות > "אני מאוד אוהב לאכול במסעדות טובות. אני תמיד אומר למתמחים שלי 'משפטים אני לא יודע אם תלמדו, אבל מסעדות טובות כן'. הרבה פעמים אחרי שאנחנו מסיימים קייס או פגישה חשובה, אנחנו הולכים לאכול במסעדה. זה אחד התחביבים שלי".
ספורט > "אני מתאמן 3 פעמים בשבוע, מתוכן פעמיים עם מאמן אישי ופעם אחת לבדי. אני מקפיד על כך כבר שנים. אני מנוי לחדר כושר ברמת אביב ג', ולא מוותר על האימונים השבועיים שלי. אני אשנה תוכניות או אדחה עבודה לשעות מאוחרות יותר בלילה, ולא אוותר על האימון".
חופשות > "אני אוהב חופשות של הליכה בטבע. החופשה המשפחתית האחרונה שלנו הייתה בדרום צ'ילה. עשינו טרקים במקום שנקרא 'טורס דל פיינה', שזה אחד המקומות הכי יפים בעולם, והלכנו המון ברגל. אני מאוד אוהב את זה, חרשתי ככה את דרום אמריקה ואת המזרח. הטבע זה הדבר שהכי מרגיע אותי".
קריאה > "אני אוהב לקרוא, אך כיוון שאני קורא המון חומר מקצועי אני קורא ספרות יפה פחות ממה שהייתי רוצה. אני חבר בקבוצת קריאה כבר כמה שנים. כל חברי הקבוצה קוראים ספרים לקראת יום שישי, ובשישי אנחנו שומעים הרצאה על הספר. עכשיו אני גומר לקרוא את 'אישה בורחת מבשורה', של דוד גרוסמן".
כדורסל > שיחקתי כדורסל בהפועל תל-אביב, למרות שהייתי אוהד של מכבי. המגרש של הפועל, אוסישקין, היה קרוב לי לבית, ולכן שיחקתי שם. אבל מכבי לא הפסידו כלום. הייתי שחקן גרוע. פעם פגשתי לקוח איטלקי שהחברה שלו מימנה קבוצת כדורסל בשם וארזה, שהתחרתה מול מכבי על האליפות. הלקוח שאל אותי 'אתה כזה גבוה, איך זה שאתה לא משחק כדורסל?'. אמרתי לו: 'אם הייתי מוצלח בכדורסל, לא הייתי עורך-דין'. היום אני צופה בכדורסל בטלוויזיה. אני רואה את המשחקים של ה-NBA, מכבי תל-אביב או סתם משחק בין קבוצות שאני לא אוהד, וזה מאוד מרגיע אותי. זה ניקוי ראש אמיתי".
אלמלא הייתי עורך דין > "אולי הייתי רופא, אבל יותר הגיוני שהייתי איש מחשבים או מהנדס תוכנה, כי זה המסלול החלופי שהלכתי אליו. יכולתי להיות רופא טוב. אני אדם פרקטי וקונקרטי מצד אחד; מצד שני, תמיד היה לי את הרצון לעשות דברים שמועילים לאחרים. משפטים ורפואה הם מקצועות שאתה יכול להרגיש את ההשפעה שלך על חיי היום-יום של אנשים".
לא יודעים עליי > "אנשים שמכירים אותי מהצד המקצועי שלי, כעורך-דין, לא מכירים את אהבת החיים ואת הנהנתנות שלי".
בעוד 10 שנים > "אמשיך ליהנות מהעבודה, ויהיו לי הרבה נכדים. אני לא יכול להגיד שפספסתי משהו בחיים. אני חי את החיים במלוא העוצמה ואני רוצה להמשיך לחיות ככה, עם המשפחה שלי, שתתרחב בבוא העת, ועם העבודה שאני נהנה ממנה. אין לי צורך בדברים נוספים".
רזומה > עו"ד אלקס הרטמן (52), נולד ומתגורר בתל-אביב. נשוי לאסתי (יועצת ארגונית) ואב לשלושה * השותף הבכיר, המוביל את משרד עוה"ד ש. הורוביץ * אחד הליטיגטורים המובילים בישראל, מדורג כליטיגטור הטוב ביותר בישראל בכל המדריכים הבינלאומיים * מתמחה בליטיגציה, בבוררויות בינלאומיות ובדיני בנקאות * עם לקוחותיו הבולטים נמנים: KPMG (פרשת מגאסון) ושבעת הבנקים הגדולים, בתביעה נגד גד זאבי בעניין מניות בזק.