ספרי המתח או "הבלשים" במלעיל, נתפסו מאז ומעולם כז'אנר ספרותי נחות. ספרות כיס שכל מטרתה העברת שעות אבודות במהלך טיסה או מילואים, או חלילה בית חולים, בדרך מהנה, אך לא מאתגרת אינטלקטואלית. ספרות זולה. קרא וזרוק. אבל אם נתייחס לעובדה שעצם מהותה של הסוגה הזו מאוד חתרני, גם באופי הגיבורים המובילים אותה (חוקר פרטי או סוכן שהוא תמיד זאב בודד, חסר פרוטה ונון-קונפורמיסט) וגם בנושאים שבהם היא מתעסקת (עולם תחתון, ריגול, מאבקים פוליטיים), לא יהיה מפתיע לגלות שכמה וכמה יצירות ספרותיות גדולות צמחו ממנה. ג'ון לה קארה וגרהם גרין ידועים כמי שספרי המתח שיצרו מותחים ביקורת פוליטית וחברתית נוקבת, וכך גם ריימונד צ'נדלר, סטיבן קינג ואפילו ג'ון גרישם, לא מהססים להשתמש ברבי-המכר שלהם לחשיפת ערוות החברה והממסד.
"הילדה השקטה", המותחן המוזר והלא שגרתי של פטר הוג ("חוש השלג של העלמה סמילה"), משחק גם הוא על המגרש של ספרות עמוקה במסווה של ז'אנר המתח. קספר קורונה, אמן קרקס דני נודע, יוצא בעקבות הילדה קלרה-מריה שנחטפה. סיפור מתח קלאסי - תעלומה בפתיח. הפי-אנד בסיום - שהדרך אליו, היא זו שעושה את ההבדל והיא זו שמייצרת את הקסם.
הוג בונה את המסתורין כבר מהמילים הראשונות ומהתכונה המוזרה שהעניק לגיבורו: "ריבוניתו-של-עולם חננה כל אדם ואדם בסולם מוזיקלי משלו, וקספר ידע לשמוע אותו. בעיקר באותם רגעים קצרצרים ונמהרים שבהם אנשים עמדו לידו לתומם ועדיין לא ידעו שהוא מקשיב. הוא המתין אפוא ליד החלון, כפי שעשה עתה".
ניתוחים אין-ספור נעשו על פתיחים ספרותיים וחשיבותם להנעת העלילה, וכדאי לשים לב לכמות המפתחות והרמזים הניתנים כאן במשפט אחד, כלאחר יד (לכאורה): גם אלוהים הוא אישה (ריבוניתו של עולם), גם כל אדם נושא סולם מוזיקלי משל עצמו, גם אפשרות לקרוא את האמת על-פי הצלילים האלו שאיש לא שומע (חוץ מקספר קורונה) וגם המקצוע שלו כמובן. וכמו ההתחלה כך גם ההמשך - מוזר, מפתיע, מסקרן, לא ברור. המון פרטים. המון שמות. המון אינפורמציה, שככל שהיא נערמת, כן גדלים הטשטוש והמסתורין. לא לגמרי ברור מה קורה. מי נגד מי. מי הטובים ומי הרעים. מה בדיוק מחפשים כאן ולאן כל העסק הזה הולך. בכל רגע שבו נראה שהגענו לאיזו תובנה והעלילה בשליטתנו, מגיעה תפנית שמחזירה שוב לכאוס. ובדרך יש כמובן סיפור אהבה לא פתור וכואב עם אבחנות נפלאות: "ידה ליטפה את עורפו. הממסרים שלו כובו. מוחו כבה. הסינפסות שלו חדלו לשגר אותות. הוא היה זמין חינם אין כסף. חיכה להילקח. לא הייתה לו כל הגנה מפניה" (עמ' 449).
ניסיון להבנת עומק הקשר אב-בן, הצער על הזמן האוזל במהירות (האב גוסס) ועל המשמעות והאחריות: "בסופו של דבר כל אחד מאיתנו יאכזב ילד", אמר. "אי אפשר להימנע מזה, ולכן לא רציתי ילדים משלי. זאת הסיבה האמיתית" (עמ' 382). גם החיבורים של ההון לשלטון והניצול שנעשה במשאבי כדור הארץ שלא לטובת האנושות, לא נחסכים במהלך העלילה המסתבכת.
ספר מוזר, מפתיע עד לסופו, ולמרות כל הקשיים מרתק את הקורא בכבלי קסם לא מובנים, שהם אולי המשמעות האמיתית של אמנות. *
"הילדה השקטה", פטר הוג, עברית, 462 עמ'