בניגוד לעיקרון שמי שצריך ליפול - שייפול, גם ממשלות המדינות הקפיטליסטיות בעולם החופשי נחלצו לסייע בסכומי עתק חסרי תקדים למערכות הפיננסיות כדי למנוע את קריסתן ולצמצם ככל הניתן את מחנק האשראי, ועתה יש בדעתן לסייע גם למערכות כלכליות אחרות. אכן, זהו משבר עולמי שאיש לא חווה ואיש לא חזה, והסממן המאחד הוא: פחד, שיתוק והיסטריה שהם האויבים הגדולים של כלכלה חופשית.
שר האוצר, רוני בר-און, הצהיר לאחרונה, ובצדק, שהתערבות ממשלתית מוקדמת אינה פחות מסוכנת מהתערבות ממשלתית מאוחרת. דומה שהגענו לשלב שבו הממשלה חייבת להתערב, שמא זה עלול להיות מאוחר מדי. אכן בתוכנית הכלכלית כפי שהציג אותה משרד האוצר (בהנחה שתאושר) יש סממנים חיוביים, אולם אין לה השלכות על שוק ההון.
לאחרונה הועלו הרבה רעיונות על עצם הצורך בהתערבות ממשלתית וברשת ביטחון בשוק ההון, כמו גם לגבי העיתוי שלה והדרך הנאותה לביצועה. בעניין זה חייבים להיות מספר עקרונות מנחים והם:
- (א) סיוע מכספי משלם המיסים בעיקר לחוסכים לטווח ארוך
- (ב) יצירת רשת ביטחון (ללא אבחנה או אפליה - בגלל עתירות לבג"ץ) לכל האג"ח הקונצרניות הסחירות שאת רובן המכריע מחזיקים גופים מוסדיים
- (ג) פתרון לסוגיית המחזור (של האג"ח) שבלעדיו החברות המנפיקות יתקשו לעמוד בהתחייבויותיהן
- (ד) מניעת נזקים נוספים ואובדן אמון מוחלט בכל המערכות הפיננסיות תוך פגיעה מהותית בתוצאות הכספיות שלהן וההשלכות שיהיו לפגיעה זו על הכנסות המדינה ממיסים.
פוט ממשלתי לאג"ח הקונצרני
והנה רעיון חכם ויצירתי, שהגה אותו אלי יונס מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות: הממשלה תודיע כי היא נכונה להיות אחראית (בין בדרך של ערבות או התחייבות) לרכוש במועד הפירעון או (חו"ח) במועד הדיפולט (אם יהא) את כל האג"ח הקונצרניות הסחירות לפי מחירי הסגירה שלהן בבורסה, נניח ביום 20.11.08 - הוא מועד כתיבת הטור הזה.
בתמורה להתחייבות הממשלתית וכתנאי מוקדם להענקתה, מחזיקי האג"ח יסמיכו (באמצעות הנאמנים) את הממשלה, או את מי שהיא תורה, להאריך בתנאים מסחריים ואחרים, כפי שתקבע, את מועד הפירעון של איגרות-החוב לתקופה נוספת שהיא תקבע, ולא יאוחר מאשר יום 31.12.2012, או עד מועד הפירעון המקורי שלהן, לפי המועד המאוחר יותר.
מכוח ההתחייבות הממשלתית ייווצר לגופים המוסדיים ולמחזיקים אחרים מחיר רצפה, ומחירי האג"חים רק יכולים לעלות (עם שינוי הנסיבות), ויש להניח שהמחזיקים לא ימהרו למכור אותן.
היתרון ברעיון חכם ויצירתי זה (שבשינויים מסוימים ניתן להחילו גם על אג"ח בלתי-סחירות לפי שוויין ההוגן) הוא, שההתחייבות הממשלתית תמנע מצד אחד את המשך הקריסה ואת המסכים האדומים תוך גרימת נזקי עתק נוספים בעיקר לחוסכים לזמן ארוך ולגופים המוסדיים, ומצד שני, קיים סיכוי גבוה שההתחייבות הממשלתית כלל לא תמומש, ונתחיל לראות מסכים ירוקים.
הממשלה תחזיק בחוב
אפילו נניח לרגע שההתחייבות הממשלתית תמומש באופן מלא או חלקי במחירים הנמוכים הקיימים, האם זה לא "מחיר קטן" למניעת המשך הקריסה שבתוצאותיה יישאו שוק ההון, המערכות הפיננסיות והחוסכים לזמן ארוך! וצריך לזכור, כי עצם מתן ההתחייבות הממשלתית אינה בחזקת "מתנה" לתאגידים שהנפיקו את האג"ח, שכן הממשלה תהא הנושה שלהם, והם לא יהיו פטורים מתשלום החוב.
בקיצור: ברור, שאם הקריסה תימשך, הממשלה תהיה חייבת לפצות באופן מלא או חלקי את החוסכים לזמן ארוך, ולכן חייבים לעצור את ההיסטריה המשתקת, ומוטב שעה אחת קודם.
הכותב עומד בראש משרד עוה"ד כספי ושות'.