בית משפט השלום בתל-אביב חייב את יוסי משולם, שהיה מנהל התוכנית בערוץ 1, לפצות את העיתונאי חיים זיסוביץ ב-41,500 שקל, בגין לשון הרע שאמר עליו בתוכנית "תיק תקשורת". נקבע כי הטלוויזיה החינוכית, בה משודרת התוכנית, תישא בכ-15 אלף שקל מסכום הפיצוי. במקביל, נדחתה תביעת הדיבה של משולם נגד זיסוביץ.
התביעות ההדדיות עסקו בתוכנית "תיק תקשורת" מפברואר 2005. המנחה זיסוביץ ראיין את משולם וביקש ממנו להתייחס לטענה כי רשות השידור מעסיקה מקורבים לבעלי תפקידים.
במהלך הראיון אמר משולם, כי זיסוביץ נאלץ לסיים את עבודתו ברשות השידור בשל הסתבכות בדיווח כוזב של שעות נוספות למעבידיו, עת עסק כביכול בעבודה נוספת של תיווך דירות בחדרה, מבלי שקיבל אישור לכך. באמצעות עו"ד נמרוד כנפי תבע זיסוביץ 500 אלף שקל.
משולם, שיוצג על-ידי עו"ד אמיר רוזנברג, תבע מזיסוביץ 300 אלף שקל בטענה כי לאורך כל הראיון ניסה להשפילו בכל דרך אפשרית. לטענתו, דברי זיסוביץ כאילו מיכל זוארץ קיבלה תוכנית ("שישי עם מיכל") רק משום שהיתה זוגתו היו שקריים, משום שמערכת היחסים ביניהם החלה רק אחרי שיבוצה לתוכנית.
בתשובה לתביעת זיסוביץ טען כי התוכנית מוקלטת, ובהיותו של זיסוביץ מנחה התוכנית הוא אחראי ומעורב בקביעת התכנים המשודרים בה. משבחר לשדר את מה שהוא טוען כי מהווה לשון הרע, הרי שאינו יכול להגיש כעת תביעת סרק.
השופטת סיגל רסלר-זכאי דחתה את תביעת משולם, אחרי שקבעה כי דברי זיסוביץ לא היו לשון הרע. "לא היה בפרסום כדי להשפיל או ללעוג למשולם, בוודאי שלא לבזותו או לפגוע במשרתו". כן ציינה כי שאלת העסקתה של זוארץ וקשריה עם משולם היתה על סדר היום הציבורי-התקשורתי. לכן, "העלאת הנושא תוך מתן אפשרות למשולם להתייחס לסוגיה קבל עם ועדה וליתן גרסתו, לטעמי, עשויה היתה בשלב זה, רק לתרום לשמו הטוב של משולם ולא לפגוע בו".
לעומת זאת קבעה כי דברי משולם מהווים לשון הרע, והם פוגעים במיוחד בעבודתו של זיסוביץ כעיתונאי. "ההתנהגות שיוחסה לזיסוביץ אכן מבזה אותו ועשויה לפגוע במשרתו ובמשלח-ידו. במיוחד נוכח היותו מבקר תקשורת, מראיין ומרצה בעל שם בתחום התקשורת, שיושרו הינם תנאי הכרחי להעסקתו ולהערכתו כאיש מקצוע בתחומו".
לדבריה, דברי משולם "לא היו המשך טבעי לנושא הדיון, אלא 'מכה מתחת לחגורה' באופן מובהק". משולם אף התעקש שלא להתנצל, אפילו במהלך המשפט אחרי שהודה כי הפרטים שאמר אינם נכונים.
השופטת הוסיפה כי למשולם לא עומדת הגנת אמת דיברתי, משום שבעצמו הודה כי חלק מדבריו לא היו אמת (עבודת התיווך בחדרה לא היתה קשורה לפרישה). התברר כי נגד זיסוביץ אכן נוהלה ברשות השידור חקירה משמעתית, במסגרתה נבדק אם זיסוביץ מסר דיווח כוזב על שעות נוספות. אלא שהתיק המשמעתי נסגר מבלי שנקבעו כל ממצאים, לאחר שזיסוביץ פרש בהסכמה נוכח הצמצומים ברשות.
רסלר-זכאי קבעה כי הטלוויזיה החינוכית אחראית לפרסום הדיבה ב"מעגל השני" (השידור בטלוויזיה). היא דחתה את טענת עורכת התוכנית, בינה לוז, לפיה אי-שידור הדברים היה עשוי לעורר טענות של הסתרה וביקורת נגד הטלוויזיה החינוכית.
זיסוביץ הודה כי הוא היה שותף מלא לעריכת התוכנית ולהחלטה לשדר אותה, וכי מעמדו איפשר לו להכתיב את הורדת הקטע הבעייתי. אך לדבריו, משיקולי אתיקה הוא החליט שלא לחתוך את הקטע. השופטת קבעה כי בכך היה זיסוביץ שותף לפרסום הדיבה. "היה ביכולתו לפעול במספר חלופות למניעת הפרסום, אם על דרך של ביטול שידור התוכנית בכלל, אי-שידור הראיון, שידור חלק מהראיון - על-ידי הורדת שני הקטעים 'הבעייתיים' או שידור תגובה מטעמו לדברים לשם הבהרה".
לכן נקבע כי משולם אחראי לפרסום הדיבה ב"מעגל הראשון" (צוות התוכנית שנכח באולפן), והוא חוייב בגינו ב-10,000 שקל. ביחס ל"מעגל השני" נקבע כי משולם, זיסוביץ והחינוכית היו אחראים יחד לפרסום, אולם תביעתו של זיסוביץ היתה מנופחת והוא לא הוכיח נזק. לכן נפסקו בגין כך 35 אלף שקל. נוכח חלקו של זיסוביץ בפרסום הופחתו למשולם 10% מסכום זה, כך שהוא עמד על 31,500 שקל. כן התקבלה חלקית הודעת צד ג' שלו נגד החינוכית, שתשלם מחצית מהסכום. משולם גם חוייב בהוצאות משפט ושכר-טרחת עורך דין בסך 17,500 שקל. (ת.א. 49228/05).