"לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לקבל את ערעור המדינה על קולת העונשים ולא את הערעורים שהגישו המערערים על חומרת העונשים" - כך קבע היום (ד') בית המשפט העליון, בהרכב השופטים מרים נאור, אסתר חיות ויורם דנציגר, בפסק דין בעניינם של מורשעי התמוטטות אולם ורסאי - המהנדסים אלי רון, אורי פסח, דן שפר ושמעון קאופמן.
רון, פסח, שפר וקאופמן ערערו נגד הרשעתם ונגד חומרת העונש שהוטל עליהם. מאידך ערערה המדינה נגד זיכויו של רון מעבירות ההריגה, החבלה החמורה והפציעה, ונגד קולת העונש של כל הארבעה.
בסוף מאי אשתקד נדון אלי רון, ממציא שיטת הפל-קל, ל-4 שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על-תנאי, לאחר שיחד עם פסח, שפר וקאופמן הורשע ב-23 עבירות של גרימת מוות ברשלנות וב-356 עבירות של חבלה ברשלנות. עם זאת, רון זוכה מעבירות של הריגה, חבלה חמורה ופציעה, הדורשות מחשבה פלילית.
על המהנדס אורי פסח, עוזרו של רון - שליווה את בניית הבניין והיה אחראי על השיווק של שיטת הפל-קל באזור ירושלים - נגזרו 6 חודשי עבודות שירות; ואילו שני המהנדסים שתיכננו את הבניין שקרס - דן שפר ושמעון קאופמן - נידונו ל-22 חודשי מאסר בפועל. זאת לאחר קריסת אולם השמחות שנבנה בשיטת הפל-קל.
פסק הדין שניתן היום בבית המשפט העליון קבע כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט המחוזי בירושלים, התואמת את אבחנתם הראשונית של כל המומחים שהגיעו לאתר, ולפיה הכשל שבעטיו קרסה רצפת ורסאי הוא כשל אופייני לפל-קל. לאור זאת אישר העליון את קביעת בית המשפט המחוזי כי מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי הנדרש בין השימוש בפל-קל לבין קריסת רצפת ורסאי ותוצאותיו הקשות של האסון.
בית המשפט העליון אישר כי רון נושא באחריות אישית לאסון שאירע. "אין המדובר בענייננו במהנדס שכל מעשיו מתמצים אך בהגיית רעיון הנדסי והעלאתו עלי ספר. רון עשה כל שלאל ידו על מנת להפיץ ולשווק את השימוש בפל-קל באמצעות החברה שבשליטתו. בפעולות השיווק והשכנוע שנקט, יצר רון מצג לפיו פל-קל תואמת את הוראות התקן, והסתיר את העובדה כי מדובר בצורת בנייה שלא אושרה על-ידי גורם מוסמך ושנמצאה בלתי מתאימה לשימוש".
לגבי פסח אומר פסק הדין כי ידע לאורך שנות עבודתו בפל-קל כי תכנון תקרות פל-קל תוך ויתור על חישוקים ועל רשת זיון עליונה אינו תואם את התקן.
לגבי שפר וקאופמן אומר העליון כי עיון בטענותיהם עלול לעורר את הרושם כי בניין ורסאי נבנה מעצמו, בלא כל מעורבות של מהנדסים "קונסטרוקטורים". כל אחד מהשניים מנסה, בדרכו שלו, לצמצם את אחריותו לתכנון ולביצוע הבניין ולגלגל את האחריות לאחרים. ואולם, עיון בחקירותיהם הראשונות של שפר וקאופמן מעלה כי כל אחד מהם קיבל על עצמו אחריות באשר לחלקו ובאשר למעורבותו של משרד "שפר-קאופמן" בתכנון וביצוע בניין ורסאי.
פסק הדין התייחס לעובדה שהערעורים שהוגשו על-ידי הצדדים התייחסו לעניינים עובדתיים שערכאות הערעור איננה מתערבת בהם בדרך-כלל, ולאור זאת יש לקבל את המסקנות של בית המשפט המחוזי.
ביחס לעונשים מבקר פסק הדין את המדינה בשל חוסר המעש שלה. "סברנו כי יש ליתן משקל גם לחוסר המעש מצד הרשויות, שלא פעלו כנדרש לאיתור כשלים אפשריים במבנים שבהם נעשה שימוש בפל-קל ולמניעת בנייה תוך שימוש בצורת בנייה זו. כזכור, בחוזרי מנכ"ל משרד הפנים מהשנים 1996 ו-1998, שהופנו לראשי ראשי רשויות מקומיות, נכללו הנחיות מפורשות, לפיהן יש לבדוק מבני פל-קל קיימים לצורך איתור בעיות, ולפיהן אין להעניק היתרי בנייה למבנים שבהם נעשה שימוש בפל-קל. אילו יושמו הנחיות אלה כהלכה - ייתכן שהאסון הכבד היה נמנע. הימנעותה של המדינה מליישם את הנחיותיה שלה אינה גורעת מאחריותם של המערערים, אך היא בהחלט מהווה שיקול רלוונטי שעה שגוזרים את דינם". קובע פסק הדין.