בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב חייב את רשת המכללות ובתי הספר לטכנולוגיה "אורט ישראל" לפצות ב-50 אלף שקל מנהלת חשבונות לשעבר שהוטרדה מינית. זאת, בגין הפרת החובה למנוע הטרדה מינית במקום העבודה, ומאחר שפיטרה אותה בגין תלונתה, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
"אורט העדיפה את האינטרס לשמירת 'השקט התעשייתי' בשורותיה, על-פני חובתה לפעול למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, שעלול להוות קרקע פוריה להטרדות", קבעה השופטת ורדה סאמט. "אורט הפנתה למתלוננת את גבה, הציגה אותה באור שלילי כבעלת אישיות ילדותית וכמתלוננת סדרתית, לא נקטה בצעדים מספיקים כנגד העובד הנילון (למעט מכתב נזיפה בנוסח מעודן), בחרה להרחיק דווקא את המתלוננת ממקום עבודתו של הנילון, ובסופו של דבר אף פיטרה אותה בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכה".
ב' ק' עבדה באורט כ-10 שנים. שנה קודם לכן התלוננה נגד עובד הרשת בגין הטרדה מינית מילולית. כעבור 10 חודשים נמסר לה שהיא מפוטרת עקב צמצום בכוח-אדם. סמוך לכך התלוננה שוב שאותו עובד ממשיך להטרידה.
סאמט פסקה כי ב' אכן הוטרדה מינית, לאחר שהתקבלה עדותה שהעובד נהג לספר בנוכחותה בדיחות גסות, פנה אליה בשאלות בענייני מין ונהג לספר לה דברים הנוגעים למין. "גם אם מלכתחילה לא נאמרו דבריו של הנילון בכוונה לפגוע, הרי שמשהבהירה לו התובעת כי היא חשה מושפלת ונפגעת נוכח התבטאויותיו, היה עליו לכבד את בקשתה ולנצור את לשונו בקרבתה", קבעה.
השופטת קבעה כי אורט לא עמדה בנטל ההוכחה שנקטה אמצעים סבירים למניעת הטרדה מינית, כמתחייב בחוק. למרות שאימצה את התקנון לדוגמה שבחוק ומינתה אחראית לנושא, התקנון לא פורסם במקום בולט לעין, הטיפול ובירור התלונה נערכו ע"י גורמים שלא הוסמכו לכך, בעוד האחראית על הטרדות מיניות נותרה מחוץ לתמונה.
עוד נקבע כי אורט אף פגעה בפרטיותה ובתדמיתה של העובדת, כשכינסה את העובדים ("כדי להרגיע את הרוחות") וחשפה בפניהם את פרטי התלונה. לדברי ביהמ"ש, אורט גם לא עמדה בנטל ההוכחה שפיטוריה של ב' לא נעשו בעקבות תלונתה. "המסר שהועבר לעובדיה (של אורט) הוא כי עובד שיתלונן על הטרדה מינית גורם לבעיות במקום העבודה, ואף עלול לאבד את עבודתו", נקבע. (עב' 2271/04).