מעקב אחר כותרות העיתונים בימים אלה עשוי להוביל למסקנה, שבין הפוליטיקאים מתנהלת כיום תחרות בנושא "מי יותר נדיב" בכל הנוגע לתוכנית החילוץ של המשק. הנדיבות הזאת אופיינית מאוד לתקופה של בחירות, אבל - כמאמר פתגם הטירונות הידוע "לכל שבת יש מוצאי שבת" - כשיסתיימו הבחירות תצטרך הממשלה הנבחרת לחשוב כיצד לממן את הגירעון התקציבי, שעשוי לגדול פי חמישה, ואיך ליצור מקורות הכנסה חדשים.
ניסיון העבר מלמד, שאחד התחומים הללו יהיה המיסוי הישיר והעקיף על רכב. כלי רכב היו ונשארו הפרה החולבת של האוצר בישראל. המיסוי על רכב פרטי, האגרות הנלוות והמיסוי על דלק לתחבורה, אחראים ליותר מ-10% מהכנסות המדינה ממסים, ומדובר בסכום אדיר שבשנים חזקות כמו השנה שעברה יכול לעלות על 20 מיליארד שקל. הסעיף הזה אטרקטיבי גם לאור העובדה, שהיעדר חלופות ראויות של תחבורה ציבורית בישראל הופך את הביקוש לרכב פרטי ולנסיעה לקשיח כמעט.
לפיכך, אפשר להמר שתוכניות החירום להגדלת הכנסות המדינה ממס, שאותן מגבשים באוצר כבר היום (למרות שיישומן לא צפוי לפני מרץ), לא יפסחו על הפרה הזאת.
לאוצר יהיה קשה לפגוע בסעיף הבולט והמיוחצן ביותר - מס הקנייה על רכב. הרפורמה להורדת מס הקניה על רכב תתקרב בינואר לישורת האחרונה וקשה לנו לראות מישהו מחזיר את הגלגל לאחור. עם זאת, לאוצר היו תוכניות מגירה רציניות ואופרטיביות להעמיק את הורדת מס הקנייה לכיוון ה-60% ואלה, קרוב לוודאי, יידחקו כעת לעמקי המגירה.
אבל לאוצר יש כיום על שולחנו גם חבילת מיסוי-רכב עקיף מוכנה לשיגור, שנקראת "המיסוי הירוק". הרפורמה הזו לא נועדה במקור להעמיק את גביית המס ממקורות תחבורתיים, אלא רק לדחוף את שוק הרכב המקומי לשימוש ברכב ידידותי יותר לסביבה ולעודד ניצול הגיוני ובריא יותר של דלק, כבישים ורכב. בפועל, במציאות הנוכחית מדובר בפצצת מיסוי מתקתקת שעשויה לעטוף שורה ארוכה של גזירות מיסוי קשות בעטיפה ירוקה וידידותית לסביבה - ממש האליבי המושלם של הפוליטיקאי ("זו לא גזירה, זה צעד סביבתי").
כך, למשל, לא נופתע אם הסעיף שקורא להטלת "אגרות גודש" על נהגים שנוסעים בכבישים בשעות העומס יהפוך ללהיט באוצר. מדובר בצעד שיכול להכניס לקופת האוצר מיליארדי שקלים בשנה, במיוחד אם תתלווה אליו מערכת אכיפה ממוחשבת ואגרסיבית נוסח כביש 6.
לא נופתע לגלות גם הגדלה של מיסוי על דלק במסווה ירוק כזה או אחר. "רפורמת הדלק" שיושמה בארץ בשנים האחרונות הוכיחה, כי הביקוש לדלק תחבורתי קשיח מאוד ומגלה חסינות רבה מפני העלאות מס. יש ברפורמה עוד מקורות גיוס פוטנציאליים כמו הגדלת האגרות על כלי רכב מונעים בגז, הטלת מס חניה, העלאת האגרות על כלי רכב ישנים, וכמובן - מנגנון ה"קנס פרס" על רכב מזהם, שיכול להוות שיטה יעילה להגדלת המיסוי הישיר על רכב בעקיפין. האם מקבלי ההחלטות יגלו אחריות וישתמשו ברפורמה הירוקה למטרה לשמה נועדה? תרשו לנו לפקפק.