שיתוף פעולה מיוחד לרגל פסטיבל תל-אביב דאנס בניהולו של יאיר ורדי, הביא אלינו ערב מרתק ואיכותי ובו ארבע יצירות, שכולן הצטיינו בראש ובראשונה באיכות הנפלאה של המבצעים אותן.
טליה פז הנהדרת הופיעה בשתי עבודות סולו שנוצרו עבורה. "מגנוליה", מתוך ערב היחיד של פז שאותו היא מעלה כבר תקופה ארוכה, היא סולו יפהפה, מטריד, מעיק ומרגש שיצר עבורה הכוריאוגרף סטיין סיליס. פז רוקדת חשופת חזה, והצופה יכול לראות כל שריר וגיד שהיא מניעה.
בשיחה שהתקיימה עם היוצרים לאחר המופע, סיפרה פז כי הבחירה לעלות בעירום כמעט מלא הייתה מקרית. לצורך ביצוע הסולו בבכורה בפסטיבל "אוזס" בצרפת נתפרה עבורה שמלה מהודרת, אך בחזרה לפני הבכורה הרגישו היא והכוריאוגרף שמשהו לא עבד. בהחלטה של רגע ביקש ממנה סיליס להסיר את השמלה, ולדבריה לפתע נוצר משהו חדש, וכל פרט ביצירה "ישב" במקום. לשאלה מה משמעות הסולו, ענתה: "מגנוליה זה פרח מרהיב, משהו קדום, נשיות, זה אני. פשוט אני".
העבודה החושפנית והישירה מביאה את פז במלוא הדרה ובאותה מידה גם עליבותה, ונותנת ביטוי ליצרים עמוקים ללא התייפייפות. גופה האלגנטי ותנועותיה המושלמות, העומדים בניגוד לסיטואציות החייתיות והשפלות שהכוריאוגרפיה מזמנת, יוצרים תמונה מרתקת ומלאת סתירות, ובכך מאוד שלמה.
הסולו השני של פז, "One Leg Barbie", נוצר במיוחד לכבוד הערב הזה על-ידי שרון אייל. אייל בחרה בהפוך על הפוך, והשתמשה ביכולותיה הנדירות של פז דווקא על-ידי הקפאת התנועה, זאת גם בניגוד למוזיקה המצוינת שיצר אורי ליכטיק, מוזיקה קצבית ומלאת מתח. לי היה קשה ללכת עם הרעיון של אייל ורציתי מאוד שפז תתחיל סוף-סוף לזוז באמת ולרקוד, ונראה היה לי שאייל בחרה להתמקד באיזשהו רעיון תיאורטי, תוך התעלמות מהרקדנית המדהימה שעמה עבדה.
להקת המחול ג'ונתן לן מבריטניה הביאה דואט בביצועם המעולה של קרלי בסט, המדויקת להפליא, וכריסטופר אוונס, שאמנם החוויר מעט לצדה של בסט החתולית אך עדיין הגיש ביצוע מצוין ומעניין. רוב הריקוד מתרחש לקולו המוקלט של במאי התיאטרון והקולנוע אנתוני מנגלה, לטקסט שכתב עבור הכוריאוגרף ובו הוא מקריא הוראות הפעלה לשימוש במוצר, כשהמוצר הוא מערכת יחסים אנושית.
העבודה על היצירה נבעה מתוך חיפוש משמעות פיזית לכל מילה בטקסט, תוך שימוש באסוציאציות מילוליות ופיזיות עבור כל מילה. התוצאה מעניינת מאוד, וניתן לראות ממש כיצד, כמו בטקסט, מילה מצטרפת למילה ויוצרת משפט שבצירוף משפט נוסף יוצר משמעות - וכך בכוריאוגרפיה תנועה מצטרפת לתנועה ומתוך כך נוצר משפט תנועתי, כשמתוך החיבורים הללו נוצרת משמעות ואמירה על מערכות יחסים בין בני אדם. מבחינה כוריאוגרפית היצירה הייתה מעניינת, אך לא החזיקה את כל אורכה.
את הערב חתמה היצירה "Affi" מאת מרקו גקא, בביצועו של רקדן להקת בלט סקפינו ההולנדית, טדאיושי קוקיגוצ'י. טדאיושי מקסים, בעל יכולות פיזיות ותיאטרליות נהדרות, רקד לצלילי מוזיקה של ג'וני קאש. הסולו קליל וזורם, וכמו שירתו של ג'וני קאש כך גם התנועה של טדאיושי - מלאת ניגודים, רכה וקשה, עצובה ושמחה. מתוך כך נוצר סיפור המשתלב עם מילות השירים. סיום מקסים לערב שבו גולת הכותרת היא מקומם של הרקדנים והקשר הבלתי-אמצעי שניתן ליצור בין אנשים, ללא מילים. *