אהרן מגד, סופר ומחזאי, נולד באוגוסט 1920 בפולין, ועלה ארצה ב-1926. היה חבר קיבוץ שדות-ים וממייסדי השבועון הספרותי "משא". כיהן כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון, ופרסם יותר מ-30 ספרים ומחזות. ב-1974 זכה בפרס ביאליק על ספריו "מחברות אביתר" ו"על עצים ואבנים". כמו כן זכה בפרס ברנר, בפרס עגנון, בפרס "קורט" האמריקני ושלוש פעמים בפרס ראש הממשלה. בשנת 2003 זכה בפרס ישראל לספרות. ספריו תורגמו לשפות זרות והופיעו בין היתר באנגליה, בארצות-הברית, בגרמניה, בצרפת ובארגנטינה. מחזותיו הוצגו בתיאטראות רבים, בארץ ובחו"ל. ספרו החדש, "זבובים", ראה אור לאחרונה בהוצאת אחוזת בית.
*מה דעתך על הקשר שבין בתי קפה לכתיבה?
"בדרך-כלל אני נוהג לכתוב בחדר עבודתי, מעולם לא כתבתי בבתי קפה, חוץ מאשר כשכתבתי את סיפורי הראשון, 'מטען של שוורים'. היה זה לאחר ימי עבודה מפרכים בנמל חיפה, כשהייתי שומר לילה בבקתה בגן הירק של הקיבוץ. לרגליי התרוצצו עכברי שדה, ומלמעלה דלף גשם על הדפים הכתובים בדיו. כשהופיע הסיפור ב'מבפנים', כתב עליו הסופר בן-אליעזר ב'הארץ' מעין 'מי שבירך': 'זה הסיפור הראשון על פועלי נמל עבריים מאז אלפיים שנה'".
*את מי היית רוצה לפגוש לקפה?
"יונה הנביא, שכל נבואתו הייתה חמש מילים בלבד. שנינו היינו שותקים, ושתיקה זו הייתה אומרת יותר מכל דיבורים".
*לאיזה ספרים אתה קשור במיוחד?
"'האדרת' של גוגול הרוסי, 'הגלגול' של קפקא הצ'כי ו'תודעתו של זנו' של איטלו סבבו האיטלקי. בשלושתם ה'גיבורים' הם אנטי-גיבורים, נרמסים תחת עקבי החברה, ומעוררים חמלה וגם שחוק".
*מי הם הסופרים הישראלים האהובים עליך?
"אידה צורית, אייל מגד, צרויה שלו (ללא משוא פנים); ואידה פינק (עם משוא פנים)".
*לאיזה סופרים זרים אתה מרגיש קשר חזק?
"תומס ברנהרד האוסטרי מרתק אותי בסגנון האסוציאטיבי שלו, קצר-הנשימה, הרווי מורבידיות מרירה; ו.ג. זבאלד הגרמני-בריטי הוא אמן הסיפור הניטרלי-כביכול, הצופן בתוכו מעורבות רגשית ואינטלקטואלית מוסווית; טבוקי האיטלקי ולידיה ז'ורז' הפורטוגזית מוהלים הומור מחוכם בתכנים החתרניים שלהם".
*לאיזה ספר אהוב אתה חוזר שוב ושוב, ומדוע?
"'החייל הטוב' של פורד מדוקס פורד. הספר, שמשפטו הראשון הוא: 'זה הסיפור העצוב ביותר ששמעתי מעודי', הוא נובלה מושלמת של תיאור יחסי ידידות עמוקה ואהבה טרגית, בקונפליקט שאין לו מוצא".
*מהו ספר הילדות שאהוב עליך במיוחד?
הספרים 'הדבורה זיווית' ו'ממלכת הנמלים'. שניהם בהוצאת אמנות הזכורה לטוב. מילדותי נמשכתי ליצורים זעירים, שחולשתם היא גם כוחם".
*ספרך האחרון "זבובים" - איך נולד ומתי נכתב?
"הספר נולד בין השמשות, בשעה של לא יום ולא לילה. לפני שזמזמו הזבובים בראשי, צמחה בי דמותו של יחזקאל (חזי) חזיז, הנער שהוא ספק-גאון ספק-תם, מה שקוראים בצרפתית 'סאוואן אידיוט', שהוא צאצא לשושלת ארוכה של גיבורים שלי בספרים אחרים, החיים בשולי החברה, ויש בהם סגולות המרתקות אותי, כי אני חש אמפתיה עמוקה כלפיהם".
*הספר רווי נוסטלגיה. למי, או למה, אתה מתגעגע במיוחד?
"יש לי נוסטלגיה לאוטופיה שבדמיונו של יחזקאל-חזי: עולם שבו הכסף אינו נחשב לערך. והצונאמי הכלכלי שאנו עדים לו היום, לשברנו, מוכיח את אמיתות חזונו, שרדיפת הבצע היא מקור הרע הגלובלי".
*יש חלום גדול שלא הגשמת?
"לכתוב ספר שיהיה טוב מכל מה שכתבתי עד כה".
*תאר מקום אחד בעיר זרה, שבו היית רוצה לבקר שוב.
"בעיר דלפי ביוון, כדי לשמוע מהפיתיה מה יהיה גורל האנושות בשנים הבאות".
*איזה ספר היית לוקח עמך לנסיעה ארוכה?
"אם זו טיסה להונולולו, למשל, הייתי לוקח איתי את הספר 'המבקרים הגדולים' (באנגלית), אנתולוגיה של ביקורת ספרותית, כרך בן 765 עמודים, שאחרי העמוד ה-17, היה צונח על ברכיי, והייתי נרדם, עד הגיעי אל יעדי".
הקוראים בעברית מעדיפים רומנים ארוכים ולא שירה או סיפורים קצרים. מה דעתך על כך?
"לי דווקא נדמה ששירה זוכה היום לפריחה לוהטת, כאשר ערבי שירה מושכים קהלים המפוצצים אולמות".
*מה יחסך לגבי הוראת ספרות בבתי ספר?
"כדי לעודד קריאת ספרות יפה יש להימנע מניתוחים 'מדעיים' מיותרים, עמוסי טרמינולוגיה לועזית שממאיסים את היצירות על התלמידים. לחלופין, כדי להדביק אותם באהבת הספרים, חייב המורה, קודם כל, לשכנע את תלמידיו שהוא עצמו אוהב אותם. אהבה מדביקה אהבה. ובמקום לעסוק בניתוחים עקרים, יש לפנות אל החוויות שהספר מעורר".
*מה מעורר בך השראה?
"נופי ילדות. תפילת האדם".
*מהו הספר האחרון שקראת והרשים אותך?
"'והיום איננו כלה' של צ'ינגיס אייטמטוב, שלאחרונה קראתיו פעם שנייה. הרגשת המרחבים העצומים והשוממים של קזחסטן, המהווים רקע לאימי המשטר הסובייטי מצד אחד, ועם זאת, לאהבה לוהטת ועדינה של הגיבור, ומסירותו לגמל, 'ספינת המדבר', אמצעי התחבורה היחיד בערבה, שאפשר לייחס לה גם משמעות מטאפיזית, מצד שני". *