בית משפט השלום בתל-אביב גזר 20 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשים על-תנאי ו-10,000 שקל קנס על חיים ליבוביץ', רכז בכיר במס הכנסה שהודה והורשע בעבירות מירמה, בכך שמכר לחוקר פרטי מידע ממאגרי מס הכנסה.
ליבוביץ' (44) הודה בכתב אישום מתוקן בעבירות של מירמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע, פגיעה בפרטיות, הפרת חובת סודיות במאגרי מידע ושימוש לא כדין במאגר מידע. בעקבות הפרשה הוא פוטר מרשות המסים.
הוא נעצר יחד עובדי מדינה נוספים, שמכרו מידע מתוך מאגרי המידע של מס הכנסה, המוסד לביטוח לאומי ובזק בתמורה לשוחד. דובר בכמויות עצומות של נתונים אישיים על אזרחים, בין היתר אודות כניסות ויציאות מהארץ, מצב כלכלי, בעלות בנכסים, בעלות בחברות, מחזורים עסקיים והכנסות.
בפרשה זו נידונה עובדת הביטוח הלאומי, שירי להב, לשנת מאסר בפועל, ואילו עובדי בזק, יוסף פליישמן וליאור גנון, נידונו לעבודות שירות וקנס. "הרוח החיה" בפרשה, החוקר הפרטי אמיר בן-נאים (בעל משרד תכלית שירותי חקירה ומידע עסקי), נידון לשנתיים מאסר בפועל ו-150 אלף שקל קנס, במסגרת הסדר טיעון.
השופט חנן אפרתי קבע, כי "ליבוביץ פעל במודע ולאורך זמן כעבריין לכל דבר ועניין. מודעותו לאיסור שבמעשיו היתה ברורה ומתמשכת". הוא דחה את טענת הסניגור, עו"ד מוטי לוי, לפיה החוקר בן-נאים ניצל את חולשת הנאשם ומשך אותו בתחכום ובכחש והפך אותו לכלי שרת. מדובר ב"אדם בוגר ונושא משרה בכיר בשירות המדינה", קבע.
זכות יסוד
אגב, ליבוביץ בחר להודות רק לאחר תחילת שמיעת ההוכחות בתיק, כאשר במשטרה שמר על זכות השתיקה. השופט אפרתי סירב לזקוף זאת לחובתו במסגרת שיקולי הענישה. "אין בבחירה בזכות השתיקה או בחירה לנהל הוכחות, מקום במארג השיקולים לעונש, כיוון שעסקינן בזכות יסוד העומדת לכל נאשם, לבחור את הנתיב להתנהלותו עם חוקריו כדי לשמור על חזקת חפותו".
אפרתי הוסיף, כי "כל השתקה או מזעור של יכולת הבחירה הנ"ל, אגב ניסיון משתמע להלך אימים על הנחקר כי הדבר ישמש לו לרועץ ויפעל כשיקול מחמיר בשיקולי השופט שיגזור את דינו, (הם) פסולים ואין להם מקום במארג שיקולי הענישה". (ת.פ. 6338/06).